דווקא עכשיו.

[גדעון היחידי]

דווקא עכשיו. כן ידידי חברי הפורום וקוראים אקראיים
דווקא עכשיו.
כשהמצב לא קל
אזעקות,צבע אדום, טילים, מנהרות,
כל אחד מתחפר בפינתו רואה טלוויזייה 18 שעות ביום
ובשאר הזמן עסוק ברשתות החברתיות כדי להיות מעודכן במה שקורה
אנחנו מנותקים אחד מהשני.
דווקא עכשיו אם לא "שבת אחים גם יחד"
המעט שאנו יכולים לעשות בינינו הוא
להיכנס לכאן לפורום הנחמד והתומך הזה
לכתוב על מצוקתינו אנו, לנסות לעזור לעמיתינו בשיתוף במחשבה חיובית
ברעיונות איך לשחרר את הפחדים (מה יקרה אם...)
אתם יודעים ידידים, הפחד תמיד רב יותר מפני הבלתי ידוע
וככל שנשוחח על דברים שלנו ידועים ומובנים ולאחרים בינינו לא כך,
תתבהר המציאות ונראה שהשד אינו נורא כל כך
ואנו באחדותינו נתגבר על כל המכשולים וננצח.
שבת שלום שקטה וטובה
גידי

 

[מנהלת בניסיון]

שותפה למחשבותיך

 

[גדעון היחידי]

תודה מנהלת נחמדה

 

[נוסעת בזמן אחר]

מה אפשר מלבד להסכים?

 

[פריאל 12]

איך עומדים בזה?!
כיצד מתמודדים עם זה?!
יום יום במשך שנים תושבי הדרום נאלצים לחיות את המציאות ההזויה הזו.
כיצד מרגיעים את הילדים הקטנים, כיצד מונעים מהם לפתח טראומות שילוו אותם במשך כל חייהם?
הייתי במרכז למשך מס' ימים וחשתי חרדה רק לגבי המחשבה שתהיה אזעקה.... אז לחיות את זה והרבה יותר
גרוע מזה על בסיס קבוע נראה כסיוט

 

[גדעון היחידי]

פריאל יקרה
איך עומדים בזה את שואלת אותי ?
אשיב לך נחרצות . לא עומדים !
אזרחי מדינת ישראל השוכנים בעוטף עזה אינם אזרחים סוג ב.
ודמם אינו הפקר.
אני במקומם אורז את הציוד לוקח את הילדים ועוקר לצפון עד שיוסר האיום לחלוטין,
ומחייב את מדינת ישראל זו ששיכנה אותי שם לשלם את כל הוצאותי. בגין נדודי.
אני חושב בהגיון ובקור רוח. מי שנשאר שם עד שלא יובטח שלומו ושלום ילדיו ומשפחתו טועה.