דו"ח התקדמות ומטרות למחר

[kti2]

דו"ח התקדמות ומטרות למחר

היום: הצלחתי להגשים את רוב מטרותיי, היה לי יום אינטנסיבי למדי: סדר וארגון בבית: 1.שמרתי על פינת אוכל מסודרת (לא מובן מאליו אצלי, מכיוון שהמון פעמים במשך היום מצאתי עצמי כמעט מניחה חפצים שונים על השולחן במקום להחזירם למקום, כוחו של הרגל, הכתיבה של המטרה חייבה אותי לעשות מאמצון קטן להחזיר למקום). 2.סידרתי את פינת המחשב וניקיתי אותה. ילדים: 1.ירדתי עם ילדי לחצר ושיחקנו בכדור 2.כתבתי שיר לחנוכה וקישטנו יחד (עם בתי) 3.עבודת הדבקה 4.ציור 5.הכנתי בגדים + תיק למחר בבוקר. העשרה: 1.קראתי חלק מהפרק מהספר שרציתי. מטרותיי למחר: כללי: להתעורר ב- 6:30 להתקלח ולארגן את הילדים ליציאה השאיפה: לצאת בין השעות 7:30-8:00 ילדים: 1.לרדת לגינה 2. לשחק בכדור 3.לאסוף עלים בצורות שונות, יבשים וטריים. 4.בבית: להדביקם. 5.פאזל -דורש השקעה רבה מאוד מכיון שכמעט ולא ישבתי להסביר להם כיצד להרכיב עד כה. 6. אם ירגישו טוב ויהיה ערב נעים - נלך למסיבת חנוכה. סדר וארגון בבית: 1.שמירה על פינת אוכל מסודרת 2.שמירה על שולחן מחשב מסודר 3.מיון צעצועים של הילדים (לעת עתה בשקיות, עד שיהיו לי קופסאות לאיחסון) תזונה: המשך רישום כל מה שנכנס לפה. (היום היה היום הראשון). מקווה שאצליח.

 

[ליאת פעמיים]

שיהיה בהצלחה

בני כמה ילדייך והאם הם מתחנכים בחינוך ביתי או שהם נמצאים במהלך היום במסגרת כלשהי?

 

[kti2]

לליאת

הילדים שלי בני שנתיים וארבעה חודשים. כעת, הם אתי (מסיבות כלכליות וחיפוש עבודה הוא גם בין היתר אחת ממטרותיי). התיסכול שלי שבגלל עבודות משק הבית עדיין אינני מגיעה ללמד אותם ולהכין להם מערכי שיעור כפי שהייתי רוצה.

 

[ליאת פעמיים]

יש כאן שני דברים לדעתי

הראשונה מתייחסת לתחושה שלך שאת מחוייבת לבנות להם תוכנית חינוכית מסודרת ילדים בגיל הזה סקרנים מטבעם הם זקוקים לגירויים שיהיו בסביבתם והם כבר יקלטו אותם ויעבדו אותם בעצמם. תיווך שלנו יכול להיות מילולי כאשר הם מגלים התעניינות בדבר מה אין להם בגיל הזה ריכוז ללמידה מוסדרת ומכוונת,לדעתי זה משהו שרק יפריע ללהתפתחות שלהם. ארון נמוך עם קופסאות פלסטיק אותו יגלו וילמדו להכניס לתוכו דברים ולסדר על פי גודל, תוך תיווך שלנו, היא למידה. זוהי רק דוגמא אחת מקום שיוכלו לקפוץ בו בתוך הבית זוהי למידה, טיול בחוץ והצבעה שלנו על דברים שונים והסבר זהו לימוד. לדעתי לייסר את עצמך על כך שאת לא בונה מערך שיעור מסודר מיותר תני להם ללמוד ולהתפתח תוך אינטרקציה עם הסביבה וגילוי עצמי לגבי העובדה שעבודות משק הבית גוזלות את זמנך כאן הייתי אומרת שזה עניין של סדר עדיפויות, לי אישית למשל אין זמן ואנרגיות להתעסק במשק בית עושים את המינימום הדרוש, משתפים את בן הזוג ביום החופשי שלו עושים דברים בערב לאחר שהקטנים נרדמו

 

[kti2]

תודה רבה ליאת.

אקח זאת לתשומת לבי.

