דו"חופים - חלק ב'
perviously on Do"ch Chofim מהבית (כיכר הלחם) צפונה על הים - שדה דב חוסם את הים. עקיפה פראית על הכביש. והיום - הי דרומה ! אז הייתי צריך להגיע דרומה - לגבול חולון ראשון. שתי אפשרויות - על הכביש המשעמם והמסוכן, או על הים העביר חלקית. שלב ראשון - טיילת ת"א, תמיד נחמד - והטיילת החדשה באיזור צ'ארלס קולור (שמסתמנת כלהיט הקיץ). משם לנמל יפו - והדוד בכניסה הדרומית לנמל שאומר לי - אין לך מה להמשיך. הכל פה חסום. יש פטריוט, וחוצמזה אי אפשר לעלות למעלה. אז עליתי בכביש - העליה החביבה לרחוב יהודה הימית (אבו חסן הישן, הגלריה הקודמת של אילנה גור) עד שדרות ירושלים. מה אגיד לכם ? פחד אלוהים. BMW שחורה "עם כבוד" שרכבה משמאלי במקביל לי ב- 35 שוברת ימינה באחת לתוך סמטה ללא כל התראה, מה שאילץ אותי לעצור על המקום בערך. כמעט ונפגע. משם על שדרות ירושלים עד בת ים, ועל הטיילת של בת ים עד הסוף, שמאלה ודרך חולון עד היעד. טיפה פחות מ- 20 ק"מ. ואז (אחרי כמה שעות) החזרה - החלטתי להתחיל באותו אופן אבל לבדוק את המכשול מצידו הדרומי. על הטיילת של בת ים צפונה - הטיילת נגמרת טיפה לפני יפו, במגרש חול גדול. ממנו יש ירידה לכניסה לחוף הגולשים - סינגלונצ'יק של 50 מטר - ירידה זורמת וחביבה, והופה אנחנו ביפו - במקביל לים ! הישג ראשון להיום. ממשיך על הכביש - הים מימיני אבל בינינו שורה אחת של בניה - הכל בין וילות מוזנחות לפחונים עלובים. פיסת הנדל"ן המדהימה הזו עוד לא מאכלסת מליארדרים רק בגלל הסטינגות. ואז וילה אחת יפה - על הדיונה במורד, עם נוף לגמרי לים ואפילו נראית לא רע למרות פגעי הים והזמן. נו נו - שלט כחול של קק"ל (או עריית ת"א?) - "בית יצחק שדה". אז פה גר איציק. ממשיך צפונה - חוף גבעת עלייה. בסוף החוף - גבעה תלולה. מחליט ללכת על זה ועולה למעלה. קצת טיפוס עם האופניים על הכתף, אבל בסוף - התגלית היומית. רחבת כורכר ע נ ק י ת ששימשה את הפטריוטים. איך יודעים ? כי הכל מלא חוטי נל"ן שנקרעו, גלילי תיל שנשארו בשטח וסס"לים אדומים של יחידת הבינוי הרלוונטית. אנחנו אוספים אחרנו עטיפות של פאאור בר בטיולים ודוד צה"ל משאיר ככה כמויות של פסולת בניין בשטח.יופי של נוף מהמקום הזה - ויותר חשוב - אני מערבית לרחוב יפת וביני ובין הים אין כלום ! הישג 2 להיום. רק מה ? נראה שאין דרך להמשיך צפונה. הדיונה נגמרת בצוק משלושה כיוונים חוץ מדרום. יש ירידה תלולה צפונה אבל היא מלאה בצמחיה. עד עכשיו לא חטפתי סנייק ביט בצמיג - אז סנייק בייט ברגל לחלוטין לא בא לי. בדיוק כשחשבתי לחזור דרומה באה אישה חביבה עם כלב - והראתה לי דרך סודית מזרחה - ישר לווילות המפוארות שמצפון לדיונה (אילן פיבקו ואחרים ש"השלום מתחיל בתוכם"). כאן ההישג נגמר - אין ירידה לנמל - היא חסומה בפחונים. צריך להתקדם צפונה בין הוילות - והופה אנחנו בירידה בכביש לנמל (ההיא מההלוך). החלטתי לא לרדת - אלא לעלות דרך יפו העתיקה. עולה את העליה התלולה למעלה, ובדרך צד את עיני אוטו מלא בסטיקרים. אחד צד את עיני מיד "סבלנות אין קץ משתלמת ממש מיד". ותחשבו על זה. מגיע למעלה ועוצר לענות לטלפון בפסגה. בעודי בטלפון עובר אותי רוכב על קונה DAWG - שאח"כ בסוף הירידה מסתבר להיות איש ממש נחמד. כשאמרתי לו שאני שוקל שדרוג לדגם הזה בדיוק הוא הציע סיבוב - אבל לצערי הייתי חייב להמשיך צפונה. מסתבר שהאיש רוכב טרי - 4 רכיבות לטענתו. יופי של עליה בשביל רכיבה רביעית ! זהו - מכאן הכל פשוט - טיילת צ'רלס קולור וטיילת ת"א. פתאום - הופה, בין כל אופני העיר שמסביב עוקף אותי רוכב "מדוגם" על ספשלייזד (סטאמפג'אמפר ?) כולו צהוב-שחור מהשלדה ועד הביגוד. ניסיתי להשאר איתו - מה שאומר דופק 177 במקום 160 הרגיל שלי בטיילת. האיש ממש בכושר והוא נראה לגמרי לא מתאמץ. בשלב מסויים הייתי חייב לעצור מטעמי זהירות בדרכים - והבחור ברח קדימה ונעלם. ומכאן - דו"ח הביתה לכיכר הלחם. 20 ק"מ בול. זהו להיום.
