איציק, ישנם במדינה בערך 600,000
אנשים עם מוגבלויות. איננו סופרים את אלו שמזדמנים בגלל מחלה זמנית, תאונות לתקופות ארוכות שאינן משאירות סמנים, ניתוחים גיל הזהב ועוד. ישנם אנשים בעלי אחוזים נמוכים שמצבם בכי רע ולמעשה מגיעים להם 100 אחוזים אבל אינם מקבלים, מדוע?. צריך להבין שלגבי כלל ציבור אנשים עם מוגבלויות: מדרכה או מדרגה הינה קיר. מי שאיננו שומע כי המכשיר התקלקל, תלוש ממה שנעשה סביבו. הלומי טראומה, בריאות הנפש , אוטיסטים ואחרים לעיתים דרגת הפגיעה שלהם גבוהה ביותר למרות שאיננה נראית. מושתלים, מי שעברו ניתוחי מעקפים ואחרים והחולצה מכסה, הם אינם פגועים? מגיע להם מינימום? לעיתים, אינם יכולים ללכת 10 מטר ללא הפסקה. מי מייצג אותם? אסור לקטלג מי מהארגונים מטפל טוב או רע בציבור זה או אחר. ישנם המון דברים משותפים לכולם כמו: העדר עבודה. לא רוצים להעסיק אותנו. אבזור לקוי שאיננו מאפשר לנו לחיות בכבוד. העדר נגישות למקומות רבים שאיננה מאפשרת לנו לצאת מהבית. אין אכיפת חוק בכל מה שקשור בנושאים אלו. ספר הפרופילים עומד להשתנות. במזל רב, תפסו מי שעלו על סוגיה זו. ובסוגיה זו צריך לטפל היטב אחרת כל בעלי המוגבלויות האורטופדיות, הנוירולוגיות, בעיקר נפגעי תאונות , לא יקבלו את מה שמגיע להם אלא מחצית? בכל אלו צריך לטפל יחד! בעזרת הנציבות, ומנכלי הארגונים יחד! רק יחד אולי תהיה הצלחה אולי מול הממשלה שלנו,שאולי תעלה מדרגה ותתן מה שמגיע לנו בזכות ולא בחסד?