 

[kti2]

ליעל,עוד על מחנק וחירות

בקביעת מטרות. שלחתי תגובה למאמרך בעניין החירות וכשניסיתי לחפשו שוב לא מצאתי. אמשיך מעט כאן באשר למטרותיי הקטנטנות שקבעתי להיום. מרגישה כבולה מאוד עם המטרה של סידור הצעצועים של הילדים ועם היציאה עמם לחצר. אינני יודעת למה, משהו לא שקט אצלי. פתאום אני מבינה עד כמה הזנחתי כל כך הרבה דברים ועד כמה גדולה וחמורה ההזנחה שלי של כל מיני דברים אחרים בחיים. כמעט מגיעה שוב לשיתוק שהיה נחלת חיי לפני הצעד הראשון לשינוי כאן בפורום. בגלל תחושת המחנק של הצבת המטרות שלי עצמי ( שלילת חירות של ממש!), הרגשתי צורך לפרוק עול. למרות שידוע לי שעלי לקיים את אותן המטרות. הבלגאן הגדול מאוד בכל הבית (מלבד בפינת האוכל ובפינת המחשב) - מחזיר אותי לשיתוק ולהתבלטות של במה להמשיך...ואינני נמשכת דווקא לסידור הצעצועים שמימלא יבולגנו בשניות, אלא לסידור של המגירות ששנה לא נגעתי בהן. אבל יסורי המצפון שאינני עושה דבר היום עם הילדים משתק. במילים אחרות הדילמה שלי היא, שהמטרות שהצבתי לעצמי להיום מחד - חשובות מאוד לביצוע ומאידך, בו זמנית יש מטרות אחרות שמושכות אותי באופן טבעי לבצען. ייסורי המצפון שאינני מקדישה תשומת לב לילדים משתקים אותי ואינני עושה דבר בסופו של דבר - לא עם הילדים ולא עם הסדר. יש לך/לכם עצה טובה בשבילי? תודה.

 

[kti2]

נראה לי שמצאתי פתרון חלקי.

מאחר והצבת המטרות שלי עצמי כובלת אותי ומשתקת (עמידה ביעדים ובזמנים היא מטרה לאימון אצלי בפני עצמה), החלטתי לרשום את מטרותיי רק לאחר מעשה והגשמה. כלומר במסגרת 3 מטרותיי הגדולות: חינוך הילדים, סדר וארגון הבית והקניית הרגלים לתזונה נכונה - שהם כבר במודעות שלי אעשה דבר מה ואדווח לכם על כך מדי יום. נראה אם הפתרון הזה יעבוד. אני כבר מרגישה תחושת קלילות מסוימת, לא אוהבת להכבל למטרות מראש. זה מלחיץ אותי. פתוחה לרעיונות נוספים. ביי בינתיים.

 

[kti2]

הפתרון עבד היום!

דווקא משום שלא הגבלתי את עצמי למטרות ספציפיות הצלחתי לקדם עניינים בארבעת מטרות העל שלי נכון להיום: ילדים: הקדשתי זמן איכות לילדי כפי שרציתי: יצאתי עמם לשדה, קטפנו עלים שונים, בבית - נתתי להם לשחק במים ובקצף, השחלת חרוזים, יתדות, פאזל, אומים (שענדו על אצבעותיהם הקטנטנות), ציור. תזונה נכונה/דיאטה מתמידה ברישום המזונות שאני אוכלת ומעלה מודעות גדלה והולכת לכל דבר. דפי בוקר: היום קמתי מוקדם יחסית וכתבתי דפי בוקר. (מספר דקות, אבל יותר טוב מכלום). ארגון וסדר בבית: ארגון וסדר בבית - למרבה ההפתעה שומרת על פינת אוכל ופינת מחשב מסודרת. וזה רק בגלל שעלי לדווח לכם! לגבי מחר מטרותיי: סדר וארגון בבית: לנקות: 1. חדרים (חוץ מחדר עבודה שהוא פרוייקט בפני עצמו) 2.מטבח - הדחת כלים, ניקיון השיש, הדלתות - ניקיון הארונות עצמם ידחה למטרה נפרדת. 3.מרפסת מטבח 4.סלון 5.אמבטיה/שירותים 6.כביסה. משפחה/חברים לעשות קידוש!!! לארח! (אם הילדים יחלימו עד מחר). טיול שבת: (תלוי בבריאות הילדים) לארגן את התיק ביום שישי לצאת מוקדם בבוקר אם לא יוצאים לטיול לצאת עם הילדים לגינה סוף שבוע נעים ובריא לכולנו.

