prostatefun
New member
דוג סיטר
חוה שכנה שלי כבר כמה שנים.
אני סטודנט למשפטים במכללה די ידועה ושכרתי לי דירה לא רחוק מהמכללה.
החיים די נוחים, ומעבר לעבודה כברמן בלילות אני מדי פעם מחלטר ב"דוג סיטינג", כלומר יוצא לטייל עם כלבים של אחרים. האמת היא שזו פרנסה לא רעה. אני מרוויח עוד אלף – אלפיים ₪ בחודש מהטיולים האלו עם הכלבים של המליאנים המפונקים שגרים בשכונה.
כך גם חוה.
היא גרה ממש לידי. אני במבנה דירות והיא בבית פרטי קטן שצמוד לבניין שלי. היא בגיל של אמא שלי כמעט, גרה לבדה ונראית לי מורה לשעבר. שיערה הבלונדיני כסוף תמיד אסוף כלפי מעלה והיא זקופת גו ואפשר לראות שפעם שברה לא מעט לבבות עם העיניים הכחולות והגוף שלא נפגם במאום מחמישים ומשהו שנותיה.
בעבר יצא לנו לומר בוקר טוב פה ושם, וכשראיתי שהיא מטיילת עם הפינצ'רית שלה שלוש ארבע פעמים ביום הצעתי לה לעשות זאת בעבורה בעבור סכום סמלי.
כך שמדי פעם, לא כל יום, כשהיא לא יכולה לעשות זאת בעצמה אני מגיע ומטייל עם הכלבה שלה. האמת היא שהתיידדנו ואפילו ישבתי אצלה פעם –פעמיים לקפה אחרי שסיימתי לטייל עם "צי'נצ'ילה" והיא אפילו השאירה לי את המפתח שלה באופן קבוע כדי שאוכל להכנס בחופשיות כשהיא לא נמצאת מספר ימים ואז גם להשקות עציצים ולהעניק חברה, מזון ושתייה לנבחנית הקטנה שלה.
וכך גם היום.
חוה הודיעה לי שהיא נוסעת היום בבוקר ליומיים לאיזשהו כנס (לא יודע מי מה מו...) ושאבוא אחה"צ או בערב לצאת עם צ'ינצ'ילה.
היות וסיימתי את הלימודים מוקדם להיום וממילא לא היה לי משהו חשוב לעשות חשבתי לקפוץ כבר בצהריים לביתה ולשבת עם הכלבה שלמדה לאהוב אותי עם הזמן. לעומת התא הקטן שלי שקראתי לו "בית" בקומה שלישית ובגודל של אפונה גדולה, הבית שלה היה מרווח ונקי והזכיר לי באמת "בית". חשבתי לשבת על כוס קפה עם הפינצ'רית על הברכיים ולראות משהו ב-VOD.
השתמשתי במפתח שהיה לי באופן קבוע ונכנסתי לביתה של חוה. כשנכנסתי למטבח חשבתי שאני שומע קולות מתוך הבית. היות וחוה לא בבית זה קצת הלחיץ אותי, במיוחד כשלא ראיתי גם את הכלבה בשום מקום.
הלכתי בזהירות לכוון הקולות העמומים וגיליתי שהם מגיעים מחדר השינה של חוה. לא חשבתי הרבה ופתחתי את הדלת בשקט בשקט ולבי עצר.
חוה הייתה על המיטה, עירומה לחלוטין, עם עיניים עצומות ובבמהלכו של סשן אוננות מוחלט. גופה הלבן כחלב היה שרוע על המיטה כשרגליה פשוקות וכף ידה מכסה על המקום הרך והסודי שלה כשהיא זזה במהירות. היא הוציאה אנקות חלושות ומדי פעם צליל גרוני עמום ושדיה הכבדים נעו לצידי גופה, נשפכים ממנה כמו כריות בשר מתוק ורך ופטמותיה היו עצומות ובצבע שוקולד בניגוד ללובן העור שמסביב.
