דוקטור רה"מ ומיסטר אולמרט
דוקטור רה"מ ומיסטר אולמרט מאת אלוף בן שתי פניו של ראש הממשלה אתמול בצהריים התגאו עוזריו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בנימה העניינית, הממלכתית, של נאום ההכתרה שנשא במליאת הכנסת. הם סיפרו שבתקופת מילוי המקום השתכנע אולמרט לקרוא נאומים חשובים מהכתב, במקום להסתפק בפתק עם כמה נקודות ולאלתר את השאר מעל הדוכן כפי שנהג פעם. אולמרט אכן נשמע כמנכ"ל חברה, שמציג בישיבת הדירקטוריון את תוכנית העבודה שלו. הוא דיבר כטכנוקרט, ולא כנביא ומשורר. יש לו הרבה יעדים: עיצוב הגבולות, דאגה למיעוטים, טיפול בחלשים, מאבק בתאונות ומלחמה בפשיעה. בראש סדר היום של ממשלתו תעמוד הנסיגה מרוב הגדה המערבית, שנועדה לשמור על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "חלוקת הארץ במטרה להבטיח רוב יהודי היא חבל ההצלה של הציונות", אמר ראש הממשלה. אולמרט הזכיר את אמונתו בתורת ז'בוטינסקי, ובחר לצטט רק אדם אחד, מנחם בגין. כך הבליט את שורשיו הימניים, דווקא כשהוא מדבר על פינוי ונסיגה. לשם השוואה, אריאל שרון ציטט בנאום ההשבעה שלו ב-2001 לא פחות מחמישה אנשים: בגין, דוד בן גוריון, יגאל אלון, יצחק רבין ואברהם לינקולן. וכמו כל קודמיו, אפילו הפלגנים ביותר, גם אולמרט דיבר על אחדות העם ועל חתירתו להרחבת הקואליציה. הוא היה רגוע, שקט ובוטח בעצמו. ואז הגיע שעת ההשבעה בערב, אחרי שעות ארוכות של נאומי הח"כים, ועל הבמה עלה שוב אולמרט. אלא שהפעם היה זה אהוד הישן והמוכר, שמרעים בקולו ומתנצח ללא רחמים עם יריביו הפוליטיים. ארבעת חודשי המאמצים של היועצים, העוזרים ואנשי הספין שלו להפוך את אולמרט למין תואם-שרון מאופק, שמדבר רק אחרי הכנה מוקדמת ונמנע ממריבות קולניות, התפוגגו בבת אחת. לזכות אולמרט ייאמר, שהוא נראה ונשמע הרבה יותר טבעי במתכונת הישנה שלו, כשהתחשבן עם האופוזיציה. הוא נתן גיבוי ראוי לחברי הכנסת הערבים, מול קריאותיו הקיצוניות של אביגדור ליברמן "להעמיד משתפי פעולה לדין כמו בנירנברג". אולמרט לא נקב בשמו של יו"ר ישראל ביתנו, אבל כולם הבינו למי התכוון באמרו "הגיע הזמן שנדבר בלי הסתה ובלי הפרת חוק". איזה מין ראש ממשלה יהיה אולמרט? המנהיג הממלכתי מנאום הצהרים, או המתאגרף הפוליטי מהערב? התשובה תהיה תלויה בקצב כניסתו לתפקיד ובעוצמת המשברים הקואליציוניים והפרלמנטריים. אולמרט הראה אתמול שוב שהוא רגיש, אולי רגיש מדי, לביקורת. יהיה עליו ללמוד לספוג ולהבליג, לקראת העימותים הצפויים לו עם המתנחלים ועם תומכיהם בכנסת. אולמרט הבטיח לטפל בהרבה בעיות לאומיות, אבל לא ניסה להציג את עצמו כרפורמטור ומהפכן. הוא לא קרא לשינוי שיטת המשטר או לכינון חוקה. תוצאות הבחירות, שהותירו את המדינה ללא מפלגת שלטון דומיננטית, הקפיאו את חלומו של שרון ש"המפץ" יהיה בסיס לתיקון סדרי השלטון. אולמרט מאמין במוסדות הקיימים ולא חותר לשנותם. הוא הציע רק לקצר את מערכות הבחירות לשבועות ספורים, "כמו במדינות מתוקנות". אזהרתה של יו"ר הכנסת החדשה, דליה איציק, מהצל המעיק שמטילה על המערכת היעדרותם של בוחרים רבים מהקלפיות, נותרה ללא התייחסותו. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=712767&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0
