דווקא בימים כאלה חייבים לזכור שפעם חיו בינינו אנשים כמו אייב
דווקא בימים כאלה חייבים לזכור שפעם חיו בינינו אנשים כמו אייבי נתן
הוא היה אדם יפה, מאחרוני החולמים, סמל לתקווה. האיש שעליו אמר פרס: "הכובש הגדול ביותר של הלבבות, והאיש המאמין ביותר בשעה שחסרה האמונה"
אבי קורן 02/05/2020 08:34 7 דק' קריאה
פרולוג
הוא היה איש יפה. לא יופי מגזיני כזה ואופנתי ופוטושופי של דוגמנים. הוא היה ממש ובאמת אדם יפה.
נעמי שמר כתבה פעם: "בארץ להד"ם פוסע לו אדם ואור גדול זרוע על יומו". היא אומנם הקדישה את השיר למרדכי הורוביץ בעלה, אבל תמיד כשאני שומע את מירי אלוני שרה את השיר הזה, פתאום עולה לי תמונה של אייבי נתן, החולם הגדול. זה שאור גדול היה זרוע על יומו ועל לילותיו, ועל פניו ועל ראשו ובלבו. האיש שהיה הנסיך החולם של ארץ להד"ם. הארץ הזו שבה לא היו דברים מעולם. שהייתה קיימת רק בשיריהן של המשוררת רחל ושל נעמי שמר, ובדמיון שלו ואולי של עוד כמה אחדים מאיתנו, שלאחרונה הולכים ומתמעטים. עוד אחד חולם כזה כתב עליו ככה:
תשים את השריון בתוך תיבה
כבר לא מתים יותר מאהבה
לדולצינאה יש שיער שיבה
וכל הגיבורים הלכו אל הצבא
דון קישוט, אתה יכול לנוח
יש כל כך הרבה טחנות רוח
אתה לא תספיק, אתה לא תספיק
אתה לא תספיק, דון קישוט
("דון קישוט" / יהונתן גפן)
"אני נותן איפה שבן אדם נזקק ולא אכפת לי איפה", אמר. "לפני שאתן לבת שלי פרוסת עוגה, אם על ידה יש ילד או ילדה באיזשהו מקום בעולם, אפילו אסקימוסי שאין לו לחם. אז לפני שאני אתן לה את העוגה, אני אדאג שהילד יקבל את הלחם".
שלא כמו רבים אחרים, אייבי נתן אמר ועשה.
תמונה ראשונה
ב־28 בפברואר 1966 נכנס מישהו מהחיילים לאולם החזרות של פיקוד הנח"ל וצעק "אייבי נתן התרסק עם המטוס".
החזרה הופסקה. שייקה אופיר, הבמאי הנערץ שלנו, מיהר ללשכתו של קצין החינוך, חייג משם בקו הטלפון האזרחי ואמר בקול שקט לאשתו: "לידיה, אייבי איננו".
אחר כך כבר לא חזרנו לעבוד. היינו צמודים לטרנזיסטור שמישהו סחב מאיזה חדר בפיקוד הנח"ל.
כשיצאנו מהפיקוד ביפו, מיהרנו ישר ל"קליפורניה", המסעדה של אייבי, זו שבפסאז' של פרישמן, ליד המדרגות של הקאמרי. מול המסעדה ולאורך הרחוב התגודדו מאות אנשים. המתינו לכל בדל של ידיעה. כל שמועה שהגיעה מאיפה שהוא פשטה בין ההמון הנרגש במהירות של מטוס.
רק למחרת הגיעו החדשות המרגיעות: אייבי נתן, שיצא אתמול בבוקר למצרים משדה התעופה בהרצליה במטוסו הפרטי "שלום1", נחת בשלום בפורט סעיד. אבל בגלל בעיות בתקשורת אבד איתו הקשר.
אז אייבי, שלימים הודבק לו הכינוי "טייס השלום", נשא איתו עצומה שקוראת לשלום, שעליה חתמו המון אנשים. את העצומה הזו ביקש להגיש לגמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים. אבל הוא נעצר מיד עם הנחיתה בפורט סעיד.
ב"אל־אהרם", העיתון הרשמי המצרי נכתב: "כדי להטעות את העולם, העלתה ישראל קומדיה מטופשת, שבה היא ממלאת בו זמנית את תפקיד הבמאי והשחקן הראשי. אייבי נתן הגיע למצרים בברכתם ובעידודם של השלטונות הישראליים. הליצן העלוב הזה לא ראוי בכלל להתייחסות מצדנו. התשובה היחידה שיש לנו היא גירושו בחזרה למקום שממנו בא".
ואכן, למחרת הוחזר "הליצן העלוב" עם "שלום1" ונחת בשדה התעופה בהרצליה, משם המריא יממה לפני כן. בשדה חיכה לו קהל של למעלה מאלף מעריצות ומעריצים, שקיבלו אותו בקריאות עידוד והריעו לו במשך שעה ארוכה.
אבל גם כאן חזרה התמונה מפורט סעיד. מיד עם הנחיתה בהרצליה, הוא נעצר על ידי המשטרה בעוון חצייה בלתי חוקית של הגבול.
