דו חוגי פסיכולוגיה ומנע"ס, או עבודה סוציאלית

דו חוגי פסיכולוגיה ומנע"ס, או עבודה סוציאלית

היי לכולם, נעים מאוד


אולי קצת ארוך...

אבל אשמח מאוד מאוד בבקשה לקבל את עצתכם הכנה כמומחים ומנוסים בתחום ובשוק העבודה.

לפני כמה שנים סיימתי את תפקידי כקצינה בצהל (התעסקתי בעיקר בתקציבי המרחב, הזמנה וניהול אספקה בכל מיני תחומים, ארגון ארועים וימי גיבוש וכו...)

וניגשתי להכוון תעסוקתי במכון מוכר.
בסיומו של הליך היועצת התעסוקתית אמרה לי שהיות ובמרבית החלקים הלוגים יצא לי מעל 7 , אז כדאי לי ללמוד הנדסה כלשהי.
ואכן, הקשבתי לה והתחלתי ללמוד הנדסת תעשייה וניהול.

הלימודים היו לי יחסית קלים, הציונים יחסית גבוהים.
היצע נרחב של עבודות טובות עם תנאים ראויים.
"דרך סלולה" כי היה לי קצת ניסיון מהצבא (קבע) ומהאזרחות...
מה שניקרא מוש-לם.

אבל בכל זאת, הרגשתי שמשהו חסר לי.
משהו שהוא פחות מכונות על סוגיהם אלא יותר אנושי.
אינטראקציה, תנועה, עומק בן אישי, סיפוק, יצירה, להביא את עצמי לידי ביטוי...

ולכן, פניתי ליועצת לימודים.
היא הציעה לי להסב את הקורסים שעשיתי בתעו"נ לכלכלה/מנהל עסקים... ולזה להוסיף את פסיכולוגיה. דו חוגי.
כך מצד אחד לא אאבד את מה שכבר למדתי (מס' קורסים שעלו בזמן וכסף רב).
ומצד שני גם אוסיף את המימד ה'אנושי' שיותר מעניין אותי הן בתאוריה והן במעשי.
(אף על פי שברמת הלמידה הרבה הרבה יותר קשה לי ללמוד דברים הומניים).

בשלב הראשוני - של לאחר התואר,
אני מחפשת מקום תעסוקה שיאתגר את המוח החקרני שלי.
שיהיה מגוון וורסטילי לא מונוטוני ומשעמם.
מקום שמאפשר לעובד עצמאות וחופש פעולה להביא את עצמו לידי ביטוי וליצור בדרך שלו.
מקום עם אופציות קידום ותנאים ראויים.

דרך אגב, אני דיי אוטודידקטית. לומדת באוניברסיטה הפתוחה.
סקרנית מאוד ואוהבת ללמוד הכל מהכל
(זה גם מה שהקשה עלי להתמקד בבחירה אחת...כי אם הייתי בוחרת א' זה היה מרגיש כאילו ביטלתי את עצמי ולא מימשתי את היכולות האחרות שלי ב ב'...)

בהמשך הקריירה -
אני רואה את עצמי משלבת גם את התשוקה והחלום שלי - כמטפלת עם מיינדפולנס, חיות, טבע, תנועה...
ומעבירה סדנאות להורים וילדים.

החששות העיקרים שלי הם -

א. היות ואני יותר ריאלית הציונים שלי יהיו פחות טובים בתחומים ההומניים. האם תהיה לכך (לציונים) השפעה מכרעת בעתיד?

ב. חשש עיקרי -כלכלי.
בכל זאת, גם צריך להביא לחם הבייתה בסוף יום.

ולכן, רציתי בבקשה לדעת, מניסיונכם והכרותכם את השוק ואת התחום :

* האם התואר הזה יכול לספק לי את מה שתיארתי?

* איזה מסלול הייתם מציעים לי לבנות על מנת לממש את זה?

* במה בכלל ניתן לעבוד עם תואר ראשון בשילוב שכזה?

חברים ייעצו לי לעבור לעבודה סוציאלית.
כיוון שבתחום זה ישנו מקצוע ועבודה החל כבר מהתואר הראשון.
כמו כן קל וקצר יותר להמשיך לתואר שני.
( ועוס קליני מורשה לפתוח קליניקת טיפולים)...
תחום העשייה והפעילות נרחב ומגוון...
כך שברמה הפרקטית זה דיי קורץ לי.
אולם ברמה התיאורטית, הסילבוס נראה לי פחות מרתק מאשר הפסיכולוגיה והמנהל עסקים.

