דוח הוועדה לענייני מוכנות העורף
דוח ראשוני של וועדת המשנה לנושא מוכנות העורף, ברשות עמי איילון ובהשתתפות עתניאל שנלר מ"קדימה", פורסם. מצורף קישור לדוח עצמו ולמכתב ששלח יו"ר הועדה איילון לאתר "עבודה שחורה". הדוח אינו מספק עריפת ראשים, למי שחושק בכך, אלא מתמקד במסקנות ענייניות ובהיערכות עתידית. אצטט להלן מתוך המכתב של עמי איילון, ארבע מסקנות ראשוניות שהסיק מעבודת הוועדה: >>>> ראשית, הערכתי היא כי כמו במלחמה האחרונה, גם במלחמות הבאות ייהפך העורף לחזית. משמעות הדבר היא כי במלחמה כיום יש חזית אזרחית וחזית צבאית, וכמו שעלינו להיערך, להתאמן ולנהל בזמן אמת את החזית הצבאית – כך עלינו להיערך, להתאמן ולנהל בזמן אמת את החזית האזרחית. במקביל להקמת קבינט שרים בטחוני צבאי, יש להקים קבינט שרים בטחוני אזרחי. הבנה זו של המלחמה מאפשרת דיון נכון יותר במציאות שנחשפה במלחמה האחרונה ובהיערכות למלחמה הבאה. שנית, תפקידה החשוב ביותר של המנהיגות המדינית, במעבר ממצב שגרה למצב חירום, הוא להגדיר מחדש את המצב. כישלונה של הממשלה להגדיר את המעבר משגרה למציאות של מלחמה, בכל הקשור לחזית האזרחית, היתה להערכתי הסיבה המרכזית לכשל המתמשך של טיפול משרדי הממשלה. במובן מסוים, קשה לומר כי רמת המוכנות של המערכות השונות לטיפול בעורף נבחנה במהלך המלחמה בחינה של ממש שכן, כפי שיפורט בהמשך הדו"ח, רוב נהלי החירום ותוכניות המגירה לשעת חירום כלל לא הופעלו. הממשלה לא החליפה למערכת את "הדיסקט" בזמן, וכשל זה – החוסר בהגדרת המציאות החדשה והצרכים הנובעים ממנה – יצר מחסור ופגיעה משמעותית בציבור בכלל, וברשויות ובאוכלוסיות החלשות בפרט. שלישית, יש להיערך כך שכל ההגדרה, ההכנה וההפעלה של המערכות תצאנה מנקודת המוצא של צרכי האזרח, ולא צרכי הרשות המקומית. יכולתו כאזרח לשרוד ולהמשיך ולתפקד ככל שנדרש בתקופת הקרבות ובמגוון התרחישים. צרכי המיגון הפיסי, צרכי הקיום האנושי של אספקת מזון, שירותי רפואה וסעד, ההתמודדות התודעתית פסיכולוגית וקבלת מידע והסברה – בכל אחד מהנושאים הללו יש להגדיר את המענה הנדרש, כולל תרחישי אב"כ – ועל פי אמות מידה אלו צריכה גם להיבחן הצלחת המערכות בזמן אמת. ולבסוף, מצב חירום דורש הפעלת גוף אחד – מתכלל לאומי (Integrator) – בעל סמכות ואחריות כוללת לניהול הצד האזרחי של המלחמה. לגוף המתכלל צריכה להיות תמונת מצב כוללת ומדויקת. על גוף זה לזהות את הצרכים בשטח, להגדיר את הקריטריונים לסיוע, לקבוע את סדרי העדיפויות, לכוון ולהנחות את גורמי הביצוע – בתפקיד זה, כשלה הממשלה כישלון נוקב. בפועל, במהלך ניהול הצד האזרחי של המלחמה האחרונה לא היה "בעל בית" אחד אלא מספר גופים שפעלו במקביל. המערכת כולה תיפקדה במספר ראשים, ללא גוף מתכלל לאומי בעל תמונה כוללת שיכוון את כלל הגופים שפעלו במרחב.