לא יכולתי להתיק את מבטי מהאשה הזו, בגילה של אמי, שהייתה עירומה לחלוטין מולי ובאמצע פעילות מינית עם עצמה. זה גירה אותי כל כך שמוסמרתי לרצפה.
ואז היא פתחה את עיניה וראתה אותי.
קפצה כנשוכת נחש, כשיד אחת מכסה את שדיה והשנייה תומכת בגבה כשברכיה צמודות וקפוצות.
"מה אתה עושה פה???" צרחה כמעט.
כשיד אחת שלי עושה מחווה של "שקט" על שפתיי ויד שנייה מכוונת קדימה בתנועת "תירגעי" לחשתי/צעקתי "פשוט אמרת לי שאת יוצאת בבוקר, ובאתי לצאת... לטפל... לצאת עם הכלבה...ושמעתי קולות... ובאתי לבדוק..."
עיניה היו בגודל צלחות מרק.
היא צחקה ונראתה כעוסה גם יחד.
"משוגע"... מה אתה נכנס לפה בלי להודיע?" שאלה בקול קצת יותר רגוע... "למה נשארת ולא הלכת כשראית אותי.... נו... אתה יודע?" ניסתה להסדיר את הנשימה.
שתקתי.
עוד קצת שתקתי.
הסמקתי.
החוורתי.
"כי לא יכולתי לזוז. זה היה.... את היית.... זה היה.... מדהים... כל כך יפה..."
"יפה???!" היא שאלה בקול גבוה...
"יפהההה?!?!... אני יכולה להיות אמא שלך... יפה?!?.... אתה צוחק עליי!!!!?"
חייכה. אשכרה חייכה.
"נשבע לך שלא. את ממש יפהפיה. זה היה מדהים מה שעשית.... אני מצטער שלא הלכתי. הרגליים לא זזו..."
היה לה זיק שובב בעיניה כשהביטה כלפי מטה.
"נראה לי שיש רגל אחת שממש לא חושבת ללכת".
חוה שכנה שלי כבר כמה שנים.
אני סטודנט למשפטים במכללה די ידועה ושכרתי לי דירה לא רחוק מהמכללה.
החיים די נוחים, ומעבר לעבודה כברמן בלילות אני מדי פעם מחלטר ב"דוג סיטינג", כלומר יוצא לטייל עם כלבים של אחרים. האמת היא שזו פרנסה לא רעה. אני מרוויח עוד אלף – אלפיים ₪ בחודש מהטיולים האלו עם הכלבים של המליאנים המפונקים שגרים בשכונה.
כך גם חוה.
היא גרה ממש לידי. אני במבנה דירות והיא בבית פרטי קטן שצמוד לבניין שלי. היא בגיל של אמא שלי כמעט, גרה לבדה ונראית לי מורה לשעבר. שיערה הבלונדיני כסוף תמיד אסוף כלפי מעלה והיא זקופת גו ואפשר לראות שפעם שברה לא מעט לבבות עם העיניים הכחולות והגוף שלא נפגם במאום מחמישים ומשהו שנותיה.
בעבר יצא לנו לומר בוקר טוב פה ושם, וכשראיתי שהיא מטיילת עם הפינצ'רית שלה שלוש ארבע פעמים ביום הצעתי לה לעשות זאת בעבורה בעבור סכום סמלי.
כך שמדי פעם, לא כל יום, כשהיא לא יכולה לעשות זאת בעצמה אני מגיע ומטייל עם הכלבה שלה. האמת היא שהתיידדנו ואפילו ישבתי אצלה פעם –פעמיים לקפה אחרי שסיימתי לטייל עם "צי'נצ'ילה" והיא אפילו השאירה לי את המפתח שלה באופן קבוע כדי שאוכל להכנס בחופשיות כשהיא לא נמצאת מספר ימים ואז גם להשקות עציצים ולהעניק חברה, מזון ושתייה לנבחנית הקטנה שלה.
