דולריזציה של השפה העברית

[אההטשל]

דולריזציה של השפה העברית

מישהו יכול להסביר לי מה ההתעקשות הזאת על שפה עברית ועוד על הנכונות שלה? ואם היינו מאמצים את השפה האנגלית למשל? היה לנו קל יותר בנסיעות לחו"ל, בגלישה באינטרנט, בקבלת תיירים, אמנם היינו מסתבכים עם העניין הזה של לדבר אנגלית בפני הילדים אבל היינו כבר מוצאים משהו (אספרנטו?). ביטול הזמן המוקדש ללימודי שפה נוספת היה חוסך זמן רב לתלמידים האומללים, היינו חוסכים כסף של תרגום ספרים, סרטים ותכניות טלויזיה מאנגלית, המנהיגים שלנו לא היו עושים מעצמם צחוק בחו"ל (חוץ מביבי כמובן) וגם היינו לומדים להגיד "אשכרה" במבטא אנגלו סקסי, בעיקר סקסי. לא שווה?

 

[renjintso]

גאוני, אינמלגיד.

 

[פרנצסקה ל]

ומילא סתם לדבר עברית

אבל ההתעקשויות האלה על הניקודים האלה וההתדקדקויות הבלתי נחוצות על ההבדל שבין בין השבע הנע לפתח הנח את זה אני ממש ממש לא מבינה

 

[טללי בוקר]

אחותי ../images/Emo24.gif

לעולם לא תצעדי לבד בגדכפת בראש מילה, נכי פ"נ, חסרי פי"ן, דגש חזק ודגש קל, חטף סגול וחטף בראש והבנאדם בסך הכל רוצה להגיד מילה

 

[זולל מישמישים]

סתם כך

נזכרתי בזה: "אלפי שפות עברו מהעולם במאתיים השנה האחרונות. התמעטות השפות ממשיכה לנוכח הגלובליזציה והתיעוש המתפשטים לכל מקום. מכפרים ועיירות נידחים באנדים עד לג'ונגלים של מדקאסקר. שפות ממשיכות להחלש, לגסוס ולמות. מליוני מילים שאף אחד לא הוגה יותר, ממתינות בדומיה לאדם שיבטא אותם, בשפות שאפילו שמם נשכח לעד." וזה מתוך מאמר מאד מעניין שמוקדש לנושא: ** המוות הגדול ** גם השפות מתות. על פי הערכות של בלשנים ומומחי לשון מספר השפות המדוברות בעולם הולך וקטן במהירות. החוקרים מאוחדים בדרך כלל בדעה כי עד סוף המאה ייעלמו כמחצית מכ- 6000 השפות המדוברות כיום. הפסימיים שביניהם מדברים על קטסטרופה ממש וטוענים כי קצב ההעלמות גבוה הרבה יותר ומגיע עד כמה עשרות לשנה. דוגמא מוחשית למוות השפות הגדול היא הדרמה הלשונית שהתרחשה ביבשת האוסטרלית. מאז שהחלה ההתיישבות האירופאית לפני למעלה מ-200 שנה אבדו בה כ- 200 מתוך 250 השפות המדוברות. אם המספרים הללו נכונים מדובר על הכחדה לא פחות משמעותית מאותן הכחדות גדולות שהתרחשו בעולם החי והצומח בעבר פעם אחר פעם. מה קוטל את השפות האנושיות? נראה שיש כמה וכמה סבות לכך. כאשר מסתכלים על נתוני הקרן לשפות נכחדות אפשר להבין לפחות חלק מהתשובה. מסתבר כי 52% מהשפות בפלנטה שלנו מדוברות על ידי פחות מ- 10,000 איש. 28% מהשפות מדוברות על ידי קבוצות המונות פחות מ – 1,000 איש!

 

[שבולת ירוקת העין]

אם השפה היא

רק אמצעי תקשורת - באמת אין כל סיבה לדבר עברית ולא אנגלית. אבל אם שפה היא גם חלק מהתרבות וסימן שיוך (לעם/חברה/לאום/מדינה כל אחד יבחר את המתאים לו) אזי יש חשיבות לשמור עליה. ולא רק על עצם קיומה אלא גם על צורתה, מאפייניה הייחודיים וכו'. שפה היא דבר דינמי ובאופן טבעי היא משתנה, וגם מושפעת משפות אחרות שבאות איתה במגע, אבל טשטשוש הגבולות פירושו איבוד הייחודיות. (וכמובן השאלה היא אם רוצים להיות מיוחדים. אני כן) ומאותה סיבה גם עניין הניקוד, שהוא אמנם מורכב יותר ופחות מוכר/מובן לדוברים רבים, אך יש לו ערך בעיקר בהבחנה בין מילים שונות הנשמעות או נכתבות דומה מבחינת עיצוריהן, אך שונות במשמען. יש צורך בדוגמאות? בֶּגֶד בָּגַד; חַבּוּרָה חֲבוּרָה חֶבֶל חֲבָל ועוד