perviously on Do"ch Chofim מהבית (כיכר הלחם) צפונה על הים - שדה דב חוסם את הים. עקיפה פראית על הכביש. והיום - הי דרומה ! אז הייתי צריך להגיע דרומה - לגבול חולון ראשון. שתי אפשרויות - על הכביש המשעמם והמסוכן, או על הים העביר חלקית. שלב ראשון - טיילת ת"א, תמיד נחמד - והטיילת החדשה באיזור צ'ארלס קולור (שמסתמנת כלהיט הקיץ). משם לנמל יפו - והדוד בכניסה הדרומית לנמל שאומר לי - אין לך מה להמשיך. הכל פה חסום. יש פטריוט, וחוצמזה אי אפשר לעלות למעלה. אז עליתי בכביש - העליה החביבה לרחוב יהודה הימית (אבו חסן הישן, הגלריה הקודמת של אילנה גור) עד שדרות ירושלים. מה אגיד לכם ? פחד אלוהים. BMW שחורה "עם כבוד" שרכבה משמאלי במקביל לי ב- 35 שוברת ימינה באחת לתוך סמטה ללא כל התראה, מה שאילץ אותי לעצור על המקום בערך. כמעט ונפגע. משם על שדרות ירושלים עד בת ים, ועל הטיילת של בת ים עד הסוף, שמאלה ודרך חולון עד היעד. טיפה פחות מ- 20 ק"מ. ואז (אחרי כמה שעות) החזרה - החלטתי להתחיל באותו אופן אבל לבדוק את המכשול מצידו הדרומי. על הטיילת של בת ים צפונה - הטיילת נגמרת טיפה לפני יפו, במגרש חול גדול. ממנו יש ירידה לכניסה לחוף הגולשים - סינגלונצ'יק של 50 מטר - ירידה זורמת וחביבה, והופה אנחנו ביפו - במקביל לים ! הישג ראשון להיום. ממשיך על הכביש - הים מימיני אבל בינינו שורה אחת של בניה - הכל בין וילות מוזנחות לפחונים עלובים. פיסת הנדל"ן המדהימה הזו עוד לא מאכלסת מליארדרים רק בגלל הסטינגות. ואז וילה אחת יפה - על הדיונה במורד, עם נוף לגמרי לים ואפילו נראית לא רע למרות פגעי הים והזמן. נו נו - שלט כחול של קק"ל (או עריית ת"א?) - "בית יצחק שדה". אז פה גר איציק. ממשיך צפונה - חוף גבעת עלייה. בסוף החוף - גבעה תלולה. מחליט ללכת על זה ועולה למעלה. קצת טיפוס עם האופניים על הכתף, אבל בסוף - התגלית היומית. רחבת כורכר ע נ ק י ת ששימשה את הפטריוטים. איך יודעים ? כי הכל מלא חוטי נל"ן שנקרעו, גלילי תיל שנשארו בשטח וסס"לים אדומים של יחידת הבינוי הרלוונטית. אנחנו אוספים אחרנו עטיפות של פאאור בר בטיולים ודוד צה"ל משאיר ככה כמויות של פסולת בניין בשטח.יופי של נוף מהמקום הזה - ויותר חשוב - אני מערבית לרחוב יפת וביני ובין הים אין כלום ! הישג 2 להיום. רק מה ? נראה שאין דרך להמשיך צפונה. הדיונה נגמרת בצוק משלושה כיוונים חוץ מדרום. יש ירידה תלולה צפונה אבל היא מלאה בצמחיה. עד עכשיו לא חטפתי סנייק ביט בצמיג - אז סנייק בייט ברגל לחלוטין לא בא לי. בדיוק כשחשבתי לחזור דרומה באה אישה חביבה עם כלב - והראתה לי דרך סודית מזרחה - ישר לווילות המפוארות שמצפון לדיונה (אילן פיבקו ואחרים ש"השלום מתחיל בתוכם"). כאן ההישג נגמר - אין ירידה לנמל - היא חסומה בפחונים. צריך להתקדם צפונה בין הוילות - והופה אנחנו בירידה בכביש לנמל (ההיא מההלוך). החלטתי לא לרדת - אלא לעלות דרך יפו העתיקה. עולה את העליה התלולה למעלה, ובדרך צד את עיני אוטו מלא בסטיקרים. אחד צד את עיני מיד "סבלנות אין קץ משתלמת ממש מיד". ותחשבו על זה. מגיע למעלה ועוצר לענות לטלפון בפסגה. בעודי בטלפון עובר אותי רוכב על קונה DAWG - שאח"כ בסוף הירידה מסתבר להיות איש ממש נחמד. כשאמרתי לו שאני שוקל שדרוג לדגם הזה בדיוק הוא הציע סיבוב - אבל לצערי הייתי חייב להמשיך צפונה. מסתבר שהאיש רוכב טרי - 4 רכיבות לטענתו. יופי של עליה בשביל רכיבה רביעית ! זהו - מכאן הכל פשוט - טיילת צ'רלס קולור וטיילת ת"א. פתאום - הופה, בין כל אופני העיר שמסביב עוקף אותי רוכב "מדוגם" על ספשלייזד (סטאמפג'אמפר ?) כולו צהוב-שחור מהשלדה ועד הביגוד. ניסיתי להשאר איתו - מה שאומר דופק 177 במקום 160 הרגיל שלי בטיילת. האיש ממש בכושר והוא נראה לגמרי לא מתאמץ. בשלב מסויים הייתי חייב לעצור מטעמי זהירות בדרכים - והבחור ברח קדימה ונעלם. ומכאן - דו"ח הביתה לכיכר הלחם. 20 ק"מ בול. זהו להיום.