FireDragon
New member
דור.
"דור!" קראתי לו מהחצר וזרקתי אבן נוספת אל חלונו. "תצפצף!" ענה קולו מחדר אחר. לחצתי על כפתור הפעמון בשנית, וצליל מעצבן הודיע לי שמותר לי להיכנס עכשיו. פתחתי את הדלת ודור צעק לי לחכות לו בחדר- הוא יסיים להתקלח ויבוא. נכנסתי לחדר שלו, ועיניי נמשכו באופן מיידי אל תמונה שהייתה ממוסגרת ותלויה על הקיר- התמונה צולמה כנראה כשדור יצא מהמקלחת, כולו נוטף מים, שריריו המסוקסים מבהיקים, מגבת לבנה מכסה אך בקושי את אזור חלציו- נותנת לבליטה ברורה להתגלות. מאז שראיתי אותו בפעם הראשונה הייתי דלוק על דור, עם העור החלק, הרך שלו- בצבע ברונזה בהיר, השיער השחור שלו- הפרוע, העניים הכחולות שלו- העמוקות, והחיוך המדהים שלו, חיוך מהפנט, תוסיפו לזה גוף אלוהי, שרירי בטן מסוקסים, אופי פתוח ותמים- וקיבלתם את דור. בכל מקרה- הבטתי בתמונה ו'בטעות' פתחתי את המסגרת- להפתעתי מאחורי התמונה הזו נחו עוד שני עותקים של אותה תמונה, בלי לחשוב פעמיים דחפתי אחת מהן לכיס נסתר בתיק שלי- וסגרתי את המסגרת. שמעתי קול של רגליים מטופפות על רצפת העץ החמה, והספקתי לקפוץ לעבר המיטה כשדור נכנס. הוא לבש ג'ינס כחול כהה, צמוד באזור האגן ורחב ברגליים. אהבתי את הג'ינס הזה, מסיבה אחת ברורה- הוא הבליט את התחת הקטן והעגול של דור. על חזהו נחה חולצה לבנה חצי שקופה בגלל המים, ניסיתי להסוות את מבטי המרוכז בשרירי הבטן והחזה המדהים. "מצטער" אמר וחייך חיוך זדוני. "על מה?" שאלתי בתמימות מעושה. "על זה" אמר וניער את ראשו- טיפות מים עפו לכל הכיוונים והרטיבו את רוב החדר שלו, הבטתי למטה אל בגדי- הרטובים כעת, וחייכתי. "כלב" עניתי לו ושלחתי יד- כאילו להכות אותו, אך הוא קיפץ לאחור כמו ששנינו ידענו שהוא יעשה. שיערו היה כל כך פרוע עכשיו, קטעים מסוימים עמדו בצורה מדהימה כמו קוצים, בעוד שאחרים היו ישרים על הקרקפת, אם לא הייתי כמעט בטוח שהוא סטרייט- הייתי קופץ עליו באותו רגע. אני ודור הכרנו לפני יומיים, אני הייתי באזור עם המשפחה שלי לטיול- והוא היה הבן של הבעלים של המלון בו התאכסנו. דיברנו די הרבה במהלך היומיים האלה- ולמרות הגיידאר המאוד מפותח שלי, לא הצלחתי למצוא איזשהו סימן לגבי נטיותיו. מצד אחד- לא היו סימנים לכך שהוא נמשך לבנות, מצד שני- גם לא היו סימנים שהוא נמשך לבנים. רק דבר אחד מסר לי שאותי יש לי סיכוי- כשראינו זה את זה לראשונה יכולתי להישבע שהוא בוחן אותי. אולי שאולי דמיינתי? מי יודע... ישבנו שנינו על המיטה- כשהוא ציווה עלי ליישר את הרגליים. צייתתי- מקווה שהוא יעשה בדיוק מה שהוא עשה, הוא נשכב על צידו, מבליט בצורה מהפנטת את התחת העגול שלו, והניח את ראשו על רגליי, הנחתי יד על ראשו ושיחקתי לו