 

[פרנצסקה ל]

נקודים ניקודים

אז למה לא להסתפק בניקוד שיורה את התנועה? למה לי פתח-קמץ-והדבר הנוסף הזה שנשמע כמו קמץ ופתח ויש לו גם שתי נקודות? שהניקוד המסובך וכלליו המורכבים ישמשו למחקר השפה, ושבספרי הילדים ישתמשו בניקוד פונקציונלי. יש פשרה?

 

[Gizmo15]

חטף-פתח.../images/Emo28.gif

 

[Mנטה]

אמרתי לה שתיקח את כל הניקודים האלה

המשפט בכותרת הוא חלק מסיפור שסיפרה לי ילדה אחת שעוד לומדת ניקודים ניקודים. (בבית יעקב אלא מה)

 

[שבולת ירוקת העין]

יש היגיון בדברייך

אכן הניקוד משקף מצב קדום של הלשון שכבר אינו פעיל בימינו, ולמעשה יש לנו 13 (!) סימני ניקוד עבור 5 תנועות המבוטאות בימינו. מצב לא כל כך נורמלי, ואולי מיותר. אבל אם נמשיך עם קו ההיגיון הזה קצת הלאה אפשר יהיה לשאול את אותה השאלה על כמה כפילויות של אותיות (ט-ת, כּ-ק, א-ע אצל רובנו ועוד), וגם על אותיות נחות (מי צריך את ה-א הזאת במילים כמו מלאכה, צאן, שמאל ועוד?). האם לבטל גם את אלה, וכך להקל על הילדים הרוכשים את הכתיב, על עולים חדשים שיוצאים מדעתם ועל בעלי קשיי כתיבה למיניהם? ואולי בכלל לכתוב את העברית בתעתיק לאותיות לטיניות ze yiftor harbe beayot, lo? יש מי שתומך בגישה הזאת, והציע לאמצה באופן רשמי (אם אני לא טועה זה היה עוזי אורנן), אבל נדמה לי שרובנו בעד השארת מצב הכתיב העברי כפי שהוא. למה? יש בזה קצת גישה מסורתית (ככה, לא משנים מה שיש לנו כל כך הרבה שנים), וגם מבט קצת יותר עמוק על מקורותיה של השפה, גלגוליה עד שהגיעה למה שהיא היום. אם נבטל את ה"כפילויות שאנחנו לא שומעים באוזן" יינתק בכך הקשר בין מילים שונות בעלות שורש משותף ועוד. הניקוד אמנם לא עומד באותה דרגת חשיבות, לא רק משום שהשמירה עליו פחות קריטית מבחינת הזיקה בין מילים בימינו, אלא שההבחנות שבו קשורות לתהליכים שכמעט כולם כבר פסו משׂפתנו (חוק החיטוף, הכפלת עיצורים, כיווץ דיפטונג ועוד), וגם מדובר לפעמים בכללים באמת בלתי נסבלים ובהרבה יוצאים מן הכלל, לכן אני צופה שלא ירחק היום ויקרה משהו בכיוון שאת מציעה (בעצם אולי הוא ירחק אבל יגיע פעם). אבל האמת: מי משתמש היום בניקוד? מורות בכיתה א', מוציאים לאור של ספרי שירה וספרי ילדים, וסטודנטים שנה א' ללשון (גם ספרות, כמדומתני). ביומיום של רובנו אנחנו לא נדרשים לזה, אז לא נורא. ואני מתוודה. יש לי הפרעה: לא מסוגלת לקרוא טקסט מנוקד בשגיאות. לא שזה מרגיז אותי שיש שגיאות, פשוט לא מצליחה לקרוא, לחבר את המילים זו לזו. הן (לא כולן) מבלבלות לי את העיניים. זה כמו לקרוא טקסט עם שגיאות כתיב (מי אמר טודה ולהתרעות?). זה כבר עלה לי פה (אה, בעצם שם) בעבר בהתנדבות למשימות ניקוד של כמה שירים. מי שרואה בזה נוקדנות יתר אני יכולה להבין אותו (אבל כנראה אמשיך בזה. אמרתי לכם: הפרעה)

 

[גנגי]

חומד, זו לא נוקדנות יתר.

זו נקדנות יתר. ואת לא לבד, את בחברה מצוינת.

 

[עופר בן אברהם]

דולריזציה בעברית: דילוּר