הנה אחד- לגביי תקשורת
ובפרט, בשבילי, מצפן מכוון לגביי קשרים וקשרים זוגיים. כבר זמן מה מנסה לפתח את היכולת להיות, במקרה הזה במפגש עם אדם נוסף, (עם רצון נוסף), בלי ללכת לאיבוד בתוך זה אבל בלי לברוח מזה. "שמע," אמר בחיוך, מתבונן בי מקרוב. "מה קרה לידידה הבלונדינית שלך? הנערה ההיא, שבאמת מצאה חן בעיניך?" ... "פעם היתה אישה, אשה יקרה מאוד, ואז, באחד הימים, איבדת אותה."... "מדוע?" "היו לכך סיבות רבות." "לא היו לכך סיבות רבות. היתה רק אחת. היית נוח מדי להשגה."... "מהי התכלית של כל זה, דון חואן?" "התכלית היא להיות לבלתי-נגיש, הצהיר. "העליתי את זכרה של אותה נערה כדי להמחיש לך באמצעותו את מה שלא יכולתי להמחיש באמצעות הרוח. "איבדת אותה מפני שהיית נגיש; כל הזמן היית בהישג ידה וחייך היו חיים של שגרה."... "סוד אמנותו של הצייד טמון ביכולתו להיות לא-נגיש," אמר. "במקרה של אותה נערה בלונדינית, פירוש הדבר שהיית צריך להיות לצייד ולמעט בפגישותיך איתה. לא כפי שנהגת. שהית בחברתה יום אחרי יום, עד שההרגשה היחידה שנותרה היתה זו של שעמום. נכון?"... "להיות לא-נגיש פירושו למעט לנגוע בעולם הסובב אותך. אינך אוכל חמישה שלווים; אתה אוכל אחד. אינך פוגע בצמחים אך ורק כדי להתקין לך גומת עפר מרופדת בשביל צלי-אש. אינך חושף עצמך בפני עוצמתה של הרוח אלא אם כן יש הכרח בדבר. אינך מנצל וסוחט בני-אדם עד שהללו מצטמקים לאפס, ביחוד בני-אדם שאתה אוהב." "מעודי לא ניצלתי מישהו," אמרתי בכנות. אולם דון חואן עמד על דעתו שכך נהגתי ושעל כן אף יכולתי להצהיר ללא כחל ושרק כי חברתם של בני-אדם מוגיעה ומשעממת אותי. "כדי להיות לא-נגיש, עליך להימנע במתכוון מלהתיש את עצמך ואת זולתך," המשיך. "פירוש הדבר, שאתה אינך רעב ומיואש כאותו ממזר עלוב, הסבור כי לעולם לא יאכל עוד ולכן הוא זולל את כל המזון שהוא מסוגל לבלוע, את כל חמשת השלווים!"... "צייד יודע שיעלה בידו למשוך ולחזור ולמשוך חיות לתוך מלכודותיו, ולכן אינו דואג. הדאגה עושה אותך, שלא במתכוון, נגיש. ומרגע שהתחלת לדאוג, אתה נצמד לכל דבר מתוך ייאוש; ומרגע שאתה נצמד, חזקה עליך שתתיש את כוחותיך, או שתתיש כל מי או כל מה שאתה נצמד אליו." ... "כבר אמרתי לך, כי להיות לא-נגיש אין פירושו להסתתר או לנהוג בחשאיות," אמר בשלוות-נפש. "וגם אין פירושו שאינך יכול להתעסק עם בני-אדם. צייד מנצל את עולמו בחסכנות ובעדינות, מבלי להתחשב בכך אם העולם הוא עצמים, או צמחים, או חיות, או אנשים או עוצמה. צייד מטפל בעולמו באופן אינטימי ועם זאת, ובו בזמן, הוא נשאר לא-נגיש כלפי אותו העולם." "זוהי סתירה," אמרתי. ... "לא הבינות," אמר דון חואן באורך רוח. "הוא לא-נגיש מפני שאינו סוחט את עולמו עד שזה מאבד את צורתו. הוא משתמש בו במשורה, משתהה בו כל צרכו ואחר-כך מסתלק לו חיש מהר מבלי להשאיר אחריו סימן."