אשמח בבקשה לשמוע - מה דעתכם? המלצתכם מהיכרות התחום והשוק?

המון תודה והערכה [❤] ושבוע טוב !
 

חגי שלו

New member
ללכת אחרי הלב בקריירה


שלום נוף,

אם אני מבין נכון, התחלת ללמוד הנדסת תעשייה וניהול וכעת את שוקלת לשנות מסלול לימודים כאמור בדבריך.
נדמה לי שאת ממוקדת יותר מדי במה ללמוד ופחות מידי במה את רוצה לעסוק.
כתבת:
"בהמשך הקריירה, אני רואה את עצמי משלבת גם את התשוקה והחלום שלי - כמטפלת עם מיינדפולנס, חיות, טבע, תנועה... ומעבירה סדנאות להורים וילדים."
בהתאם, אני חושב שכדאי לך להגדיר טוב יותר את "המשך הקריירה" שלך, ושאלי את עצמך מה יכשיר אותי הכי טוב לעסוק בכך. זאת, במקום לחפש לעשות תואר במשהו שלא כ"כ קשור ולחפש תעסוקת ביניים.
מנהל עסקים? לא כל כך קשור... פסיכולוגיה? אולי, ברמה מסוימת, אך כדי להיות פסיכולוגית מורשת צריך תואר שני, והתמחות...

השאלה הרלבנטית ביותר עבורך היא:
מה יכשיר אותי להיות מטפלת בתחומים שמעניינים אותי?
כדאי לך לבדוק לימודים, לא בהכרח תואר, במקצועות טיפוליים, בעיקר במכללות ובבתי ספר לא אקדמאיים.
שימי לב לירידת קרנן של האוניברסיטאות בשנים האחרונות, בעיקר מכיוון שהלימודים בהן פחות ופחות פרקטיים ואינם מכינים מספיק לעבודה בפועל.
כמטפלת, קרוב לוודאי שהכי נכון לך להיות עצמאית. חשבי גם בכיוון הזה. כאן פחות חשוב אם יש לך הכשרה אקדמאית או אחרת.
בית ספר שכדאי לך לבחון הוא מכון אדלר, בצד בתי ספר לא אקדמאים אחרים שמלמדים לטפל במגוון שיטות וטכניקות. ואולי בכלל להתחיל מלימודי אימון כלליים, ומשם לבחור לך התמחות.
אלו רעיונות קצת מחוץ לקופסה של המסלול הרגיל של לימודים באקדמיה.

ב ה צ ל ח ה !!!
חגי
 
היי חגי,

תודה על זמנך ועל התייחסותך.

ראשית, באופן כללי -
אני אישית מסכימה איתך שהאוניברסיטאות אבד עליהן הקלח. הן בזבוז זמן וכסף שיכל היה להיות מנותב להכשרה יותר מעשית, פרקטית, קצרה וממוקדת.

אולם לצערי הרב, רוב השוק לא חושב כך.
כך שאם ברצוני למצוא עבודה בשוק, עלי להתאים את עצמי לשוק.
כי ככה זה כשיש "עודף אקדמאים חכמים" שעל כל משרה מתמודדים אלף. אז המעסיק יכול להרשות לעצמו להעלות את רף הקבלה.
כמו שניתן לראות -
היום אפילו למשרת מזכירה במשרד פרטי וקטן, בדרישות רשום - תואר ראשון חובה.
אפילו לא משנה איזה תואר, העיקר שיהיה.
כי לטענתם עצם העובדה שהאדם סיים לימודי תואר (ולא משנה איזה) העיקר שסיים, זה מעיד עליו שהוא בעל יכולות למידה, הישגי, עומד ביעדים ומטלות גם בתנאי עומס ולחץ... וכו.

ולכן לדעתי, עם כמה שהאקדמיה אנכרוניסטית, היא עדין חשובה. גם אם הייתי רוצה להיות רק מזכירה.


ובאופן יותר ספציפי לתחום הטיפולי - אם אני רוצה לעבוד עם קופות חולים, בתי ספר, בתי אבות וכו... אני חייבת רישיון.