דוח ראשוני של וועדת המשנה לנושא מוכנות העורף, ברשות עמי איילון ובהשתתפות עתניאל שנלר מ"קדימה", פורסם. מצורף קישור לדוח עצמו ולמכתב ששלח יו"ר הועדה איילון לאתר "עבודה שחורה". הדוח אינו מספק עריפת ראשים, למי שחושק בכך, אלא מתמקד במסקנות ענייניות ובהיערכות עתידית. אצטט להלן מתוך המכתב של עמי איילון, ארבע מסקנות ראשוניות שהסיק מעבודת הוועדה: >>>> ראשית, הערכתי היא כי כמו במלחמה האחרונה, גם במלחמות הבאות ייהפך העורף לחזית. משמעות הדבר היא כי במלחמה כיום יש חזית אזרחית וחזית צבאית, וכמו שעלינו להיערך, להתאמן ולנהל בזמן אמת את החזית הצבאית – כך עלינו להיערך, להתאמן ולנהל בזמן אמת את החזית האזרחית. במקביל להקמת קבינט שרים בטחוני צבאי, יש להקים קבינט שרים בטחוני אזרחי. הבנה זו של המלחמה מאפשרת דיון נכון יותר במציאות שנחשפה במלחמה האחרונה ובהיערכות למלחמה הבאה. שנית, תפקידה החשוב ביותר של המנהיגות המדינית, במעבר ממצב שגרה למצב חירום, הוא להגדיר מחדש את המצב. כישלונה של הממשלה להגדיר את המעבר משגרה למציאות של מלחמה, בכל הקשור לחזית האזרחית, היתה להערכתי הסיבה המרכזית לכשל המתמשך של טיפול משרדי הממשלה. במובן מסוים, קשה לומר כי רמת המוכנות של המערכות השונות לטיפול בעורף נבחנה במהלך המלחמה בחינה של ממש שכן, כפי שיפורט בהמשך הדו"ח, רוב נהלי החירום ותוכניות המגירה לשעת חירום כלל לא הופעלו. הממשלה לא החליפה למערכת את "הדיסקט" בזמן, וכשל זה – החוסר בהגדרת המציאות החדשה והצרכים הנובעים ממנה – יצר מחסור ופגיעה משמעותית בציבור בכלל, וברשויות ובאוכלוסיות החלשות בפרט. שלישית, יש להיערך כך שכל ההגדרה, ההכנה וההפעלה של המערכות תצאנה מנקודת המוצא של צרכי האזרח, ולא צרכי הרשות המקומית. יכולתו כאזרח לשרוד ולהמשיך ולתפקד ככל שנדרש בתקופת הקרבות ובמגוון התרחישים. צרכי המיגון הפיסי, צרכי הקיום האנושי של אספקת מזון, שירותי רפואה וסעד, ההתמודדות התודעתית פסיכולוגית וקבלת מידע והסברה – בכל אחד מהנושאים הללו יש להגדיר את המענה הנדרש, כולל תרחישי אב"כ – ועל פי אמות מידה אלו צריכה גם להיבחן הצלחת המערכות בזמן אמת. ולבסוף, מצב חירום דורש הפעלת גוף אחד – מתכלל לאומי (Integrator) – בעל סמכות ואחריות כוללת לניהול הצד האזרחי של המלחמה. לגוף המתכלל צריכה להיות תמונת מצב כוללת ומדויקת. על גוף זה לזהות את הצרכים בשטח, להגדיר את הקריטריונים לסיוע, לקבוע את סדרי העדיפויות, לכוון ולהנחות את גורמי הביצוע – בתפקיד זה, כשלה הממשלה כישלון נוקב. בפועל, במהלך ניהול הצד האזרחי של המלחמה האחרונה לא היה "בעל בית" אחד אלא מספר גופים שפעלו במקביל. המערכת כולה תיפקדה במספר ראשים, ללא גוף מתכלל לאומי בעל תמונה כוללת שיכוון את כלל הגופים שפעלו במרחב.