דווקא הודעה לבני הזוג המיניים
שלום, אני רוצה לכתוב דווקא לבני הזוג המיניים שבדרך כזו או אחרת מצאו עצמם עם בני זוג א-מיניים. אני מתנצל מראש בפני חברי הפורום הא-מיניים, ובמיוחד בפני התוקפנים שבהם..אין לי כוונה לפגוע או משהו, פשוט נראה לי שכדאי גם לשמוע ולהבין את הצד הנוסף במערכת יחסים קשה שכזו. אני בן 34, נשוי + 1. בערך שנתיים ראשונות לקשר היו טובות, איפושהו זה נעצר ואנחנו כיום ממש שותפים לבית ולטיפול בילד, זה הכל. אני אדלג על כל הסיבות כי זה מתיש. מה שחשוב לציין הוא שיש הבנה גדולה בינינו ואנחנו מסכימים שחל שינוי שמשמעותו היא שאשתי עברה תהליך של א-מיניות, וטוב לה עם זה. משמעויות? יושנים כבר 3 שנים בנפרד. בהתחלה של התקופה הנ"ל הייתי נחוש בדעתי "לרפא" אותה והתאמצתי מאוד, היה סקס אולי פעם בחודש. מאולץ, חסר יצר, תסלחו לי ותסלח לי אשתי - משעמם להחריד (לא היה ככה בהתחלה!). לא עזרו חופשות מדהימות, פרחים, הפתעות, רגש, YOU NAME IT - נדה. באיזה שהוא שלב פסקו הנשיקות, החיבוקים החום. היא פשוט לא מתחברת לזה כהגדרתה, לא נגעלת אלא "זה פשוט לא עושה לה את זה". בשנה הראשונה לא הצלחתי להירדם לבד, למרות שבחדר השני היא ישנה היטב. אח"כ התרגלתי. איך זה מרגיש? יום שישי בצהריים, הילד יושן, אשתך במיטה בתחתונים קוראת ספר, אתה מסתכל, נקרע ופשוט בא לך (מצטער על השפה) להיכנס למיטה ולזיין לה את הצורה, מין זיון מתוק של בעל ואישה שלא היו יחד שבועות. אחרי כמה פעמים שאתה מנסה ומקבל את התגובות הצוננות, למרות כל ההגיון שזה לא אתה, זו היא, אתה נעלב. אחרי זה אתה מפסיק. היו שיחות מלב אל לב בהן היא שללה בכנות (כך נדמה לי, לא יודע) שאולי אני לא מושך אותה ("לא נמשכת כרגע לכלום"), או שמעוניינת להיפרד. בכל השנים הקשות הללו אנחנו שותפים מלאים לגידול הילד, לטיפול בבית וכו' - הורים טובים. מבחוץ הכל נראה בסדר. והנה החלק הרע. באיזשהו שלב אחרי שנתיים כאלו, החשק כלפיה דעך. אני נכנס בערב למיטה לבד ונרדם. מסתכל עליה, מחייך - אבל בפנים שונא ומרחם ביחד. הצורך המיני לנשים - בוער. עניין של זמן והכרתי בחורה בגילי, פרודה, והתפתח קשר מדהים שנמשך חצי שנה, והסתיים אחרי ששנינו הבננו שאנחנו מתאהבים נואשות וזה לא רק מין. ושנינו לא יכולים לוותר על הקשרים האחרים, מכל מיניי סיבות. ומאז, לצערי, אני פשוט בוגד מפעם לפעם עם נשים שונות. לכולן אני מספר את מצבי, לכולן יש מצב כזה או אחר שבעטיו גם הן מחפשות קשר מהצד. אין לי שום רגשות אשמה וכך זה נמשך ונמשך, אני לא יודע לאן ועד מתי, אני פשוט לא מסוגל להדחיק את הצורך מיני החזק שלי, הצורך באשה. אשתי כמובן לא יודעת, אני לא מספר, אם כי היא אישה פקחית וחכמה - קשה לי להאמין שאינה מודעת באמת למה שקורה. כנראה מן עסקה של הסכמה בשתיקה. לסיום אני אציין ששנינו משכילים, עובדים בג'ובים מכובדים, נראים מצויין וכל שאר הבולשיט. אני אשמח לשמוע תגובות, עצות, סיפורים דומים ועוד. שבת שלום, אלי