בשיער. אני אוהב לשחק לאנשים בשיער. ואנשים אוהבים כשאני משחק להם בשיער. בכל מקרה- במהלך אותם יומיים התקרבנו מאוד- לא נראה לי שאי פעם התקרבתי ככה אל מישהו. אבל בדרך כלל דיברנו תוך כדי הליכה ביישוב, או בחדרים שלי ושל המשפחה שלי- ככה שלא הייתה לנו פרטיות. ואני רציתי להיות איתו לבד- הוא צריך להיות שקרן טוב במיוחד כדי להסתיר את נטיותיו- אם קיימות- ממני, כי אני מבחין בפרטים הכי דקים לרוב. עניין אותי לדעת. יותר מזה- רציתי לדעת. גוף כזה שמשולב עם אופי כזה לא מוצאים כל יום. שיחקתי בשיערו, שולח מדי פעם לפעם מבט בוחן לעברו חזהו- שנראה באופן ברור דרך החולצה, שהייתה חצי שקופה. "מה קורה?" שאלתי אותו, והוא בתגובה שינה את תנוחתו הצדית- והניח את ראשו על רגלי בצורה כזו שהוא הביט בי מלמטה, חייכתי ושאלתי שוב. "הכל בסדר, אין לי כל כך זמן לעשות דברים שאני אוהב לעשות לאחרונה, וזה די מעצבן- אבל שורדים" אמר וחייך. ציפיתי שהוא יחזור לתנוחתו התחילית- אך הוא נשאר בזאת, הפעם הייתי בטוח שעיניו עברו על החולצה הצמודה שלי, ובחנו את שרירי הבטן שלי. המשכתי לשחק לו עם השיער ולשאול עוד שאלות. ניסיתי למצוא פרצה בה הוא ייתן לי לחדור- אך הוא לא סיפק רמזים. "מה אתה עושה בשעות הפנאי שכן יש לך?" שאלתי, ציפיתי שהוא ייתן לי פירוט שלא ייתן מקום לשאלות כמו שלרוב עשה. "כל מיני דברים" אמר. פרצה שאני יכול לחדור דרכה, סוף סוף- נושא לשיחה. "פרט קצת" אמרתי. "אני אוהב לעשות הרבה דברים, אני שוחה בבריכה של הישוב, מבלה עם חברים, רוכב על סוסים, קורא המון, מצייר ועוד כל מיני דברים" אמר. הייתי קרוב לייאוש- נראה היה שהוא לא נותן לי לפתח שיחה. "מה איתך?" שאל. חייכתי. "מה איתי?" שאלתי- מנסה לגרום לו לומר את הניסוח המדויק. "מה אתה עושה בשביל כיף?" שאל. "בשביל כיף או בשעות הפנאי?" שאלתי בערמומיות. "שניהם" ענה. "בשעות הפנאי אני מטפל סוסים, כותב המון, מבלה עם חברים, וישן" אמרתי. קיוויתי שהוא ייפול למלכודת. "ומה אתה עושה בשביל הכיף?" שאל- אושר הציף אותי, החלטתי לעשות את הצעד הראשון- כל כך רציתי שהוא ישתף פעולה. "בשביל כיף? את זה..." עניתי ורכנתי לעברו, הנחתי את שפתיי על שפתיו וידי ירדה בשיערו החלק אל עורפו. הוא ניתק את הנשיקה ונרתע לאחור. "מה אתה עושה?" שאל בבהלה. "מה?!" שאלתי באימה לא פחותה משלו "אני חשבתי..." אמרתי בבלבול- קראתי את הסימנים לא נכון? אבל הם היו כל כך ברורים!. "חשבת לא נכון" אמר וקם ממני, "אני חושב שעדיף שתלך" אמר. לבי נפל. "אני מניח שאתה צודק" אמרתי והשפלתי את ראשי. "בשביל מה שזה שווה- אני מצטער" אמרתי. הוא לא הגיב. "סגור את הדלת אחריך" ציווה לאחר מספר שניות. סגרתי את הדלת והלכתי לחדרי.