וכך גם היום.
חוה הודיעה לי שהיא נוסעת היום בבוקר ליומיים לאיזשהו כנס (לא יודע מי מה מו...) ושאבוא אחה"צ או בערב לצאת עם צ'ינצ'ילה.
היות וסיימתי את הלימודים מוקדם להיום וממילא לא היה לי משהו חשוב לעשות חשבתי לקפוץ כבר בצהריים לביתה ולשבת עם הכלבה שלמדה לאהוב אותי עם הזמן. לעומת התא הקטן שלי שקראתי לו "בית" בקומה שלישית ובגודל של אפונה גדולה, הבית שלה היה מרווח ונקי והזכיר לי באמת "בית". חשבתי לשבת על כוס קפה עם הפינצ'רית על הברכיים ולראות משהו ב-VOD.
השתמשתי במפתח שהיה לי באופן קבוע ונכנסתי לביתה של חוה. כשנכנסתי למטבח חשבתי שאני שומע קולות מתוך הבית. היות וחוה לא בבית זה קצת הלחיץ אותי, במיוחד כשלא ראיתי גם את הכלבה בשום מקום.
הלכתי בזהירות לכוון הקולות העמומים וגיליתי שהם מגיעים מחדר השינה של חוה. לא חשבתי הרבה ופתחתי את הדלת בשקט בשקט ולבי עצר.
חוה הייתה על המיטה, עירומה לחלוטין, עם עיניים עצומות ובבמהלכו של סשן אוננות מוחלט. גופה הלבן כחלב היה שרוע על המיטה כשרגליה פשוקות וכף ידה מכסה על המקום הרך והסודי שלה כשהיא זזה במהירות. היא הוציאה אנקות חלושות ומדי פעם צליל גרוני עמום ושדיה הכבדים נעו לצידי גופה, נשפכים ממנה כמו כריות בשר מתוק ורך ופטמותיה היו עצומות ובצבע שוקולד בניגוד ללובן העור שמסביב.
לא יכולתי להתיק את מבטי מהאשה הזו, בגילה של אמי, שהייתה עירומה לחלוטין מולי ובאמצע פעילות מינית עם עצמה. זה גירה אותי כל כך שמוסמרתי לרצפה.
ואז היא פתחה את עיניה וראתה אותי.
קפצה כנשוכת נחש, כשיד אחת מכסה את שדיה והשנייה תומכת בגבה כשברכיה צמודות וקפוצות.
"מה אתה עושה פה???" צרחה כמעט.
כשיד אחת שלי עושה מחווה של "שקט" על שפתיי ויד שנייה מכוונת קדימה בתנועת "תירגעי" לחשתי/צעקתי "פשוט אמרת לי שאת יוצאת בבוקר, ובאתי לצאת... לטפל... לצאת עם הכלבה...ושמעתי קולות... ובאתי לבדוק..."
עיניה היו בגודל צלחות מרק.
היא צחקה ונראתה כעוסה גם יחד.
"משוגע"... מה אתה נכנס לפה בלי להודיע?" שאלה בקול קצת יותר רגוע... "למה נשארת ולא הלכת כשראית אותי.... נו... אתה יודע?" ניסתה להסדיר את הנשימה.
שתקתי.
עוד קצת שתקתי.
הסמקתי.
החוורתי.
"כי לא יכולתי לזוז. זה היה.... את היית.... זה היה.... מדהים... כל כך יפה..."
"יפה???!" היא שאלה בקול גבוה...
"יפהההה?!?!... אני יכולה להיות אמא שלך... יפה?!?.... אתה צוחק עליי!!!!?"
חייכה. אשכרה חייכה.
"נשבע לך שלא. את ממש יפהפיה. זה היה מדהים מה שעשית.... אני מצטער שלא הלכתי. הרגליים לא זזו..."
היה לה זיק שובב בעיניה כשהביטה כלפי מטה.
"נראה לי שיש רגל אחת שממש לא חושבת ללכת".