שאר טיפולי הקורסים למיניהם מאוד פרקטים ומעניינים...
אך בלי רישיון נחשבים ל"מטפל שרלטן"...
מה גם שללא רישיון זה מצמצם את קהל הלקוחות...

ולכן ההתלבטות הייתה אם ללכת עם הלב למה שמעניין אותי (פסיכולוגיה ומנע"ס)...
או ללכת עם הפרקטיקה (עו"ס) שפחות מעניין אותי הסילבוס התאורטי אך המסלול לרישיון מטפל יותר קצר וקל...

ויכול להיות שאני טועה... ואתה כבעל ניסיון יותר חכם ומכיר את השוק ממני...

כי עם כל הכבוד לעיניין והסיפוק, חשובה לי גם יציבות ואיתנות פיננסית.
כך שאני כן רואה את עצמי משלבת ומאזנת (לפחות בהתחלה עד שאצבור מוניטין ולקוחות) בין עבודה מסגרתית מכניסה ויציבה בשעות היום. וטיפולים אישיים אחהצ.

שוב המון תודה!
ושבוע טוב.
 

חגי שלו

New member
עבודה בטיפול


הי נוף,
נכונה גישתך, "אני רואה את עצמי משלבת ומאזנת (לפחות בהתחלה עד שאצבור מוניטין ולקוחות) בין עבודה מסגרתית מכניסה ויציבה בשעות היום וטיפולים אישיים אחהצ".
רק לא הייתי:
1. בונה על עבודה בטיפול במסגרת ציבורית, שלצערי איננה מכניסה
2. משקיע יותר מידי זמן בהכשרה ל"עבודה מכניסה ויציבה בשעות היום" כי "צריך תואר כדי לקבל עבודה כזאת".
הייתי כן מתמקד ביצירת הכנסה משמעותית מטיפול מוקדם ככל האפשר.
ובשביל זה לא צריך תואר, כי עדיף לך לעבוד כעצמאית בטיפול ולא שכירה, ושם התואר פחות חשוב.
יש לי לקוחה בת 29 שלמדה כמה שנים טיפול במוח 1 וכיום מתמקדת בהקמת עסק. תוך פחות משנה יש לה כבר 7 מטופלים והיא מאושרת.
במקביל, היא עובדת ומשלימה הכנסה מעבודות מזדמנות, ויש לא מעט כאלו שמאפשרות הכנסה סבירה גם בלי להשקיע 3 ש' בתואר (למשל - מלצרות).
ההתכווננות ל-2 מקצועות לפי דרכך היא לדעתי בזבוז של משאבים וחוסר פוקוס, שעלול לפגוע בהצלחתך.
גם זווית הראיה שמטפל ללא תואר הוא שרלטן הולכת ונעלמת.
בסופו של דבר מטפל נמדד לפי לקוחותיו המרוצים והתועלת שהוא נותן להם, בין אם יש לו תואר או אין לו תואר.
אגב, אפשר למצוא גם עו"ד ורו"ח שרלטנים, על אף שיש להם תואר מכובד מאד.
ב ה צ ל ח ה !!!
חגי
 
שילוב

היי חגי,
&nbsp
אני לא רואה את עצמי עושה עבודה נוספת בתור מלצרית, מכמה סיבות...
גיל, איזור בארץ, משכנתא, מצב גופני וכו וכו...
&nbsp
אני מחפשת עבודה נוספת שמלבד הכנסה ותנאים ראויים, יציבות ואיתנות פיננסית, יש בה גם סיפוק והנאה.
להרגיש שאני ממצה את הפוטנציאל והיכולות שלי.
&nbsp
ולצערי הרב, ברוב העבודות מהסוג הזה דורשים תואר ראשון כלשהו.
&nbsp
לגבי הפן הטיפולי, מהכרותי (ואולי אני לא ממש מכירה וטועה):
אנשים מבוגרים (שאחראים לעצמם) ורוחניקים למינהם...
פונים לרוב לטיפולי מיינדפולנס, nlp, קאוצ'ינג, תטא הילינג... וכו
&nbsp
אבל הורים ומשפחות פונים לרוב לבקשת יעוץ/עזרה/הדרכה מהמערכת החינוכית/רפואית- והם מפנים לרשימת מטפלים מורשים שבהסדר.
&nbsp
כך שאכן, הכל אפשרי! והשמיים הם הגבול! והכל תלוי במטפל...
אבל כנקודת התחלה - זה מצמצם את טווח קהל הלקוחות.
&nbsp
גם אם לכאורה הגישה הולכת ומשתנה...
&nbsp
אבל שוב, אין חכם כבעל ניסיון. ויכול להיות שאני טועה.
&nbsp
בכל מקרה,
על איזה קורסים טיפוליים היית ממליץ?
והיכן?
על וינגט שמעת?
&nbsp
שוב המון תודה
 