"דור!" קראתי לו מהחצר וזרקתי אבן נוספת אל חלונו. "תצפצף!" ענה קולו מחדר אחר. לחצתי על כפתור הפעמון בשנית, וצליל מעצבן הודיע לי שמותר לי להיכנס עכשיו. פתחתי את הדלת ודור צעק לי לחכות לו בחדר- הוא יסיים להתקלח ויבוא. נכנסתי לחדר שלו, ועיניי נמשכו באופן מיידי אל תמונה שהייתה ממוסגרת ותלויה על הקיר- התמונה צולמה כנראה כשדור יצא מהמקלחת, כולו נוטף מים, שריריו המסוקסים מבהיקים, מגבת לבנה מכסה אך בקושי את אזור חלציו- נותנת לבליטה ברורה להתגלות. מאז שראיתי אותו בפעם הראשונה הייתי דלוק על דור, עם העור החלק, הרך שלו- בצבע ברונזה בהיר, השיער השחור שלו- הפרוע, העניים הכחולות שלו- העמוקות, והחיוך המדהים שלו, חיוך מהפנט, תוסיפו לזה גוף אלוהי, שרירי בטן מסוקסים, אופי פתוח ותמים- וקיבלתם את דור. בכל מקרה- הבטתי בתמונה ו'בטעות' פתחתי את המסגרת- להפתעתי מאחורי התמונה הזו נחו עוד שני עותקים של אותה תמונה, בלי לחשוב פעמיים דחפתי אחת מהן לכיס נסתר בתיק שלי- וסגרתי את המסגרת. שמעתי קול של רגליים מטופפות על רצפת העץ החמה, והספקתי לקפוץ לעבר המיטה כשדור נכנס. הוא לבש ג'ינס כחול כהה, צמוד באזור האגן ורחב ברגליים. אהבתי את הג'ינס הזה, מסיבה אחת ברורה- הוא הבליט את התחת הקטן והעגול של דור. על חזהו נחה חולצה לבנה חצי שקופה בגלל המים, ניסיתי להסוות את מבטי המרוכז בשרירי הבטן והחזה המדהים. "מצטער" אמר וחייך חיוך זדוני. "על מה?" שאלתי בתמימות מעושה. "על זה" אמר וניער את ראשו- טיפות מים עפו לכל הכיוונים והרטיבו את רוב החדר שלו, הבטתי למטה אל בגדי- הרטובים כעת, וחייכתי. "כלב" עניתי לו ושלחתי יד- כאילו להכות אותו, אך הוא קיפץ לאחור כמו ששנינו ידענו שהוא יעשה. שיערו היה כל כך פרוע עכשיו, קטעים מסוימים עמדו בצורה מדהימה כמו קוצים, בעוד שאחרים היו ישרים על הקרקפת, אם לא הייתי כמעט בטוח שהוא סטרייט- הייתי קופץ עליו באותו רגע. אני ודור הכרנו לפני יומיים, אני הייתי באזור עם המשפחה שלי לטיול- והוא היה הבן של הבעלים של המלון בו התאכסנו. דיברנו די הרבה במהלך היומיים האלה- ולמרות הגיידאר המאוד מפותח שלי, לא הצלחתי למצוא איזשהו סימן לגבי נטיותיו. מצד אחד- לא היו סימנים לכך שהוא נמשך לבנות, מצד שני- גם לא היו סימנים שהוא נמשך לבנים. רק דבר אחד מסר לי שאותי יש לי סיכוי- כשראינו זה את זה לראשונה יכולתי להישבע שהוא בוחן אותי. אולי שאולי דמיינתי? מי יודע... ישבנו שנינו על המיטה- כשהוא ציווה עלי ליישר את הרגליים. צייתתי- מקווה שהוא יעשה בדיוק מה שהוא עשה, הוא נשכב על צידו, מבליט בצורה מהפנטת את התחת העגול שלו, והניח את ראשו על רגליי, הנחתי יד על ראשו ושיחקתי לו בשיער. אני אוהב לשחק לאנשים