דוקטור רה"מ ומיסטר אולמרט מאת אלוף בן שתי פניו של ראש הממשלה אתמול בצהריים התגאו עוזריו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בנימה העניינית, הממלכתית, של נאום ההכתרה שנשא במליאת הכנסת. הם סיפרו שבתקופת מילוי המקום השתכנע אולמרט לקרוא נאומים חשובים מהכתב, במקום להסתפק בפתק עם כמה נקודות ולאלתר את השאר מעל הדוכן כפי שנהג פעם. אולמרט אכן נשמע כמנכ"ל חברה, שמציג בישיבת הדירקטוריון את תוכנית העבודה שלו. הוא דיבר כטכנוקרט, ולא כנביא ומשורר. יש לו הרבה יעדים: עיצוב הגבולות, דאגה למיעוטים, טיפול בחלשים, מאבק בתאונות ומלחמה בפשיעה. בראש סדר היום של ממשלתו תעמוד הנסיגה מרוב הגדה המערבית, שנועדה לשמור על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "חלוקת הארץ במטרה להבטיח רוב יהודי היא חבל ההצלה של הציונות", אמר ראש הממשלה. אולמרט הזכיר את אמונתו בתורת ז'בוטינסקי, ובחר לצטט רק אדם אחד, מנחם בגין. כך הבליט את שורשיו הימניים, דווקא כשהוא מדבר על פינוי ונסיגה. לשם השוואה, אריאל שרון ציטט בנאום ההשבעה שלו ב-2001 לא פחות מחמישה אנשים: בגין, דוד בן גוריון, יגאל אלון, יצחק רבין ואברהם לינקולן. וכמו כל קודמיו, אפילו הפלגנים ביותר, גם אולמרט דיבר על אחדות העם ועל חתירתו להרחבת הקואליציה. הוא היה רגוע, שקט ובוטח בעצמו. ואז הגיע שעת ההשבעה בערב, אחרי שעות ארוכות של נאומי הח"כים, ועל הבמה עלה שוב אולמרט. אלא שהפעם היה זה אהוד הישן והמוכר, שמרעים בקולו ומתנצח ללא רחמים עם יריביו הפוליטיים. ארבעת חודשי המאמצים של היועצים, העוזרים ואנשי הספין שלו להפוך את אולמרט למין תואם-שרון מאופק, שמדבר רק אחרי הכנה מוקדמת ונמנע ממריבות קולניות, התפוגגו בבת אחת. לזכות אולמרט ייאמר, שהוא נראה ונשמע הרבה יותר טבעי במתכונת הישנה שלו, כשהתחשבן עם האופוזיציה. הוא נתן גיבוי ראוי לחברי הכנסת הערבים, מול קריאותיו הקיצוניות של אביגדור ליברמן "להעמיד משתפי פעולה לדין כמו בנירנברג". אולמרט לא נקב בשמו של יו"ר ישראל ביתנו, אבל כולם הבינו למי התכוון באמרו "הגיע הזמן שנדבר בלי הסתה ובלי הפרת חוק". איזה מין ראש ממשלה יהיה אולמרט? המנהיג הממלכתי מנאום הצהרים, או המתאגרף הפוליטי מהערב? התשובה תהיה תלויה בקצב כניסתו לתפקיד ובעוצמת המשברים הקואליציוניים והפרלמנטריים. אולמרט הראה אתמול שוב שהוא רגיש, אולי רגיש מדי, לביקורת. יהיה עליו ללמוד לספוג ולהבליג, לקראת העימותים הצפויים לו עם המתנחלים ועם תומכיהם בכנסת. אולמרט הבטיח לטפל בהרבה בעיות לאומיות, אבל לא ניסה להציג את עצמו כרפורמטור ומהפכן. הוא לא קרא לשינוי שיטת המשטר או לכינון חוקה. תוצאות הבחירות, שהותירו את המדינה ללא מפלגת שלטון דומיננטית, הקפיאו את חלומו של שרון ש"המפץ" יהיה בסיס לתיקון סדרי השלטון. אולמרט מאמין במוסדות הקיימים ולא חותר לשנותם. הוא הציע רק לקצר את מערכות הבחירות לשבועות ספורים, "כמו במדינות מתוקנות". אזהרתה של יו"ר הכנסת החדשה, דליה איציק, מהצל המעיק שמטילה על המערכת היעדרותם של בוחרים רבים מהקלפיות, נותרה ללא התייחסותו. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=712767&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0