חגי שלו

New member
טיפול בילדים

קודם כל מלצרות הייתה רק דוגמה.
דוגמה אחרת היא אבטחה, מה שאולי מתאים יותר לגברים. לאחר קורס קצר אפשר להרוויח משכורת מעל הממוצע עם עבודת משמרות נוחה שמאפשרת גם ללמוד. ויש גם דוגמאות אחרות, מהן תוכלי לבחור לך.
הרעיון הוא שעבודה נוספת זו תהיה זמנית, אפילו זמנית מאד, כי מהר מאד תתחילי לטפל במקביל. לכן החשיבות של המשמעות בה פחותה ולא הייתי משקיע בה 3 שנות לימודים (שבמהלכן בין כה וכה תעבדי בעבודות זמניות).

כתבת מוקדם יותר שאת רוצה לטפל בילדים, או ביחסי הורים וילדים.
יש מערכת מתפתחת שלמה של טיפול בילדים שאיננה אקדמאית.
ואלו אנשים רציניים שעוזרים ומביאים המון תועלת.
למשל, אימון בקשיי קשב וריכוז.
אני לא מתמחה בתחום ולא מתיימר להכיר את המוסדות.
אבל הפניתי אותך קודם למכון אדלר. זה בהחלט מוסד רציני שמכשיר מטפלים בתחום ושווה לבדוק את הלימודים שהוא מציע.

נוף, את נראית לי מאד יסודית ורצינית, וכך את לוקחת את עניין התעסוקה שלך.
זה כמובן מצוין. יחד עם זאת, נראה שאת שבויה בפרדיגמות שאינן משרתות אותך ומתכננת מסלול מורכב, כפול (ולא משולב כמו שאת קוראת לו), שיוציא אתך מהפוקוס על טיפול. פרפקציוניזם בגישה הזו לא ישרת אותך.
מה לעשות שהעולם שלנו מוגבל במשאבים ומורכב, כך שגם מימוש קריירה אחת כרוך בלא מעט זמן ומשאבים.
לכן המלצתי להתמקד במה שאת באמת רוצה ולקדם את זה כנתיב עיקרי.
כל השאר צ"ל רק כדי לתמוך במימוש הכי מהיר ואפקטיבי של הנתיב הראשי.

ב ה צ ל ח ה !!!
חגי
 
אם הבנתי נכון...

היי חגי,

תודה רבה על התיחסותך וזמנך.

אז אם הבנתי נכון, משתמע מדבריך שהעולם במגמת שינוי.
כלומר בסוג של אובדן ערך לאוניברסיטה ותאריה?

אז אם כך,

א. למה כדי להתקבל לקורס קאוצ'רים יש תנאי קבלה של תואר ראשון כלשהו?

ב. למה כל הקאוצרים ואנשים עצמאיים בכלל, תמיד תולים על הקיר את כל התעודות של התארים וההכשרות שלהם?
וגם טורחים לציין זאת אודותם באתרי בית/פרופילים שלהם?

זה לא אומר שיש לתואר איזשהי השפעה? אזשהו תוקף של סמכות? של אסמכתא? שאנשים מתגאים בה ולכן גם דואגים להדגיש ולציינה?

ג. ומעבר לכך, זה לא מעשיר אותך בידע וכלים נוספים בהתאם לאותו התחום?

המון תודה


ודרך אגב, האם לדעתך כל המטפלים ההוליסטיים למיניהם (קורסים של nlp מיינדפולנס וכו'...)
יקבלו מתישהו "אישור" כלשהו? ויכנסו גם ל"סל" הטיפולים במסגרת הרפואה המשלימה?

שוב, המון תודה והערכה!
 

חגי שלו

New member
כל מה שכתבת בוודאי מוסיף, אבל...