השלום נאלץ להמתין בינתיים.
<p> </p>
דווקא בימים כאלה חייבים לזכור שפעם חיו בינינו אנשים כמו אייבי נתן
הוא היה אדם יפה, מאחרוני החולמים, סמל לתקווה. האיש שעליו אמר פרס: "הכובש הגדול ביותר של הלבבות, והאיש המאמין ביותר בשעה שחסרה האמונה"
אבי קורן 02/05/2020 08:34 7 דק' קריאה
פרולוג
הוא היה איש יפה. לא יופי מגזיני כזה ואופנתי ופוטושופי של דוגמנים. הוא היה ממש ובאמת אדם יפה.
נעמי שמר כתבה פעם: "בארץ להד"ם פוסע לו אדם ואור גדול זרוע על יומו". היא אומנם הקדישה את השיר למרדכי הורוביץ בעלה, אבל תמיד כשאני שומע את מירי אלוני שרה את השיר הזה, פתאום עולה לי תמונה של אייבי נתן, החולם הגדול. זה שאור גדול היה זרוע על יומו ועל לילותיו, ועל פניו ועל ראשו ובלבו. האיש שהיה הנסיך החולם של ארץ להד"ם. הארץ הזו שבה לא היו דברים מעולם. שהייתה קיימת רק בשיריהן של המשוררת רחל ושל נעמי שמר, ובדמיון שלו ואולי של עוד כמה אחדים מאיתנו, שלאחרונה הולכים ומתמעטים. עוד אחד חולם כזה כתב עליו ככה:
תשים את השריון בתוך תיבה
כבר לא מתים יותר מאהבה
לדולצינאה יש שיער שיבה
וכל הגיבורים הלכו אל הצבא
דון קישוט, אתה יכול לנוח
יש כל כך הרבה טחנות רוח
אתה לא תספיק, אתה לא תספיק
אתה לא תספיק, דון קישוט
("דון קישוט" / יהונתן גפן)
"אני נותן איפה שבן אדם נזקק ולא אכפת לי איפה", אמר. "לפני שאתן לבת שלי פרוסת עוגה, אם על ידה יש ילד או ילדה באיזשהו מקום בעולם, אפילו אסקימוסי שאין לו לחם. אז לפני שאני אתן לה את העוגה, אני אדאג שהילד יקבל את הלחם".
שלא כמו רבים אחרים, אייבי נתן אמר ועשה.
תמונה ראשונה
ב־28 בפברואר 1966 נכנס מישהו מהחיילים לאולם החזרות של פיקוד הנח"ל וצעק "אייבי נתן התרסק עם המטוס".
החזרה הופסקה. שייקה אופיר, הבמאי הנערץ שלנו, מיהר ללשכתו של קצין החינוך, חייג משם בקו הטלפון האזרחי ואמר בקול שקט לאשתו: "לידיה, אייבי איננו".
אחר כך כבר לא חזרנו לעבוד. היינו צמודים לטרנזיסטור שמישהו סחב מאיזה חדר בפיקוד הנח"ל.
כשיצאנו מהפיקוד ביפו, מיהרנו ישר ל"קליפורניה", המסעדה של אייבי, זו שבפסאז' של פרישמן, ליד המדרגות של הקאמרי. מול המסעדה ולאורך הרחוב התגודדו מאות אנשים. המתינו לכל בדל של ידיעה. כל שמועה שהגיעה מאיפה שהוא פשטה בין ההמון הנרגש במהירות של מטוס.
רק למחרת הגיעו החדשות המרגיעות: אייבי נתן, שיצא אתמול בבוקר למצרים משדה התעופה בהרצליה במטוסו הפרטי "שלום1", נחת בשלום בפורט סעיד. אבל בגלל בעיות בתקשורת אבד איתו הקשר.
אז אייבי, שלימים הודבק לו הכינוי "טייס השלום", נשא איתו עצומה שקוראת לשלום, שעליה חתמו המון אנשים. את העצומה הזו ביקש להגיש לגמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים. אבל הוא נעצר מיד עם הנחיתה בפורט סעיד.
ב"אל־אהרם", העיתון הרשמי המצרי נכתב: "כדי להטעות את העולם, העלתה ישראל קומדיה מטופשת, שבה היא ממלאת בו זמנית את תפקיד הבמאי והשחקן הראשי. אייבי נתן הגיע למצרים בברכתם ובעידודם של השלטונות הישראליים. הליצן העלוב הזה לא ראוי בכלל להתייחסות מצדנו. התשובה היחידה שיש לנו היא גירושו בחזרה למקום שממנו בא".
ואכן, למחרת הוחזר "הליצן העלוב" עם "שלום1" ונחת בשדה התעופה בהרצליה, משם המריא יממה לפני כן. בשדה חיכה לו קהל של למעלה מאלף מעריצות ומעריצים, שקיבלו אותו בקריאות עידוד והריעו לו במשך שעה ארוכה.
אבל גם כאן חזרה התמונה מפורט סעיד. מיד עם הנחיתה בהרצליה, הוא נעצר על ידי המשטרה בעוון חצייה בלתי חוקית של הגבול.
השלום נאלץ להמתין בינתיים.
<p> </p>