בשיער. ואנשים אוהבים כשאני משחק להם בשיער. בכל מקרה- במהלך אותם יומיים התקרבנו מאוד- לא נראה לי שאי פעם התקרבתי ככה אל מישהו. אבל בדרך כלל דיברנו תוך כדי הליכה ביישוב, או בחדרים שלי ושל המשפחה שלי- ככה שלא הייתה לנו פרטיות. ואני רציתי להיות איתו לבד- הוא צריך להיות שקרן טוב במיוחד כדי להסתיר את נטיותיו- אם קיימות- ממני, כי אני מבחין בפרטים הכי דקים לרוב. עניין אותי לדעת. יותר מזה- רציתי לדעת. גוף כזה שמשולב עם אופי כזה לא מוצאים כל יום. שיחקתי בשיערו, שולח מדי פעם לפעם מבט בוחן לעברו חזהו- שנראה באופן ברור דרך החולצה, שהייתה חצי שקופה. "מה קורה?" שאלתי אותו, והוא בתגובה שינה את תנוחתו הצדית- והניח את ראשו על רגלי בצורה כזו שהוא הביט בי מלמטה, חייכתי ושאלתי שוב. "הכל בסדר, אין לי כל כך זמן לעשות דברים שאני אוהב לעשות לאחרונה, וזה די מעצבן- אבל שורדים" אמר וחייך. ציפיתי שהוא יחזור לתנוחתו התחילית- אך הוא נשאר בזאת, הפעם הייתי בטוח שעיניו עברו על החולצה הצמודה שלי, ובחנו את שרירי הבטן שלי. המשכתי לשחק לו עם השיער ולשאול עוד שאלות. ניסיתי למצוא פרצה בה הוא ייתן לי לחדור- אך הוא לא סיפק רמזים. "מה אתה עושה בשעות הפנאי שכן יש לך?" שאלתי, ציפיתי שהוא ייתן לי פירוט שלא ייתן מקום לשאלות כמו שלרוב עשה. "כל מיני דברים" אמר. פרצה שאני יכול לחדור דרכה, סוף סוף- נושא לשיחה. "פרט קצת" אמרתי. "אני אוהב לעשות הרבה דברים, אני שוחה בבריכה של הישוב, מבלה עם חברים, רוכב על סוסים, קורא המון, מצייר ועוד כל מיני דברים" אמר. הייתי קרוב לייאוש- נראה היה שהוא לא נותן לי לפתח שיחה. "מה איתך?" שאל. חייכתי. "מה איתי?" שאלתי- מנסה לגרום לו לומר את הניסוח המדויק. "מה אתה עושה בשביל כיף?" שאל. "בשביל כיף או בשעות הפנאי?" שאלתי בערמומיות. "שניהם" ענה. "בשעות הפנאי אני מטפל סוסים, כותב המון, מבלה עם חברים, וישן" אמרתי. קיוויתי שהוא ייפול למלכודת. "ומה אתה עושה בשביל הכיף?" שאל- אושר הציף אותי, החלטתי לעשות את הצעד הראשון- כל כך רציתי שהוא ישתף פעולה. "בשביל כיף? את זה..." עניתי ורכנתי לעברו, הנחתי את שפתיי על שפתיו וידי ירדה בשיערו החלק אל עורפו. הוא ניתק את הנשיקה ונרתע לאחור. "מה אתה עושה?" שאל בבהלה. "מה?!" שאלתי באימה לא פחותה משלו "אני חשבתי..." אמרתי בבלבול- קראתי את הסימנים לא נכון? אבל הם היו כל כך ברורים!. "חשבת לא נכון" אמר וקם ממני, "אני חושב שעדיף שתלך" אמר. לבי נפל. "אני מניח שאתה צודק" אמרתי והשפלתי את ראשי. "בשביל מה שזה שווה- אני מצטער" אמרתי. הוא לא הגיב. "סגור את הדלת אחריך" ציווה לאחר מספר שניות. סגרתי את הדלת והלכתי לחדרי.
אהבתי שאין האפי אנד-מציאותי משו!