דור שלישי.... [ארוך]

  • פותח הנושא POOH*
  • פורסם בתאריך

POOH*

New member
דור שלישי.... [ארוך]

סליחה שאני פותחת הודעה חדשה ולא מקשרת למה שכתבתם, אבל הנושא, מבחינתי לפחות, חשוב מספיק כדי לתת לו את היחס שלו ולא בהמשך לנושא אחר. קראתי את התכתובת שקישרתם אליה בפורום הקודם, בנושא. יש לי הרבה לומר ולהוסיף, ולשאול בנושא. אך אני משערת שזה יקח זמן. אני גם דור שלישי לשואה. ולאחר שקצת חקרתי ובדקתי ועיבדתי דברים שוניםש קרו לי הגעתי למסקנה, לא לבד, שהרבה דברים נובעים מהיותי דור שלישי. אני היום בת 24 וחצי. ואתן דוגמה אחת שאשמח אם יתייחסו אליה: בשלבים שונים בחיי הייתי בדיכאון ומחשבות התאבדות ומוות היו חלק ממני כמו שנשימה היא חלק ממני. מגיל צעיר מאד התעניינתי וקראתי כל מה שיכולתי בנושא השואה ועם זאת בגילאים צעירים - בי"ס יסודי, נחשבתי לילדה מלאת שמחת חיים וחייכנית. הדיכאונות הגיעו בגילאים מבוגרים יותר. במסגרת טיפול שעברתי, לאחר טראומה שחוויתי, העלתה הפס´ את ההשערה שאולי הרבה מהתגובות שלי לאותה טראומה ובכלל נובעים מהיותי דור שלךישי. לדוג´ היא טענה שעניין המוות והחיים השלובים בי, נובעים משם. כלומר בהיותי בת ונכדה בכורה סימלתי מצד אחד את המשך החיים וניצחונם ומצד שני את אלה שנשארו שם, שלא זכו לילדים ונכדים משלהם. לטענתה יתכן שמסרים אלה הועברו אליי , בצורה סמויה ולא מכוונת כמובן, ואני קלטתי אותם ועיבדתי אותם אחרת אולי ממה שהתכוונו. לא יודעת אם הבנתם משהו ואם הצלחתי להסביר מה שרציתי בכל מקרה, אני שמחה שמצאתי מקום לדון בו בנושא, כי בנתיים לא מצאתי אף מקום. פניתי אף לעמך והם אמרו ש אין להם שום חומר על דור שלישי. אם מישהו יודע אם נעשו מחקרים בנושא והיכן ניתן להשיגם אשמח... סליחה על האורך והבלבול. POOH
 

EYהודית

New member
פו יקרה, ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

אני שמחה שמצאת אותנו. אנחנו המקום, לחשוף, לשתף, לדבר, לקטר, כל מה שתרצי. לצערי, למרות שנדמה היה לנו שאנחנו משתדלים שלא,זה עובר, לדור השלישי, ואני מניחה שגם כבר לדור הרביעי. טוב שאת נעזרת באיש מקצוע, כי להתמודד לבד זה לעיתים לטבוע... חומר על דור שלישי, לא יודעת אם קיים כלל, אנסה לחפש, ואם אמצא אביא לפה.
יהודית
 

tiyah

New member
אתר דור שני- שלישי, אנגלית...

דור שלישי, שפע של חומר, אולם כולו באנגלית. דור שלישי
 

בת יוסף

New member
מחקרים באקדמיה על דור שני ושלישי

לפו, יהודית מומה איתרתי עד היום 16 עבודות תיזה רלוונטיות למדור של הפורום שלנו. מעריכה, שתוך חודש אסיים לארגן את החומר ולהביאו לכאן. התרשמתי, שמרבית הנושאים שאנו מעלים פה ביננו לבין עצמנו, אכן נחקרו. האזרו בסבלנות. בינתיים יש מה לקרוא במדורים שלנו. שלא לדבר על הפורום עצמו. הבטחתי יהודית, ואקיים, אם אחייה שוש בת יוסף
 
מותר גם לי לקרוא?

נשמע מעניין. בכלל הופתעתי למצוא אתר על בני הדור השלישי. חבל שכה קשה לי לקרוא באנגלית. שוש, עלי והצליחי. מצפה בעניין רב. מיכל.
 

בת יוסף

New member
מיכלי , ראי תגובתי בנושא להודעתה של

מומה הנושאת את הכותרת "מצרפת". רוצה להשתתף איתי במשימה?
 
הנני עמוסה להחריד בימים אילו.

