דודו דותן ז"ל. יהי זיכרו ברוך

[magy]

דודו דותן ז"ל. יהי זיכרו ברוך ../images/Emo16.gif ../images/Emo16.gif

נפטר מהתקף לב בגיל 53. בתורכיה. במהלך טיול. כמה עצוב............כמה כואב..........בדיוק כשטעם את טעם החיים הטובים. אחרי כל כך הרבה קשיים ואסונות............... אין צדק!!!!!!!!!!!1

 

[*-מרקי-קקטוס-*]

אני מבין מ-Y-NET,שזה היה דום-לב..

אבל,מה זה חשוב.. לא אהבתי אותו כי כל הזמן עשה קידום מכירות מצרותיו וילדותו העשוקה ויחד עם זה-קד קידה לזכרו.. עבר המון,גם עם בנו יהי זכרו ברוך !!! מרק.

 

[אחותו של שקספיר]

על דודו דותן ןעוגיית המזל שלו

לפני שנתיים באמסטרדם הגעתי למסעדה שנראתה יותר כמו מלתחה של בריכה צבורית עם חרסינה על הקירות בצבע תכלכל מסעדה של אוכל אוריינטלי -סיני - או משהו מהסביבה ראיתי שהמון מלוכסני עיניים אוכלים שם הנחתי שהם יודעים מהו אוכל טעים. ונכנסתי. המקום היה מלא לחלוטין. ישבו זרים לגמרי בשולחנות מלאים. עמדתי בפתח, כנראה משדרת קצת מבוכה קם אלי,איש עם פנים מוכרות, פנה אלי בעברית, ואמר "אם אתם מבטיחים לא להציץ לי בשיניים בכל ביס, בואו תשבו איתנו" הוא היה עם נער, נדמה לי שקראו לו יונתן,אבל לא בטוחה. שוחחנו, הוא באמת נראה לי מוכר...אבל לא ידעתי מאיפה בדיוק וגם אני מתעבת את השיחות של אולי מכירים מהצבא, מהגן של שושנה.. אז לא שאלתי. וגם הוא לא שאל. דיברנו על האוכל(מצויין ,אגב, חזרתי לשם עוד כמה פעמים) על אמסטרדם על מה כדאי ולא כדאי לראות עם הילדים(היו לנו בנים בגיל דומה) וזהו. בסוף-אחרי עוגיית המזל הוא אומר" כמה אני זקוק לעוגיה הזו" לא ייחסתי למשפט חשיבות וגם לא רציתי לתחקר זר עם פנים מוכרות ונחמד, למה הוא התכוון אחרי שהוא יצא הבן שלי אומר לי תגידי, את לא יודעת ליד מי אכלת? זה היה דודו דותן. בחיי שלא זיהיתי אותו, איש אפור, רזה, עם פנים עצובות שזקוק לעוגיית מזל. חבל עליו.

 

[magy]

לשמוע , ולא להאמין........

כזה עממי.....שמעתי אותו ברדיו...מספר על מלונות פאר בהם התארח אחרי שהפך למה שהפך....הוא סיפר זכרונות מילדותו, על מלונות שלא נתנו לו להכנס אליהם....בגלל היותו דלפון ..בעבר.... והיום....שומרים על צלחת האוכל שלו...למזכרת......ולא גובים ממנו כסף.... טענתו הייתה...שפעם......היו צריכים להאכיל אותו בחינם....מאחר ולא היה לו כסף לשלם.....אבל היום????????. יש...לו.......אז למה בחינם.???????? סיפר שהיו מוכנים לשלם לו, שיאכל אצלם....כדי שיוכלו להגיד שדודו דותן התארח ........ לא עולם משונה???????????? והוא היה מודע טוב לדקויות הסוציאליות.........מי שבא מעוני, לא שוכח....גם כשהוא יכול לקנות את העולם כולו בכספו...... באמת לא זיהית אותו במסעדה???????????????????

 

[אחותו של שקספיר]

באמת ובתמים-אמרתי שנראה לי

איפשהו מוכר קצת.אבל מי יודע מהיכן הוא לא התחיל עם מאיפה מכירים אז גם אני לא. על הבמה , עם הזרקורים, איפור, אורות אולי נראה אחרת. כאן היה איש נעים פנים, ידידותי,אפרפר במידה רבה ולכן אולי לא קישרתי.. חשבתי סתם ישראלי שזיהה את בני ארצו במסעדה מאד נידחת בחו"ל. אם הייתי יודעת....בטח הייתי מסתכלת לו בשיניים.

