דון קישוט...אני הוא
פרולוג רין יקרה שלי נורא מוזר לי לכתוב את זה כעת מפני שאני יודע שתקראי את זה.מפני שזה מכתב שכן נשלח.מפני שכל המילים כבר נאמרו...ועדיין לא מספיק. אז...נכון לשישי בבוקר....בשבילך רין יקרה שלי הכמיהה הזו לזיק של סולידריות מצידך היא...היא זו ששיגעה אותי לבסוף. היא הפקציה שלי. לראות את האור r על מסך הסלולרי שלי מילאה את ליבי בכל פעם מחדש. הייתי נותן לו לצלצל ככה כמה פעמים...שיהיה הכי אמיתי הרגע הקסום הזה. מילים המילה שאני הכי אוהב...היא "רוצה". ודווקא בגלל שיש לה המון מילים נרדפות:כמיהה.ערגה.התאבות.תשוקה...ובינתיים אני משכח את כיסופיי[עוד מילה] או את כאבבי במילים.רק מילים. הרבה מיילים גם...מפלטי האחרון. מה שכואב לי זה שאני כותב לך מתוך הלב ובעינייך זה כמעט חסר משמעות.מצפצפת על העולם כרגיל.ממשיכה בשלך....ולמה בעצם? מעולם לא ראיתי אותך ילדה. בדמיוני אני טווה את דמותך.נוגע בפנייך ואת מחייכת. שומע את צחוקך ומתמוגג...רין...לעולם,לעולם מנגינת צחוקך תלווה אותי!!! קסם ליד הבית שלי ישנו שביל אבנים אפורות.גדר נמוכה אדומה גובלת אותו משני צידיו כשוליים לדף.מטרים ספורים אחד מהשני ניצבים להם עצים ירוקים. לא תמירים...אלא שפופים מעט.נושאים עליהם את עול השנים.שישה או שבעה במספר אשר מצילים על השביל בשעות היום. אתמול בצהריים עברתי שם.השמש החדירה בערמומיות קרניים חמימות מבעד לענפי העצים, אשר מצדם, משמיעים את איוושתם עם כל משב רוח קל. ועם כל משב שכזה נופלים להם מספר עלים. צריך ממש ממש לשים לב ליופי הזה רין.להאמין באהבה שיצרה אותו.כי הדרך בה העלים נופלים...כנוצות חסרות משקל מפלסים דרכם בין שברי שמשות ולסירוגין מקבלים את צבען...הרגעים האלה,רגעים קטנים של אושר.כל כך מקסימים...כלידתו של תינוק.כמו הקול של דשא צומח. אני חושב...לא.אני בטוח שכל פעם שאני אזכר בצחוק שלך אני אזכר גם בשניות האלה שהעולם עוצר מדריסתו המטורפת לכמה רגעים ונותן לאילו שמסתכלים ומאמינים...רגעים מדהימים כאלה. אני לא יודע כמה עוד אכתוב לך.לאיטם מטשטשים להם הקווים בין אותה כמיהה מטורפת למילה של איכפתיות.לזיק של רגש-לבין פגיעה בכבוד העצמי שלי.בין אם כבן אדם שבעצם רק איכפת לו ממך או בין אם כאדם בכלל.בהיותי כך. זכרונות בסופו של דבר נשארים לנו רק הזכרונות. לעיתים הם מפלטנו האחרון.לעיתים הראשון...אבל הם תמיד שם.איתנו. אדם מיואש שיושב בכלא....כל רכושו מסתכם בזכרונותיו.לידת ילדיו.אהבתו הראשונה.טובים או רעים - לעולם לא ניתן לקחתם מאיתנו.לעולם. בחודש אחד נתת לי זכרונות לתקופה ממושכת רין.וכל זה מבלי שאני יודע איך את ניראית.מצחיק לא??!! השיחה הראשונה שלנו בצ´אט.צירופי המקרים המדהימים [פו הדוב. הירח] השנינות. העוקץ והפלפל. לילות ללא שינה אחרי שיחה איתך. רגשות מעורבים כמו אלכוהול בבטן...השיחה הראשונה בטלפון. השיחה האחרונה...בה באיבחת חרבך חתכת משהו שהתחיל להיבנות.משהו שחשבתי אותו לזניח. שניה אחרי שהקראתי לך את "בלונים".שניפתחתי כל כך.כל הרבה עומק....שלא היו לך מילים אפילו. פתאום החלטת שעדיף שננתק.שזהו..ככה. ניסיתי להסביר לך מה המשמעות של הדברים שלך אבל את בשלך.רק בסוף...אם אפשר-ביקשת-לא לנתק עדיין.להישאר ככה בטלפון בשקט.לנשום.עוד מעט שתקתי.שמעתי את קול נשימותייך.כמעט חשתי אותן בעורפי.את שיערך נוגע בפניי..וזה קרע אותי.