שלום, אני רוצה לכתוב דווקא לבני הזוג המיניים שבדרך כזו או אחרת מצאו עצמם עם בני זוג א-מיניים. אני מתנצל מראש בפני חברי הפורום הא-מיניים, ובמיוחד בפני התוקפנים שבהם..אין לי כוונה לפגוע או משהו, פשוט נראה לי שכדאי גם לשמוע ולהבין את הצד הנוסף במערכת יחסים קשה שכזו. אני בן 34, נשוי + 1. בערך שנתיים ראשונות לקשר היו טובות, איפושהו זה נעצר ואנחנו כיום ממש שותפים לבית ולטיפול בילד, זה הכל. אני אדלג על כל הסיבות כי זה מתיש. מה שחשוב לציין הוא שיש הבנה גדולה בינינו ואנחנו מסכימים שחל שינוי שמשמעותו היא שאשתי עברה תהליך של א-מיניות, וטוב לה עם זה. משמעויות? יושנים כבר 3 שנים בנפרד. בהתחלה של התקופה הנ"ל הייתי נחוש בדעתי "לרפא" אותה והתאמצתי מאוד, היה סקס אולי פעם בחודש. מאולץ, חסר יצר, תסלחו לי ותסלח לי אשתי - משעמם להחריד (לא היה ככה בהתחלה!). לא עזרו חופשות מדהימות, פרחים, הפתעות, רגש, YOU NAME IT - נדה. באיזה שהוא שלב פסקו הנשיקות, החיבוקים החום. היא פשוט לא מתחברת לזה כהגדרתה, לא נגעלת אלא "זה פשוט לא עושה לה את זה". בשנה הראשונה לא הצלחתי להירדם לבד, למרות שבחדר השני היא ישנה היטב. אח"כ התרגלתי. איך זה מרגיש? יום שישי בצהריים, הילד יושן, אשתך במיטה בתחתונים קוראת ספר, אתה מסתכל, נקרע ופשוט בא לך (מצטער על השפה) להיכנס למיטה ולזיין לה את הצורה, מין זיון מתוק של בעל ואישה שלא היו יחד שבועות. אחרי כמה פעמים שאתה מנסה ומקבל את התגובות הצוננות, למרות כל ההגיון שזה לא אתה, זו היא, אתה נעלב. אחרי זה אתה מפסיק. היו שיחות מלב אל לב בהן היא שללה בכנות (כך נדמה לי, לא יודע) שאולי אני לא מושך אותה ("לא נמשכת כרגע לכלום"), או שמעוניינת להיפרד. בכל השנים הקשות הללו אנחנו שותפים מלאים לגידול הילד, לטיפול בבית וכו' - הורים טובים. מבחוץ הכל נראה בסדר. והנה החלק הרע. באיזשהו שלב אחרי שנתיים כאלו, החשק כלפיה דעך. אני נכנס בערב למיטה לבד ונרדם. מסתכל עליה, מחייך - אבל בפנים שונא ומרחם ביחד. הצורך המיני לנשים - בוער. עניין של זמן והכרתי בחורה בגילי, פרודה, והתפתח קשר מדהים שנמשך חצי שנה, והסתיים אחרי ששנינו הבננו שאנחנו מתאהבים נואשות וזה לא רק מין. ושנינו לא יכולים לוותר על הקשרים האחרים, מכל מיניי סיבות. ומאז, לצערי, אני פשוט בוגד מפעם לפעם עם נשים שונות. לכולן אני מספר את מצבי, לכולן יש מצב כזה או אחר שבעטיו גם הן מחפשות קשר מהצד. אין לי שום רגשות אשמה וכך זה נמשך ונמשך, אני לא יודע לאן ועד מתי, אני פשוט לא מסוגל להדחיק את הצורך מיני החזק שלי, הצורך באשה. אשתי כמובן לא יודעת, אני לא מספר, אם כי היא אישה פקחית וחכמה - קשה לי להאמין שאינה מודעת באמת למה שקורה. כנראה מן עסקה של הסכמה בשתיקה. לסיום אני אציין ששנינו משכילים, עובדים בג'ובים מכובדים, נראים מצויין וכל שאר הבולשיט. אני אשמח לשמוע תגובות, עצות, סיפורים דומים ועוד. שבת שלום, אלי
