דויד פרץ מקסים ומארח, שלשום בתמוּנע ../images/Emo77.gif
פעם שנייה ביומיים האלה שאני כותבת וכותבת את כל מה שההופעה הזו גרמה לי להרגיש והאינטרנט מחליט פשוט לקרוס, כאילו שהמאמצים שלי לא שווים כלום. בא לי למוּת. ואני בסך הכל רוצה לספר כמה מרגש זה באמת היה, מה שהלך בתיאטרון תמוּנע בליל שני, כמה שהתענגתי על הצלילים המקסימים שנערמים שכבה-שכבה בהופעה הזו על-ידי מוּזיקאים כל-כך מוּכשרים וכמה שהמילים היפות והעצובות של דויד לוקחות את צלילי הקסם האלה למקום שמגדיר מחדש מהו עצב ומהו יופי ואיך זה כשהם חוברים ביחד. אולי זה רפיון הידיים שפושה אחרי שהאינטרנט מעולל מזימה נבזית כזו נגדי, ואולי זה בעיקר בגלל שעכשיו מתחוור לי שאני יכולה לשפוך מילים רבות שינסו לתאר את מה שההופעה הזו עשתה, אבל מה שהיה שם היו בעיקר דברים שקשה להכניס בתוך מילים. הפסיפס העשיר ביותר שם הוא כזה שמוּרכב מצלילים. והיופי של המילים נמצא בדקויות. ויש דברים שביקורת לא יכולה להעביר, כמו המתח המתמיד שליווה את ההופעה, מין תחושה שמשהו טורד-שלווה רוחש מתחת לפני השטח, או את הדקויות של המילים בין השירים. כשמדובר במוּזיקה של דויד פרץ וביופי של שירי אלבומו החדש והמיוחל, "הייקו בלוז", המילים של דויד תדברנה בעד עצמן. יש סירות קטנות במים שצפות לשום מקום אבודות בשעת ערביים על נהר רחוק רחוק מתבונן אל תוך המים ורוצה כל כך קרוב לאחת שכל חיי היא לא נמצאת בשום מקום אז הלילה ובינתיים אני כאן בשום מקום שר עוד שיר עצוב כמו מים שזורמים אל ים כחול את השיר הזה, "עצוב כמו מים", ביצעו שלשום דויד פרץ ופמלייתו המשובחת כאשר נעם רותם מתארח עם גיטרתו האדומה, נוטל את תפקיד השירה וביחד הם נתנו ביצוע מקסים ומרגש. כל-כך מרגש היה לאחוז ביד חבר טוב ולשיר איתם ביחד, ממרומי המדרגות הצופות אל הבמה המכילה את האנשים הנדירים הללו שצורפים יחד צלילים כל-כך יפים. בעיניי, בביצוע הזה התגלם קסמו של הערב - היכולת לקחת עצב, למהול בו צלילים שיש בהם הרבה מלבד עצב, ולהגיש אותם בכנות ובצניעות מעוררי התפעלות. עצב ויופי, בשום-מקום הם לא מנהלים משק בית משותף למופת כמו בשיריו של דויד. תודה לפורום זה על הכרטיס, ותודה לדויד, להקת ההייקו בלוז ולאורחיהם נועה בביוף ונעם רותם אשר נתנו לי הזדמנות להתרגש כך. ומי ייתן וימי ההולדת הבאים של דויד לא יהיו עצובים.
פעם שנייה ביומיים האלה שאני כותבת וכותבת את כל מה שההופעה הזו גרמה לי להרגיש והאינטרנט מחליט פשוט לקרוס, כאילו שהמאמצים שלי לא שווים כלום. בא לי למוּת. ואני בסך הכל רוצה לספר כמה מרגש זה באמת היה, מה שהלך בתיאטרון תמוּנע בליל שני, כמה שהתענגתי על הצלילים המקסימים שנערמים שכבה-שכבה בהופעה הזו על-ידי מוּזיקאים כל-כך מוּכשרים וכמה שהמילים היפות והעצובות של דויד לוקחות את צלילי הקסם האלה למקום שמגדיר מחדש מהו עצב ומהו יופי ואיך זה כשהם חוברים ביחד. אולי זה רפיון הידיים שפושה אחרי שהאינטרנט מעולל מזימה נבזית כזו נגדי, ואולי זה בעיקר בגלל שעכשיו מתחוור לי שאני יכולה לשפוך מילים רבות שינסו לתאר את מה שההופעה הזו עשתה, אבל מה שהיה שם היו בעיקר דברים שקשה להכניס בתוך מילים. הפסיפס העשיר ביותר שם הוא כזה שמוּרכב מצלילים. והיופי של המילים נמצא בדקויות. ויש דברים שביקורת לא יכולה להעביר, כמו המתח המתמיד שליווה את ההופעה, מין תחושה שמשהו טורד-שלווה רוחש מתחת לפני השטח, או את הדקויות של המילים בין השירים. כשמדובר במוּזיקה של דויד פרץ וביופי של שירי אלבומו החדש והמיוחל, "הייקו בלוז", המילים של דויד תדברנה בעד עצמן. יש סירות קטנות במים שצפות לשום מקום אבודות בשעת ערביים על נהר רחוק רחוק מתבונן אל תוך המים ורוצה כל כך קרוב לאחת שכל חיי היא לא נמצאת בשום מקום אז הלילה ובינתיים אני כאן בשום מקום שר עוד שיר עצוב כמו מים שזורמים אל ים כחול את השיר הזה, "עצוב כמו מים", ביצעו שלשום דויד פרץ ופמלייתו המשובחת כאשר נעם רותם מתארח עם גיטרתו האדומה, נוטל את תפקיד השירה וביחד הם נתנו ביצוע מקסים ומרגש. כל-כך מרגש היה לאחוז ביד חבר טוב ולשיר איתם ביחד, ממרומי המדרגות הצופות אל הבמה המכילה את האנשים הנדירים הללו שצורפים יחד צלילים כל-כך יפים. בעיניי, בביצוע הזה התגלם קסמו של הערב - היכולת לקחת עצב, למהול בו צלילים שיש בהם הרבה מלבד עצב, ולהגיש אותם בכנות ובצניעות מעוררי התפעלות. עצב ויופי, בשום-מקום הם לא מנהלים משק בית משותף למופת כמו בשיריו של דויד. תודה לפורום זה על הכרטיס, ותודה לדויד, להקת ההייקו בלוז ולאורחיהם נועה בביוף ונעם רותם אשר נתנו לי הזדמנות להתרגש כך. ומי ייתן וימי ההולדת הבאים של דויד לא יהיו עצובים.