לצערי עד תום הסמסטר ומטלותיו, לא נראה לי שיהייה לי זמן למשהו. (הפורום השוטף זה בגדר MUST). בינתיים שולחת את מלוא ההערכה. מיכל.
 
כן. הבנתי.

זה כתוב בספר המשפחות שלנו. אך בטרם אתייחס בפירוט, האם תוכלי לספר מעט על ההסטוריה המשפחתית (מה עברו הסבאים והסבתות, מי נשאר ממשפחותיהם. האם הורייך בכורים. האם את בכורה. מתי עלו ארצה). במקביל שלחתי אלייך הודעה. פתחי את אייקון המעטפה למעלה. שבת שלום מיכל.
 

POOH*

New member
תודה לכולם על התגובות.....

אני לא יודעת הכל לגבי ההסטוריה המשפחתית. אבל זה מה שאני יודעת: אמי בת בכורה. ונולדה בארץ. הוריה עלו לארץ לפני המלחמה. אמה, סבתי איבדה במלחמה את כל משפחתה. היא עלתה לארץ בעליית הנוער בניגוד לדעת הוריה והתייסרה עד יום מותה על כך שהם מתו ולא עלו איתה או לחילופין שהיא לא נשארה למות איתם. סבי, אביה של אימי, עלה גם לפני המלחמה. איבד במלחמה את רוב משפחתו. למעט אח אחד שברח לארה"ב לפני. שנים לאחרה המלחמה נוצר קשר עם בת דודה של אימי שעלתה לארץ עם הוריה ועד אז לא היה לגמרי ברור מה עלה בגורלם. כיום הקשרים איתה טובים מאד. אבי הוא לא בן בכור. הוריו עברו את השואה. סבתי הייתה בגטו עם משפחתה. היא איבדה שם בת אחת מתה מרעב ומהקור. וילדה שם בת נוספת שנולדה מתה. היא עברה את המלחמה כולה עם אחותה שאיבדה במלחמה בן ובעל. סבי עבר את המלחמה במחנה עבודה, ועד אחרי המלחמה לא ידעו סבתי ואחותה מה עלה בגורלו והוא לא ידע דבר עליהן. שאר משפחתן נספתה. אבי נולד שם ועלה לארץ בגיל 11 בערך. הוא עלה עם שני הוריו. אחות סבתי, ששם גרה איתם, עלתה לארץ כ- שנתיים אחריהם וגרה איתם עד יום מותה. סבתי נפטרה מאלצהיימר וכמעט עד יומה האחרון אחותה הייתה זו שטיפלה בה. אני בת בכורה. ויש לי שני אחים קטנים ממני. אח ואחות. מקווה שעניתי על כל השאלות. POOH ולגבי העובדה שנעזרתי בעזרה, פשוט הגעתי למצב שזה היה מוצא אחרון. להודות שאני לא מסתדרת לבד, ושתמיכת המשפחה לא מספיקה, וצריך מישהו מבחוץ , או לוותר ולאבד הכל. כולל את עצמי.
 

שירי ים

New member
הי פו.

זה נראה לי נורא חשוב מה שאת כותבת. אני גם דור שני וגם דור שלישי ביחד (אמא שלי היתה תינוקת בזמן המלחמה, וגודלה ע"י סבתי שהיתה אף היא כמובן ניצולה), ונראה לי שהדברים שאת כותבת אולי לא מתועדים בספרות אבל אפשר להבין אותם ולהתחבר אליהם.
 

גילי 10

New member
דור שנים וחצי

כך קוראים לאחת כמוך, זה כפי שמגדיר אמיר גוטפרוינד את עצמו בספרו "שואה שלנו". לקחתי את "שואה שלנו" מהספריה לכבוד פורים. היה אחלה פורים, כל היום רותקתי לספר. תילי
 

neny

New member
חיבוק ל -POOH

יקרה שלי, כנראה שלא נותקה עוד השלשלת, וגם אתם ילדינו נושאים את החותם. מה להגיד, שלא התכוונו? שלא כך רצינו? שאנחנו מצטערים? נסי לא להתייסר, התייחסי לחייך כאל טיול שיש להגיע אל סופו בצורה הכי מהנה והכי נינוחה שאפשר. מחבקת אותך, אמא של יעל ויובל שידעו על סיפורי באראק 23 באושוויץ הרבה לפני סיפורי שלגיה ושבעת הגמדים. NENY
 

שירי ים

New member
שני וחצי?

