דודו, הלילה לא...
זה התחיל ב17.11.06 כמה ימים לפני... לדודו תוכננה הופעה במועדון הזאפה בת"א. רק אני הלכתי. הכי התלהבתי בעולם! דודו-אחרי המון זמן שלא... שאלתי אתכם אם יש משהו שאתם רוצים לשאול אותו, ואתם רק רשמתם מתי הוא בא להופיע קרוב אליכם.. אותי זה לא עיניין. עד אילת אני אגיע בשביל הופעה של דודו... אני!? שאלתי שאלות לעומק... מה זה עומק?! משהו בסגנון של סלב, משהו בסנגנון של לא... ואמרתי לו "דודו שלח לי אותם בדואר". הוא אמר ש"בטח בטח". כבר בהופעה לא היה לו זמן בשבילי. אני רק שמתי לב ש"יואו, אני מזה לא המעריצה מספר אחת שלו. ממש לא!" אבל הוא עשה בשבילי הרבה דברים בשביל שאני אהיה בהופעה הזאת.. ואת זה אני מעריכה מאד. בטח שנתתי לו את השאלות שלי.. זה הכי אחד הדברים הראשונים ששמתי בתיק. בתחילת ההופעה החזקתי את הדף שאלות ביד, בשביל לא לשכוח. הרי היה לי כל כך הרבה לשאול.. חיכיתי שבוע, חיכיתי שבועיים, חיכיתי חודש.. סימסתי לו, התקשרתי אליו, בקשתי ממנו.. הוא אמר שהוא יעשה את זה, שהוא יענה על השאלות... לפני יומיים פתחתי את היומן זכרונות שלי. ידוע שהחיים שלי מתועדים על כל פרט ופרט. ראיתי שכתוב "נתתי לדודו את השאלות שלי. הוא אמר שהוא יענה עליהם כשיהיה לו זמן וישלח לי אותם בדואר..." מה17.11 עד היום 29.1.07, עברו חודשיים וחצי... ואני!? שלחתי לו הודעה שהוא יכול כבר לא לענות עליהם. הם כבר לא מעניינות. אני לא כל כך זוכרת מה שאלתי. הוא אמר שהוא מצטער... הייתה לו תקופה אינטנסיבית... אתם בטח חושבים שאני מזה סתומה..כולה שאלות.. יש לי 400 הזדמנויות לשאול אותם.. אבל לא! אני לא סתומה! אני חיכיתי! אני הלכתי כל יום, יום יום לבדוק דואר אולי הוא שלח לי אותם כבר. אני הצעתי לו שיפקסס לי אותם.. אבל הוא לא ענה לי לאס.אמ.אס הזה.. אז כן, אני ממש מאוכזת מזה. זה שאלות!זה סה"כ שאלות! הוא יכל להקדיש להם חצי שעה מהתקופה הזאת. הוא יכל למצוא להם זמן באיזשהו סופשבוע בשביל לענות עליהם... אבל הוא לא עשה את זה... בהתחלה צחקתי על זה. אמרתי לארתור "זה לא פסיכומטרי, לא כזה קשה לענות על זה.. כולה שאלות". ושימו לב כמה פעמים אמרתי "כולה שאלות!" אבל ה"כולה שאלות האלה" הם השאלות... שאני כתבתי לו כי רציתי לדעת את התשבות עליהן. אני זאת שהתרגשתי שנתתי לו אותם.. לא נורא דודו, גם אם יהיה לי מה לשאול, אני לא אשאל. פעם הייתי הרשע. היום אני זאת שלא יודעת לשאול. כן, התאכזתי. התאכזבתי מאד. אני כזאת! כזאת רגישה.. אבל תודו, חודשיים וחצי זה קצת המון זמן... בכל זאת דודו, אני אוהבת אותך המון! ואני מקווה שעשית חיים בכל התקופה הזאת. שלי
זה התחיל ב17.11.06 כמה ימים לפני... לדודו תוכננה הופעה במועדון הזאפה בת"א. רק אני הלכתי. הכי התלהבתי בעולם! דודו-אחרי המון זמן שלא... שאלתי אתכם אם יש משהו שאתם רוצים לשאול אותו, ואתם רק רשמתם מתי הוא בא להופיע קרוב אליכם.. אותי זה לא עיניין. עד אילת אני אגיע בשביל הופעה של דודו... אני!? שאלתי שאלות לעומק... מה זה עומק?! משהו בסגנון של סלב, משהו בסנגנון של לא... ואמרתי לו "דודו שלח לי אותם בדואר". הוא אמר ש"בטח בטח". כבר בהופעה לא היה לו זמן בשבילי. אני רק שמתי לב ש"יואו, אני מזה לא המעריצה מספר אחת שלו. ממש לא!" אבל הוא עשה בשבילי הרבה דברים בשביל שאני אהיה בהופעה הזאת.. ואת זה אני מעריכה מאד. בטח שנתתי לו את השאלות שלי.. זה הכי אחד הדברים הראשונים ששמתי בתיק. בתחילת ההופעה החזקתי את הדף שאלות ביד, בשביל לא לשכוח. הרי היה לי כל כך הרבה לשאול.. חיכיתי שבוע, חיכיתי שבועיים, חיכיתי חודש.. סימסתי לו, התקשרתי אליו, בקשתי ממנו.. הוא אמר שהוא יעשה את זה, שהוא יענה על השאלות... לפני יומיים פתחתי את היומן זכרונות שלי. ידוע שהחיים שלי מתועדים על כל פרט ופרט. ראיתי שכתוב "נתתי לדודו את השאלות שלי. הוא אמר שהוא יענה עליהם כשיהיה לו זמן וישלח לי אותם בדואר..." מה17.11 עד היום 29.1.07, עברו חודשיים וחצי... ואני!? שלחתי לו הודעה שהוא יכול כבר לא לענות עליהם. הם כבר לא מעניינות. אני לא כל כך זוכרת מה שאלתי. הוא אמר שהוא מצטער... הייתה לו תקופה אינטנסיבית... אתם בטח חושבים שאני מזה סתומה..כולה שאלות.. יש לי 400 הזדמנויות לשאול אותם.. אבל לא! אני לא סתומה! אני חיכיתי! אני הלכתי כל יום, יום יום לבדוק דואר אולי הוא שלח לי אותם כבר. אני הצעתי לו שיפקסס לי אותם.. אבל הוא לא ענה לי לאס.אמ.אס הזה.. אז כן, אני ממש מאוכזת מזה. זה שאלות!זה סה"כ שאלות! הוא יכל להקדיש להם חצי שעה מהתקופה הזאת. הוא יכל למצוא להם זמן באיזשהו סופשבוע בשביל לענות עליהם... אבל הוא לא עשה את זה... בהתחלה צחקתי על זה. אמרתי לארתור "זה לא פסיכומטרי, לא כזה קשה לענות על זה.. כולה שאלות". ושימו לב כמה פעמים אמרתי "כולה שאלות!" אבל ה"כולה שאלות האלה" הם השאלות... שאני כתבתי לו כי רציתי לדעת את התשבות עליהן. אני זאת שהתרגשתי שנתתי לו אותם.. לא נורא דודו, גם אם יהיה לי מה לשאול, אני לא אשאל. פעם הייתי הרשע. היום אני זאת שלא יודעת לשאול. כן, התאכזתי. התאכזבתי מאד. אני כזאת! כזאת רגישה.. אבל תודו, חודשיים וחצי זה קצת המון זמן... בכל זאת דודו, אני אוהבת אותך המון! ואני מקווה שעשית חיים בכל התקופה הזאת. שלי
