בעיני דון-קישוט הוא בדיוק דוגמא
לדבר ההפוך מלוחם. זו דרך להסביר מהו, בעצם, לוחם: ההיפך מדון-קישוט. דון-קישוט שאף לצדק, לוחם איננו מכיר כלל במושג הזה, או לכל הפחות איננו מבזבז עליו אנרגיה. דון-קישוט נלחם ביצירי-דמיונו, לוחם לעולם איננו שוגה בין דמיון למציאות. דון-קישוט התאמץ ופעל בכל כוחו לטובת המטרות שהוא האמין בהן, לוחם לעולם איננו מתאמץ למען משהו, אלא אם כן זוהי התאמצות לשמה. דון-קישוט הרגיש שלמעשיו יש חשיבות, לוחם יודע שלמעשיו אין כל חשיבות. דון-קישוט נשא משאות שמעבר ליכולתו ("להציל את העולם"), לוחם לעולם איננו נושא משאות שמעבר ליכולתו. דון-קישוט בזבז מאמצי סרק רבים, השחית את כוחו לשווא, לוחם לעולם איננו מבזבז את משאביו, בטח לא על שטויות. דון-קישוט תקף טחנות רוח בלי לבדוק מהן ואם זו הדרך הטובה ביותר לנצחן, לוחם תמיד בודק (הכנה קודמת לפעולה) לוחם לעולם איננו מניח הנחות לוחם איננו מנסה לנצח שום דבר, כי אין את מי לנצח. דון קישוט שיקר לעצמו, בסתר לבו הוא ידע שהוא סתם משחק, לוחם כן עם עצמו, לעולם לא משקר לעצמו, החיים הם לא משחק ילדים. דון קישוט הציב לעצמו מטרות, ללוחם אין כל מטרות, רק חיים לחיות אותם, רק דרכים לצעוד בהן. דון קישוט העסיק את עצמו, הוא פנה החוצה ולא פנימה, לוחם מתבונן אל תוך עצמו ופועל כלפי חוץ, אך אין הוא מעסיק את עצמו. דון קישוט הרגיש צודק ו"בסדר", הרגיש שהוא יותר טוב מאחרים, לוחם איננו מרגיש צודק ואף איננו מנסה לגרום לאחרים להיות צודקים או טועים. דון קישוט שם עצמו מעל אחרים - הם זקוקים לו, הוא צריך להציל אותם, לוחם מכבד את האחרים ויודע שהם מעצבים את המציאות שלהם. דון קישוט לא הציב לעצמו מטרות אמיתיות - הוא העסיק עצמו בדמיונות שווא, לוחם איננו מרשה לעצמו לבזבז את זמנו על שטויות, כי הוא יודע שהוא עומד למות. ובלי כל קשר לדון-קישוט: לוחם יודע שאין "נכון" ו"לא נכון", אין "צדק" ו"חוסר צדק", אין "הוגן" ו"לא הוגן" - יש רק עוצמה ההולכת ומצטברת. לוחם לומד להבדיל תחילה בין דמיון למציאות ולאחר מכן בין חלום למציאות (וזה הופך אותו ל"צלול" הן במציאות והן בחלום). לוחם יודע שמשאביו מוגבלים מאוד ולכן הוא מלך הקמצנים. לעולם אין הוא מבזבז אנרגיה לשווא. אם אפשר לחסוך בעשיה מסויימת, אם היא לא נחוצה, הוא פשוט לא יעשה אותה. לוחם יודע שלמעשיו אין כל חשיבות. הוא יצור קטן וחסר חשיבות ביקום. אין לו אשליות לגבי עצמו. אחד מההבדלים המכריעים ביותר בין לוחם למי שאינו לוחם, הוא שמי שאינו לוחם חושב שהוא במרכז העולם ושמעשיו חשובים מאוד, בעוד שלוחם יודע שאין הדבר כך לגבי עצמו. לשאת משהו שמעבר ליכולתך, זה משהו טפשי לעשות, שאיננו תורם לשום דבר. לפיכך, לוחם לעולם איננו נושא משאות שמעבר ליכולתו. ל-ע-ו-ל-ם. הוא לא ינסה להציל את העולם, אבל הוא יעשה פעולות שהוא כן יכול לעשות. לוחם בודק, נערך, חוקר, מתכונן, מתכנן, שוקל, בודק שוב, נמנע מלהניח הנחות, מתבונן, משווה, לוקח אחריות - ורק לאחר מכן הוא פועל. נצחון, כנות ומטרות: לוחם איננו מנצח / מפסיד (כי יש רק יקום אחד). לוחם יודע שאין במה או במי להילחם. יש רק חיים לחיות אותם, רק יקום שהולך ונעשה מודע לעצמו. לוחם איננו טורח להסתיר דברים מעצמו. הוא איננו יוצר לעצמו מטרות כדי להסיח את דעתו מהחיים, אלא הוא מתבונן בחיים וחי אותם. החיים הם המטרה. הוא לא זקוק להסחות דעת מהחיים או מעצמו. לוחם איננו נמצא מעל כלום ואיננו מנסה להציל שום דבר. לוחם הוא אדם אשר הכיר בעצמו. הוא לא הולך שולל אחרי מחשבותיו, אמונותיו ודעותיו על עצמו ועל העולם. זה מה שעושה אותו לוחם. לוחם הוא בדיוק ההיפך מדון-קישוט.