בפנים הכל בער לי.כן...שוב פגעת בי.שוב. ניתקתי לך את הטלפון כמעט בפנים.ממאן לשמוע את מה שיש לך לומר עוד.לא רציתי לשמוע "ביי ילד".דמעות חנקו אותי.מהותות בזעם.כמו עכשיו. הירח הירח ימשיך לזרוח ולהאיר לילות לנצח.יהיו לילות יפים בהם אהוב יציע לאהובה נישואים.בהם יוולדו ילדים שיגדלו וינהלו את העולם.לילות מלאי כוכבים במדבר... יהיו לילות טובים פחות. בלי שינה. לילות אחרי פיגוע..לצערי.ילדים רעבים בכל מקום בעולם...רין...את יודעת כמה אני אוהב ילדים. ילדים שהולכים לישון בלי אוכל את קולטת?????? הלילות שלי יהיו אחרים בקרוב. בארץ ממש ממש אחרת.רחוק מפה.אבל הירח ישאר אותו הדבר.בלילות של שפיות אני אחשוב עלייך.אזכר במנגינת צחוקך.בקולך העייף בבקרים כשהערתי אותך.אדמיין אותך עןלה על יצועך -לבד או איתו.בזרועותיו.שאני לא סובל אותו מבלי להכיר אותו אפילו ויסלחו לי כולם. אבל את....את כמו יהלום בכתר לא מתאים.פשוט כך. אפילוג... המילים שלי נוגעות בך כעת ולו לכמה רגעים.אבל זהו. לא יותר מזה.עוד מעט אולי לא אוכל יותר עם הדבר הזה בפנים.אוריד את המסיכה הקטנה והדקה שלי.תלוי עד כמה זה יקונן בי...עוד כמה לילות ללא שינה נורמאלית. אולי אני אאבד את מה שיש לי כעת.אותה.הדבר הכי טוב בשבילי. אבל אילו הם חי כבר ואני אחיה אותם.יהיו ההשלכות אשר יהיו זה כבר לא משנה לך.חיינו אינם קשורים יותר...אך הם היו..למספר ימים.אכן כך. את מעולם לא באמת רצית כמונ.לא האמת כמוני.עזבי קטע של חיצוניות וגובה והטיסה...זה חסר משמעות.את השתעשעת מעט ויצרת אשליה.אני.הילד.נסחפתי אליה במובן כלשהו אולי אהבתי לכמה רגעים.תודה על אותם רגעים אני...שנלחם בטחנות רוח...חחחח.....ודי.
פרולוג רין יקרה שלי נורא מוזר לי לכתוב את זה כעת מפני שאני יודע שתקראי את זה.מפני שזה מכתב שכן נשלח.מפני שכל המילים כבר נאמרו...ועדיין לא מספיק. אז...נכון לשישי בבוקר....בשבילך רין יקרה שלי הכמיהה הזו לזיק של סולידריות מצידך היא...היא זו ששיגעה אותי לבסוף. היא הפקציה שלי. לראות את האור r על מסך הסלולרי שלי מילאה את ליבי בכל פעם מחדש. הייתי נותן לו לצלצל ככה כמה פעמים...שיהיה הכי אמיתי הרגע הקסום הזה. מילים המילה שאני הכי אוהב...היא "רוצה". ודווקא בגלל שיש לה המון מילים נרדפות:כמיהה.ערגה.התאבות.תשוקה...ובינתיים אני משכח את כיסופיי[עוד מילה] או את כאבבי במילים.רק מילים. הרבה מיילים גם...מפלטי האחרון. מה שכואב לי זה שאני כותב לך מתוך הלב ובעינייך זה כמעט חסר משמעות.מצפצפת על העולם כרגיל.ממשיכה בשלך....ולמה בעצם? מעולם לא ראיתי אותך ילדה. בדמיוני אני טווה את דמותך.נוגע בפנייך ואת מחייכת. שומע את צחוקך ומתמוגג...רין...לעולם,לעולם מנגינת צחוקך תלווה אותי!!! קסם ליד הבית שלי ישנו שביל אבנים אפורות.גדר נמוכה אדומה גובלת אותו משני צידיו כשוליים לדף.מטרים ספורים אחד מהשני ניצבים להם עצים ירוקים. לא תמירים...אלא שפופים מעט.נושאים עליהם את עול השנים.שישה או שבעה במספר אשר מצילים על השביל בשעות היום. אתמול בצהריים עברתי שם.השמש החדירה בערמומיות קרניים חמימות מבעד לענפי העצים, אשר מצדם, משמיעים את איוושתם עם כל משב רוח קל. ועם כל משב שכזה נופלים להם מספר עלים. צריך ממש ממש לשים לב ליופי הזה רין.להאמין באהבה שיצרה אותו.כי הדרך בה העלים נופלים...כנוצות חסרות משקל מפלסים דרכם בין שברי שמשות ולסירוגין מקבלים את צבען...