זה עושה לי רצון לקרוא גם. וגם רצון ממש ממש שלא...... לא יודעת. את יודעת מי בזמן האחרון התחיל לקרוא ספרים על השואה? אמא שלי. ממש לא להאמין. במשך שנים היא ממש התעלמה מהנושא.
 

גילי 10

New member
שירי

"שואה שלנו" כדאי לקרוא, בכלל לא שואתי במובן הקלסי. מלא הומור או ליתר דיוק ציניות. קראי מאמר בנושא בקישורים שיהודית חיברה תחת הנושא "ספרות". שואה שלנו - אמיר גוטפרוינד וhttp://images.maariv.co.il/cac... מה דעתך על המונח שהוטבע פה או קודם "שניצולים". אני לא אוהבת אותו. עושה לי בחילה, למרות שיש לי קיבה די חזקה. מעניין גם אמי לקחה לפני שבועיים לקרוא את קצטניק. בכלל יום השואה אצלנו בבית, יום כיף. ואמא שלי תמיד אומרת, היום יש בטלויזיה המון תכניות טובות... בימים רגילים תכניות מצחיקות לא מעלות שום בדל חיוך אצלנו בבית הורי, האמת גם אני למדתי קצת לצחוק יותר בחופשיות רק בזמן האחרון. עד אז לא הבנתי מה כולם מתגלגלים מצחוק, מה מצחיק כ"כ . מקסימום עיוות קטן בשפתיים, כשאחרים צחקו צחוק היסטרי. תילי
 

שירי ים

New member
תילי, קראתי

את ההודעה שלך כמה פעמים לפני שעניתי. חשבתי על מה שכתבת, על הביטויים הציניים שקשה לך לעכל. חשבתי לעצמי שאת בטח צודקת, הרי זה מחריד ונורא אם חושבים על זה. ואיך זה שבכלל זה לא עושה לי כלום? אני יכולה להתענג על ההומור השחור והנורא הזה, ולא להרגיש כלום. ולא לחשוב על זה בכלל. אולי כמו אמא שלך שביום השואה יכולה להגיד שיש המון תוכניות טובות בטלוויזיה.... אולי זה שוב פעם הניתוק שמציל אותי מלחוות את המשמעות. לכן, הביטויים הציניים כמו שניצולים וכד´ לא מחרידים אותי. ורק כשאני עוצרת רגע, אני מרגישה חוסר נוחות מוזר. מקווה שהייתי מובנת. מקווה שתקראי את הודעה, ואולי גם תכתבי לי משהו בעניין. זה מאוד מאוד מטריד אותי.
 

גילי 10

New member
ציניות

אין לי בעיה עם ביטויים ציניים. הציניות היא מפלט שלי וגם של האחרים מגודל הזוועה והכאב. אבל רק ביטוי אחד שמקובל כאן, עושה לי לא טוב - שניצולים. לא רוצה לקרוא כך לניצולים, לא להורי ולא לאחרים. אני בטוחה שהם עצמם לא היו אוהבים את הביטוי הזה. הבטן שלי מקיאה, לא מעכלת שניצולים.. אגב הספר "שואה שלנו", מלא ציניות מעורבת בהומור צברי, עין זרה תקרא רק הומור, עין משלנו תרגיש גם טעמים אחרים. אהבתי כל רגע בספר הזה. ולמרות ההומור,והכאילו קלילות, פה ושם זלגו הדמעות. תילי
 
גם אני לא אוהבת את הביטוי הזה

"שניצולים". זה הביטוי בו משתמשת ציפי קיכלר, מקימת ומנהלת בית להיות בחולון. והיא, חזקה עליה כי אין ברצונה לפגוע באיש מהניצולים. אולי זה אחד ממילות ההומור הפנימי, המותרות אך ורק, למי שעושה לילותיו כימים למען הניצולים. חוששתני כי אינני אחת מאילו. מיכל.
 

ישרון

New member
שניצולים

בעבר הרחוק של הפורום באחד מבתיו הקודמים סיפרתי על "מסעדת יד ושם" ביתי עסקה בהדרכת טיולים וחלק מההומור של המדריכים כלל התבדחות על עצם קיומה של מסעדה במקום. כחלק מההומור הזה ניכלל בתפריט המושג "שניצולים",מאד הסתייגתי מכך וקשה לי אישית עם החיבור של השואה וההומור.הבעתי את דעתי כנגד אבל מסתבר שבכל מקום בו לא נח ולא נעים להיות נוצר הומור גרדומים. IF YOU CANT DEFEAT THEM JOIN THEM
 
למעלה