כל מה שכתבת בוודאי מוסיף, אבל זה ממש לא תנאי הכרחי.
הכל עניין של עלות מול תועלת.
עלות של תואר לא כ"כ רלבנטי כדי לעבוד בינתיים במקצוע לא קשור "ולהתפרנס" זו השקעה לא נכונה לדעתי כאשר בעצם את רוצה לטפל.
וכן, העולם משתנה והאוניברסיטאות לא משתנות מספיק מהר במקביל, לכן שיעורי ההרשמות אליהן בירידה כבר כמה שנים. כנ"ל גם לגבי המכללות.

וגם, לשאלותיך:
א. לא לכל קורסי המאמנים דרוש תואר. לא יודע מאיפה הסקת זאת.
ב. אני לא תולה את התעודות שלי במשרד שלי. כשהתחלתי לפני 12 בקושי היו לי תעודות. יש לי לקוחה בת 29 שמטפלת אחרי שלמדה מוח 1 ואין לה תואר. יש לה בקושי תעודה אחת.
שוב, את עושה פה הכללות לא נכונות.
ג. בהחלט מעשיר בידע וחשוב ללמוד ולהתפתח. אך שוב, לא הייתי לומד משהו לא קשור ישירות לטיפול, כי בעולם המורכב שלנו שבו אנשים מתמחים במה שהם עושים, חשוב קודם כל לרכוש ידע רלבנטי, ויש בלי סוף רק ממנו.
ב ה צ ל ח ה !!!
חגי
 
היי

זה מה שהיה רשום באתר של cti ... בתנאי קבלה ללימודים.
&nbsp
ולגבי החוסר מיקוד על תחום אחד ספציפי - זו לא המגמה?
כי בניגוד לפעם ש 3 שנות לימוד היו דבקים רק בתחום הספציפי...
נראה שעכשיו דווקא האוניברסיטאות מנסות לשלב כמה שיותר חוגים ותחומי ידע בתואר אחד...
בשביל להעשיר את התלמיד מכל מיני כיוונים... ולהעניק ידע וכלים בכל מיני תחומים... לבל ישאר לא רלוונטי בגלל השינויים התכופים והתחרות...
שיהיו לו אחרי התואר יותר אופציות תעסוקה ודלתות פתוחות.
&nbsp
גם בתחום הטיפול אגב... יכול להיות שאחרי 3 שנים בן אדם יחליט לעשות הסבה ולקחת את זה למקום אחר...
&nbsp
אז תואר משולב יכול להיות לו פתח לדברים אחרים שאחכ...
&nbsp
אני חלילה לא באה להתנגח.
פשוט באמת באמת חשוב לי להבין את הלך הרוח והמגמה לעומק...
לא בא לי שוב להתחיל תואר ולהפסיקו באמצע...
אבל מצד שני גם ממש בא לי כבר להתחיל לבנות את עצמי ואת הקריירה שלי...
הגיע הזמן בגיל 30 לממש את הפוטנציאל שלי... ולהתחיל להתקדם
 
כמו למשל...

סתם דוגמא לצורך המחשה של השאלה שלי -
אם פעם בן אדם עשה תואר 3 שנים בו למד רק תחום אחד. נניח להפעיל מכונה x....
ואז העולם השתנה... התקדם...
באה טכנולוגיה חדשה והחליפה גם אותו וגם את המכונה...
&nbsp
אז הוא כבר נישאר לא רלוונטי.
&nbsp
אבל אם לעומת זאת, לא היה שם את כל הביצים שלו על סל של תחום אחד... אלא משלב עוד תחומים שמעניינים אותו...
אז הוא יכל היה לעבור לתחום האחר אותו שילב...
&nbsp
הרי העולם והעבודות כל הזמן משתנות ומתחלפות... עבודות מתות וחדשות קמות במקומן...
&nbsp
גם בתחום הטיפול.
ללמוד גישה/שיטה אחת... ואחרי כמה שנים נכנס טרנד של "הצעקה החדשה" בתחום... אז כדי להישאר רלוונטים צריך פתאום ללמוד גם אותה...
 

חגי שלו

New member
לכל כבר התייחסתי בתשובות הקודמות...

ואין טעם לחזור על הדברים.
אם תרצי, אשמח להרחיב טלפונית ואת מוזמנת להתקשר אלי לטלפון האישי שלי 054-4877725.
לפעמים בכמה דקות של שיחה אפשר לחסוך ים של מילים.
ב ה צ ל ח ה !!!
 
למעלה