דווקא כן פוליטיקה עכשיו...

[אלי כ ה ן]

דווקא כן פוליטיקה עכשיו...

 

[אלי כ ה ן]

לדעתכם, איזה חכים אי אפשר לקנות בטובות הנאה?

 

[אלי כ ה ן]

סקר: רשימת 18 החכים "בעלי ערך עליון"...

 

[אלי כ ה ן]

מי שלא מתאים לו פוליטיקה עכשיו שלא יכנס פנימה

להלן אציג את רשימת 18 החכים הכי האידיאולוגיים, לטעמי. מי שיש לו רשימה אחרת, מוזמן להגיב.

הבהרה מקדימה: מי שאינו מופיע ברשימה דלהלן, לא בהכרח עלול להיקנות בכסף או בשווה כסף. מדובר אם כן במדד אישי סוביקטיבי שלי, ושלי בלבד.

וכעת אגש לעניין: ובכן את הרשימה שלי חילקתי לפי שלושה גושים: גוש שמאל-מרכז, גוש ימין, וגוש ערבים-חרדים. השמות מסודרים אלפביתית.

גוש שמאל-מרכז: דב חנין, מירב מיכאלי, עומר ברלב, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, תמר זנדברג.
גוש ימין: דני דנון, זאב אלקין, יריב לוין, משה פייגלין, עוזי לנדאו, ציפי חוטובלי-אלון, רובי ריבלין.
גוש ערבים-חרדים: אחמד טיבי, באסל גטאס, חנין זועבי, משה גפני.

משום מה, כשבדקתי בדיעבד את הרשימה התברר לי, שאין בה שום חכים מהסיעות הבאות: בית יהודי, יש עתיד, שס.

כאמור, מי שיש לו תיקונים לרשימה הזו, מוזמן להגיב.

 

[אלי כ ה ן]

2 תיקונים: א. 17 (לא 18). ב. בסוף נוספת קדימה

 

[יחיאב]

כמה נוספים

לפי סדר הא"ב:
אורי אורבך, נפתלי בנט, אילן גילאון, יעל גרמן, ניצן הורוביץ, אבי וורצמן (סתם, אין לי מושג מי זה), יאיר לפיד, עמרם מצנע, רות קלדרון.
לא הייתי קורא לזה רשימת אידיאליסטים, אלא הכי פחות חשודים ככאלה שניתן לשחד אותם.

מהרשימה שלך הייתי מוריד את עומר ברלב (כי אני לא מכיר מספיק), דני דנון (בגלל החזות), משה גפני (מתוחכם מדי).

 

[אלי כ ה ן]

יפה. לפחות על חלק - אני לגמרי מסכים.

אסתפק בלציין את אלו שעליהם אני לגמרי מסכים איתך: גילאון, גרמן, מצנע, קלדרון: חכים מאד הגונים, בעלי יושרה - שבאה אצלם ממקום אמיתי - ושאותה קנו בהגינות וביושר. לא יודע איך שכחתי אותם, אבל אם כבר היזכרת לי אותם, אז זאת הזדמנות טובה לציין שיש עוד שניים ששכחתי: זחאלקה, סטרוק.
לגבי לפיד: נוטה להסכים איתך.
לגבי השאר: אני עדין בספק אם ניתן לשחד אותם, חוץ מאחד - שלגביו אני לגמרי לא מסכים - ואני אפילו יודע לגביו את ההפך: אני פשוט מכיר אותו אישית (מטעמים מובנים לא אציין את שמו).

לגבי ההסתייגויות שלך:
עומר ברלב: אני דווקא כן מכיר אותו (לא אישית), ועדין מתעקש עליו.
דנון: לא הבנתי את התלונה (אלא"כ זו פשוט דרך אלגנטית לומר: "אני לא סובל את הבנאדם ולכן יש לי קושי פסיכולוגי לתת לו קרדיט", אבל אם כך אז הבעיה היא לא בו).
גפני: מסכים שהוא מתוחכם, אבל לדעתי זה לא קשור. יכול להיות שהאידיאולוגיה שלו היא "כסף לישיבות", אבל (לדעתי) לא ניתן לשחד אותו בכסף (לעצמו או למקורביו וכדומה) - כדי שיוותר על אידיאולוגיית ה"כסף לישיבות"; כמו שאגב גם לא ניתן לדעתי לשחד במענק כספי אישי - את גילאון (שהוא עצמו נכה), בתמורה לכך שיוותר על כסף לנכים ולחלשים, וכיו"ב.

על כל פנים, תודה על ההתייחסות הבונה. הלואי שממך יראו וכן יעשו.

 

[הנשר הגדול1]

וואו אתם חיים בסרט

לגבי 90% (לפחות) מהשמות שמניתם - אני מבטיח לכם שאתם טועים, וגם להם יש מחיר.
גם אם אתם מכירים אישית, מה זה אומר?
ראיתם אותם מסרבים למיליון שקל?
ול-10 מיליון שקל?
ולג'וב נוצץ עם חבילת שכר גדולה?
ולתפקיד פוליטי בכיר?
החתירה הזו ליושרה בכל מחיר אינה במקומה. טבע האדם הוא שהוא נוח לשוחד, והשוחד מעוור גם עיני צדיקים כדברי התנ"ך.
כמו שאמר לי פעם חסיד ירושלמי ('ירושלמער') -"כולנו זונות, השאלה מהו המחיר שלנו".
לדעתי צריך לחתור למערכת בריאה שקשה לשחד את אורגניה, אם משום ששכרם גבוה יחסית, ואם משום שהתמריצים השליליים (אכיפה, פיקוח, ענישה) על שוחד ואפילו על חשש לו הם חמורים במיוחד.
להאמין ביושרה של אנשים זה פתטי. כמו שאמר ד"ר האוס " Everybody lies".

