דור שני

[yaelia]

דור שני

אמא שלי היתה ילדה בת ארבע וחצי בהונגריה בזמן המלחמה. אבא שלה מת בברגן בלזן, אחותה הגדולה באקציה (רצח המוני ביערות), הבן של אחותי בדיוק בגיל שבו אמא שלי היתה אז... התינוק שלי ישן בטוח ומוגן בזרועותי ואני לא יכולה שלא להרגיש אימה ועצב ענקי. אני יודעת שאנחנו חזקים ומוגנים כיום, אבל האם החכמנו? האם הפכנו אנשים טובים יותר שלא חושבים רעה על אנשים אחרים רק בשל מוצאם או דתם? אני רוצה לדעת שהללי יגדל להיות אדם טוב והגון. אני גם רוצה לדעת שתמיד הוא יהיה מוגן ושמור. לצערי אני לא יכולה לדעת את זה ב100%. אני נורא עצובה.

 

[odeia]

גם אני דור שני, את כל משפחת אבי

רצחו ואת אבי אמי. אמא שלי היתה בכיתה ה' ואבי בכתה ז' כשזה רק התחיל. אמא שלי ילידת גרמניה אבא שלי יליד אוסטריה אף פעם לא נדע את כל הסיפור שעברו. אמא שלי - כי לא מספרת הרבה וזה די מבולבל יוצא לה והיום כבר קשה לה לדבר על זה אבא שלי - כבר נפטר ולא יוסיף לנסות לספר. יותר סיפר איך נלחם לצדי הבריטים נגד הנאצים, לא היה מסוגל לספר הרבה ממה שעבר.

 

[מ ת י ל ד ה]

אנחנו דור שלישי

למזלנו, הסבים והסבתות הצליחו לברוח *משם* עוד לפני המלחמה, אך קרוביהם שלא - נרצחו. בשנה שעברה אחי הקטן יצא עם משלחת צה"לית למחנות. סבתא שלי ישבה איתו, ורק איתו - לא הסכימה שאף אחד אחר ישמע - וסיפרה לו על ילדותה, על הבית, הרחוב והשכונה שם התגוררה, על בית הספר, בית הכנסת וכיכר העיר... הוא ממש השתדל להגיע לכל מקום עליו סיפרה לו, לצלם ולדלות מידע. זה כל כך עצוב ומרגש... וההורים של דודה שלי שרדו את המחנות, גם את מחנות ההשמדה, ועלו לארץ. אח"כ האבא היה שבוי-מלחמה בידי המצרים.... ובימים אלו הוא מעלה על הכתב את ארועי חייו. האם אנחנו באמת מוגנים???

 

[נעמושמוש]

דור שלישי ומדחיק

לא לגמרי, לא בדיוק אבל לא מצליחה לחשוב על זה חוץ מכשסבתא קצת כן מספרת, בכל מיני תחנות כאלו של החיים. כמו "סבתא, מה עשיתן כשהיתה לכן ווסת?" (שאלה של ילדה בת 14-15) "אל תשאלי נעמוש, חיפשנו סמרטוטים". או בראש השנה, כשסבתא מספרת על אחיה הגדול והנערץ שלמה, שלא התאפק והלך להתפלל במנין, ונתפס יחד עם כולם והוצא להורג. או כשהיא מספרת על סבא שלה, יהודי בן תשעים, שהיה בריא כמו שור, ורק החלים אז מדלקת ראות כאילו כלום. אבל כבר כמה שנים שאני לא ממש רוצה לשמוע ולראות. ודרורי? עד שהוא יגדל הרי כבר יבוא שלום ולא יהיה צבא ולא פיגועים ולא אנטישמיות ולא כלום. רק היום כשהלכנו למטפלת, ומסביב ניבטו השמים המעוננים, ומרחוק בדרך לירושלים ראיתי מן ענן כזה שלא ידעתי אם הוא ענן, או ענן עשן של איזו הפגנה פלסטינית על מות רנטיסי, חשבתי לי לאיזה מן עולם הבאתי את הדרור הזה. הילד הזה שכל חיוך שלו הוא תמימות ואהבה. ואני משתדלת לא לחשוב על זה. כי הנה עכשיו כשקצת חשבתי, באמת נהייתי כל כך עצובה. חיבוק מבין

 

[lulyK]

אנחנו חזקים ומוגנים כיום?

לא מרגישה ככה. העולם הזה מפחיד אותי מאד

 

[nubi]

אני דור שלישי

צד אחד, מפולין, הושמד כולו. את הצד השני, מרומניה, טבחו הרומנים בפוגרום ביאסי, ב-1941. הייתי שם, במחנות. נורא קשה.