 

[גל-עמית]

דודו......ז"ל.. ../images/Emo16.gif

...זוכרים, כשספרנו על משחקי ילדות....וסיפרתי על "החלקות" שעשינו עם ארגז העץ של מוכר הירקות וה"קוגלאגרים" של המוסכים בסביבה....אז, את ההתחלה של ההחלקות, עשינו במרומי הרחוב, ליד בית אימו של דודו ז"ל (כמה משונה לכתוב את ראשי התיבות האלה ליד שמו....). דודו, בן גילי. אמנם לא למדנו יחד בביה"ס היסודי השכונתי כי אמו הייתה קשת יום והוא למד סמוסד/פנימייה....הוא גם לא היה כל כך פעיל כילד בשכונה, היה עצור, שקט, עמד בצד, ביישן, שמנמן..ילד טוב כזה.... רק כאשר מעמדו כבדרן/שחקן/כותב - התבסס, רק אז החל לספר על ילדותו בחיפה שהייתה אכן לא קלה, אפילו אלינו...לא הייתה זו שכונת מצוקה ולא שכונת פאר....שכונה של ה"מעמד הבינוני" משהו..לאמו ולו - היה קשה... מאלה שהכירו אותו בשכונה, כמה שמחנו לשמוע שהתקבל ללהקת פיקוד צפון....גם נהננו לראות אותו על הבמות השונות...ב"מחזור" שלו היו: עדנה לב, יגאל בשן, אריה מוסקונה, יהודה ברקן ועוד רבים וטובים... לימים, "זכיתי" לפגוש גם אותו וגם את צחי נוי שגם גר בזמנו בשכונה (וגם היה יוצא אותה להקה צבאית, כמה שנים מאוחר יותר...) בפגישה מקרית...איזה "קטעים" הלכו שם...גם ידענו על כל מה שעבר בבגרותו, הכרנו את משפחתה של עירית, אשתו הראשונה.....עקבנו ברגש אחרי התמודדותו עם מחלת יוני בנו.....איך אומרים? חבל.....

 

[גל-עמית]

הבוקר בגל"צ,ג.אורשר..לזכרו...

רמת דותן מאת גידי אורשר אחרי מות, אומרים – קדושים. אבל יש מקרים שבהם האמירה הזאת עושה עוול. החובה, לעיתים מן הצביעות והצרכים החברתיים להחליק על הקמטים, לעגל פינות, לשכוח את הרגעים הפחות טובים, המותירה את ההולך מטוהר, לעיתים היא מעקרת ומפסטרת את הזכויות של אלה שמגיע להם באמת. של דודו דותן, למשל. אני לא מכיר הרבה אנשים שיכולים להתקיים בתחום המעכל הזה של הבידור, של הציבוריות הישראלית, של הציבוריות בכלל ולהשאר כל כך נקיים כמו שהיה דודו דותן. אמן, ברמתו, צריך שיהיו לו מרפקים. צריך שיהיו לו יצרים שידרבנו אותו קדימה על פני אחרים. ועדיין לא אמרנו דבר על כשרון ומזל שגם הם עיניין שצריך לטפח. לא הרבה יש כאלה שיכולים להתקדם בלי לפגוע באחרים. דודו דותן למשל. אין הרבה אמנים, אנשי ציבור בכלל שיודעים מהו כבוד אנושי. שיודעים לצחוק בלי לפגוע. שיודעים לעקוץ בלי להכאיב. דודו דותן למשל. האיש המקסים הזה, ליצן שלעיתים קרובות הסתיר בכי, שידע לשמור לעצמו את הפינות הפרטיות הכואבות שלו עד שהיה בטוח מספיק כדי לחלק אותן עמנו, שחקן, סופר, בדרן בחסד עם חיוך תמידי ומילה טובה ופאנץ´ ליין ואינסטינקטים מחודדים, איש משפחה דאוג ורחמן, איש ציבור נאמן, שקדן ורחמן. דודו דותן למשל. את התפקיד הציבורי של יו´´ר אמי´´י, ארגון אמני ישראל שידע רגעים טובים ונעלים יותר וגם הרבה פחות, הנהיג דודו כמו אבא טוב. ביד רמה, אחראית ואוהבת, דואגת ומתחשבת, דורשת ומתירה. אני מכיר הרבה אנשים שעברו, לאט לאט מפעילות אמנותית, עיתונאית, כלכלית למשרות ציבוריות. לא הרבה הצליחו לשמור על הצניעות של טוהר מידות ואנושיות חברית. לא הרבה הצליחו לשמור את לחלוחית האדם, המתעניינת, הדואגת, הקושרת והנקשרת של ימי טרום תפקיד. רק מעטים מאוד הצליחו להשאר בני אדם למרות הכעסים, המתיחויות, החובות והלחצים. דודו דותן למשל. ארבעים שנה כמעט, שנות דור הוא איתנו, כמו חלק מעצמותינו, מאברינו החיוניים, חלק מהחיוך שלנו, חלק מהתרבות המתהווית בארץ במשורה ובקושי. ארבעים שנה זה כבר רפלקס שאינו מותנה. זה כמעט רפלקס מולד. ומשהו בחגינו ומועדינו וגם ברגעים הקשים בלי האיש הגדול-קטן הזה יהיה אחר. קצת יותר חלול. כל כך חבל, כי אין לנו עוד הרבה אנשים כמו האיש הזה. דודו דותן, למשל. (יום ראשון 9.9.2001)