 

[אלי כ ה ן]

שום סרט. הכל ענין של התרשמות סוביקטיבית.

ומי אמר שמכירים אישית? מתוך 120 חכים, אני מכיר אישית - בודדים בלבד, ודווקא אותם - לא הכנסתי לרשימה. אבל יש כאלה שההתנהגות הציבורית שלהם עושה עלי רושם חיובי (למרות שאישית אני לא מכיר אותם), אם כי אני מודה שתמיד אפשר לטעות בבנאדם.

אתן לדבריי שתי דוגמאות אופייניות (אולי אפילו קיצוניות): שלי יחימוביץ, ועוזי לנדאו:

יחימוביץ, שעמדה כזכור בראש מפלגה שמספר חבריה קטן אפילו ממחצית מספר חברי מפלגת השלטון, קיבלה את ההצעה המפתה המקסימלית אשר לה היה ניתן לצפות לאור הנתונים העגומים של תוצאות הבחירות; זה באמת היה משהו שלכאורה אי אפשר לסרב לו: אחד משלושת התיק הבכירים ביותר - שבמקרה גם היה התיק החשוב ביותר בעיני יחימוביץ עצמה (כמובן חוץ מתיק ראש הממשלה); ומה הייתה תגובתה? "לא". למה לא? כי היא הבינה, שהמדיניות הכלכלית של משרד האוצר - תוכתב בסופו של דבר ע"י ראש הממשלה עצמו, שמדיניותו הכלכלית הוגדרה ע"י יחימוביץ: "קפיטליזם חזירי". אמור מעתה: מה שקבע אצל יחימוביץ - זה אידיאולוגיה - ולא כיסאות, למרות מצבה הלא פשוט מבחינת מספר המנדטים.

הדוגמה השניה היא כאמור עוזי לנדאו, שכזכור פוטר ע"י אריאל שרון, משום שלנדאו סירב לתמוך בתוכנית ההתנתקות, שכזכור הוגדרה ע"י לנדאו כ"גירוש". שוב חוזר כאן אפוא אותו סיפור: העדפת האידיאולוגיה על הכיסא.

לעת עתה אסתפק בשתי הדוגמאות הקיצוניות הללו, אולי דווקא בגלל קיצוניותן, אבל גם מהתנהגותם של האחרים שציינתי - אני מתרשם שמדובר בבני אדם שכסף לא יקנה אותם. אבל יתכן שאני טועה. בסופו של דבר, מדובר בהתרשמות בלבד, כפי שציינתי עוד בהודעתי הראשונה.

 

[גרי רשף]

קטונתי מלדרג

שתי הערות:

1. מבחינת יחימוביץ יש הגיון רב - תועלתני ואידאולוגי בלהישאר באופוזוציה.
למשל- לקטוף את הפירות אם וכאשר הממשלה תתרסק, ובעיקר אם לבני ולפיד יתרסקו. קשה להיות באופוזיציה ללא השפעה אמיתית על ניהול המדינה (חוץ מהג'ובים..), אבל יש גם רווח בלהיות "צודק".
אינני טוען שאינה אידאליסטית ונקיית כפיים, אלא שלא רק זה עומד על הפרק.

2. יש לי הערכה שרוב מקבלי השוחד הבכירים אינם מודעים לכך שקיבלו שוחד.
הרי אף אחד לא ניגש לאולמרט (נניח) ואמר לו "אני אשלם לך שוחד X ואתה תעשה בתמורה Y" והמושחת הנ"ל הסכים..
מישהו ניגש ובקטנה נתן לו קצת פה וקצת שם ("אתה אוהב תיאטרון? במקרה יש לי זוג כרטיסים שאינני זקוק לו ושקיבלתי בחינם.."), וכעת המשוחד שלא מדעת מרגיש מחוייב לעזור לאותו אדם מסיבות שמצטיירות בעיניו כענייניות.

 

[אלי כ ה ן]

מסכים שההתנהגות שהבאתי אינה הוכחה גמורה.

כי תמיד ניתן לחשוד עוד ועוד. לכן, אילו - כל מה שהיה לי - זה אך ורק שתי ההתנהגויות הספציפיות האלה (של יחימוביץ ושל לנדאו), אז לא הייתי ממהר להסיק מסקנות; אבל הרי אנחנו מכירים אותם מעוד המון התנהגויות אחרות, ולאורן - התרשמתי אפוא - שמדובר בשני חכים אידיאליסטים בעלי יושרה רבה, שכסף לא יקנה אותם - ככל הנראה.

וגם אחרי כל זה, אני חוזר ומדגיש שוב את ה"כנראה", וגם את זה - שככלות הכל - מדובר אך ורק בהתרשמות סוביקטיבית שלי בלבד. בהחלט יתכן שאני טועה.