הרגעים האלה,רגעים קטנים של אושר.כל כך מקסימים...כלידתו של תינוק.כמו הקול של דשא צומח. אני חושב...לא.אני בטוח שכל פעם שאני אזכר בצחוק שלך אני אזכר גם בשניות האלה שהעולם עוצר מדריסתו המטורפת לכמה רגעים ונותן לאילו שמסתכלים ומאמינים...רגעים מדהימים כאלה. אני לא יודע כמה עוד אכתוב לך.לאיטם מטשטשים להם הקווים בין אותה כמיהה מטורפת למילה של איכפתיות.לזיק של רגש-לבין פגיעה בכבוד העצמי שלי.בין אם כבן אדם שבעצם רק איכפת לו ממך או בין אם כאדם בכלל.בהיותי כך. זכרונות בסופו של דבר נשארים לנו רק הזכרונות. לעיתים הם מפלטנו האחרון.לעיתים הראשון...אבל הם תמיד שם.איתנו. אדם מיואש שיושב בכלא....כל רכושו מסתכם בזכרונותיו.לידת ילדיו.אהבתו הראשונה.טובים או רעים - לעולם לא ניתן לקחתם מאיתנו.לעולם. בחודש אחד נתת לי זכרונות לתקופה ממושכת רין.וכל זה מבלי שאני יודע איך את ניראית.מצחיק לא??!! השיחה הראשונה שלנו בצ´אט.צירופי המקרים המדהימים [פו הדוב. הירח] השנינות. העוקץ והפלפל. לילות ללא שינה אחרי שיחה איתך. רגשות מעורבים כמו אלכוהול בבטן...השיחה הראשונה בטלפון. השיחה האחרונה...בה באיבחת חרבך חתכת משהו שהתחיל להיבנות.משהו שחשבתי אותו לזניח. שניה אחרי שהקראתי לך את "בלונים".שניפתחתי כל כך.כל הרבה עומק....שלא היו לך מילים אפילו. פתאום החלטת שעדיף שננתק.שזהו..ככה. ניסיתי להסביר לך מה המשמעות של הדברים שלך אבל את בשלך.רק בסוף...אם אפשר-ביקשת-לא לנתק עדיין.להישאר ככה בטלפון בשקט.לנשום.עוד מעט שתקתי.שמעתי את קול נשימותייך.כמעט חשתי אותן בעורפי.את שיערך נוגע בפניי..וזה קרע אותי.בפנים הכל בער לי.כן...שוב פגעת בי.שוב. ניתקתי לך את הטלפון כמעט בפנים.ממאן לשמוע את מה שיש לך לומר עוד.לא רציתי לשמוע "ביי ילד".דמעות חנקו אותי.מהותות בזעם.כמו עכשיו. הירח הירח ימשיך לזרוח ולהאיר לילות לנצח.יהיו לילות יפים בהם אהוב יציע לאהובה נישואים.בהם יוולדו ילדים שיגדלו וינהלו את העולם.לילות מלאי כוכבים במדבר... יהיו לילות טובים פחות. בלי שינה. לילות אחרי פיגוע..לצערי.ילדים רעבים בכל מקום בעולם...רין...את יודעת כמה אני אוהב ילדים. ילדים שהולכים לישון בלי אוכל את קולטת?????? הלילות שלי יהיו אחרים בקרוב. בארץ ממש ממש אחרת.רחוק מפה.אבל הירח ישאר אותו הדבר.בלילות של שפיות אני אחשוב עלייך.אזכר במנגינת צחוקך.בקולך העייף בבקרים כשהערתי אותך.אדמיין אותך עןלה על יצועך -לבד או איתו.בזרועותיו.שאני לא סובל אותו מבלי להכיר אותו אפילו ויסלחו לי כולם. אבל את....את כמו יהלום בכתר לא מתאים.פשוט כך. אפילוג... המילים שלי נוגעות בך כעת ולו לכמה רגעים.אבל זהו. לא יותר מזה.עוד מעט אולי לא אוכל יותר עם הדבר הזה בפנים.אוריד את המסיכה הקטנה והדקה שלי.תלוי עד כמה זה יקונן בי...עוד כמה לילות ללא שינה נורמאלית. אולי אני אאבד את מה שיש לי כעת.אותה.הדבר הכי טוב בשבילי. אבל אילו הם חי כבר ואני אחיה אותם.יהיו ההשלכות אשר יהיו זה כבר לא משנה לך.חיינו אינם קשורים יותר...אך הם היו..למספר ימים.אכן כך. את מעולם לא באמת רצית כמונ.לא האמת כמוני.עזבי קטע של חיצוניות וגובה והטיסה...זה חסר משמעות.את השתעשעת מעט ויצרת אשליה.אני.הילד.נסחפתי אליה במובן כלשהו אולי אהבתי לכמה רגעים.תודה על אותם רגעים אני...שנלחם בטחנות רוח...חחחח.....ודי.