הדו"ח מעניין מאוד, תודה.
ראשית לגבי תחנת ארלוזורוב: אני זקן מספיק כדי לזכור שלפני פתיחת הקו נת"ע ציפו שהיא תהיה התחנה העמוסה ביותר. לפי הנתונים שכאן, היא התחנה הכי פחות עמוסה במקטע התת קרקעי בתל אביב פרט לאליפלט. אפילו בשאול המלך עם המיקום הקצת משונה שלה ובכל אחת מתחנות רמת גן יש יותר כניסות. יתרה מכך, רק 27% מהתיקופים בארלוזורוב (כלומר נוסעים הנכנסים אליה) מגיעים לשם אחרי שתיקפו באוטובוס או ברכבת, וזאת תחנה שאין לידה כמעט כלום חוץ מאוטובוס ורכבת. גם אם ניתן לנת"ע קרדיט שהתחזיות שלהם בזמנו לקחו בחשבון את פתיחת הקו סגול ואולי אפילו את המטרו כשהם חשבו שארלוזורוב תהיה שימושית כל כך, הכשלון מהדהד.
העניין השני הוא המקטע הבתימי. לפי הדו"ח לא חל שיפור במהירות הנסיעה בשנה שמאז פתיחת הקו ומנסיוני הנסיעה בו אטית באופן בלתי מוסבר. כמובן שמבחינת נסועה הוא כשלון חרוץ. התחנה העמוסה ביותר בבת ים, עצמאות (שבמקרה היא הקרובה ביותר לת"א), עמוסה כמו התחנה הריקה ביותר בפ"ת (אם נתעלם מגשר אם המושבות).
זה מעלה אצלי תהייה, שהרי הקו האדום בכוונה תוכנן במתכונת של שטאטבאהן, שבה הקו אטי בפרברים ומהיר במרכז. האם לא היה נכון יותר לתכנן אותו בסגנון אמריקאי, מהיר בפרברים ואטי במרכז? במידה מסוימת זה מה שמתוכנן בקו הסגול וזה גם מה שמאפיין את הרק"ל בירושלים. אולי אז הקו היה שימושי יותר: נוסעים היו עולים במספר תחנות מצומצם בבת ים, מגיעים במהירות למרכז המטרופולין, ושם הקו היה מפזר אותם במוקדים שונים. נקודה למחשבה.