 

[ניאו30]

גם אצלי זה ככה

היתה תקופה שניסיתי זאת(קביעת מטרות יומיומיות וספציפיות),וראיתי שזה לא מצליח,שזה רק מלחיץ אותי יותר,ויותר מכך שזה גם לא מתאים לאופי שלי,שמה שחשוב לי יותר זה לא לתכנן תוכניות ולהצליח בהם,אלא לא לתכנן יותר מדיי וללכת לעתיד חסר הוודאות, שזו הדרך בשבילי להתגבר על פחדים וחששות.זו הדרך שהתאימה לי הרבה יותר,ולכן אימצתי אותה בחום.לא בטוח שזה לעולמי עולם,אבל זאת הלא בדיוק הנקודה-שגם אם הדברים לא וודאיים אנחנו הולכים עם החוסר וודאות הזו קדימה,אל עבר ייעודנו,אל עבר משמעות חיינו,לא לעבר מטרה מוגדרת וברורה כי אם ההפך הגמור! זה בוודאי קשור מאוד לחווית החיים הקדם-שינויים שלי,לכך שלא שיניתי שום דבר,שהיה לי "נוח" להישאר בעולם הכביכול-בטוח שלי,לא עם תוכניות ולא בלי תוכניות,ללא כלום,רק הכביכול-בטחון...ואז השתניתי,וניסיתי כל מיני דברים,והתבוננתי בעצמי,במה שאני חש ומרגיש בעת שזה קורה,והגעתי למסקנה שבשבילי לתכנן תוכניות זה לכבול אותי מחדש בשרשראות בלתי נראות,זה להפוך אותי לתלוי בנסיבות לא תלויות בי,בנסיבות חיצוניות. אני רק רוצה לומר שמאז שהתחלתי לנהוג כך רק התחזקתי באותה דיעה,בכך שלגביי אישית(לא יכול להגיד שזה ככה גם לאחרים, אבל זו בהחלט נקודה למחשבה) הדרך הזו מתאימה בול,שהיא מביאה אותי למקומות שלא חשבתי עליהם,לפגוש אנשים שלא חשבתי שאפגש איתם ולהבין דברים שבעבר לא הבנתי,ובעיקר שהיא מביאה אותי להאמין יותר במה שקרוי החיים ובעצמי,על אף ולמרות, ואולי עקב המכשולים הלא פשוטים שעומדים בפניי כל הזמן,ממש כל הזמן(יש לי אתגרים רב-תחומיים מה שנקרא,בכל מכלול שמרכיב את החיים שלי-עניני מציאת ה"אני" שלי,הלימודים והעבודה העתידית,הקשר עם ההורים,עניני כסף,ענינים חברתיים ועוד ועוד). עצתי לך-לקבוע משהו שהוא אולי בגדר מטרת-על או חזון או חלום...משהו כזה שישמש בעבורך כמעין לפיד בחשיכה(חנוכה או לא?...) או מגדלור בים סוער....משהו שידחוף אותך קדימה(ד-ח-פ הפוך מפ-ח-ד),שיעזור לך להתגבר על הפחד...ובמילים פחות פיוטיות-להתמקד במעבר מההווה אל העתיד,בתהליך שאת עוברת,במה שאת עוברת,בדרך,ולא בהכרח בעמידה או אי עמידה במטרות יומיומיות כאלו או אחרות.זה לא אומר שאי אפשר לקבוע כאלו.גם אני עדיין קובע לי מדיי פעם משהו דומה,אבל כבר לא בתור משהו שאני אשפוט את עצמי לפי התוצאה אלא ככלי עזר העוזר לי לזכור דברים מדיי פעם,בתקופות שיש כמה דברים ספציפיים כאלו. ואם זה נשמע תאורטי מדיי-את צודקת...את הפרטים זה משהו שאת צריכה לנסות למצוא בעצמך,לנסות דברים שונים,לראות איך את חשה כלפיהם,וגם אם דברים לא מצליחים תמיד יש את יום המחרת,שאפשר לשנות,אפשר להשתפר,בלי לשפוט ולבקר את עצמך יתר המידה...זו דעתי בכל אופן,ואם כבר בעניין זה-נראה לי שברגע שקובעים מטרות כאלו ספציפיות משהו בדרך נעלם שם,הולך לאיבוד, לא יודע...אולי אפשר לקרוא לזה התמונה הגדולה,התהליך,הדרך,התובנות שאת צוברת בדרך,המודעות העצמית המשתנה,הכוחות שאת מפתחת וכדומה.

 

[kti2]

כל מילה שלך בסלע!

רוב תודות על התובנות. הזדהתי עמן מאוד. עובדה שבפעם האחרונה (אתמול) שבה שוב קבעתי לעצמי מטרות קטנטנות לא צלחה דרכי! זה כנראה באמת עניין של אופי כפי שכתבת. שיהיה לך חג שמח והמון הצלחה בדרכך מלאת התובנות המפתיעות.

 

[אנילה1]

גם אני לא אוהבת לתכנן כל יום

יש לי תוכניות כלליות, ואני מבצעת אותם במשך הזמן. אני גם לא נוהגת לכתוב את התוכניות שלי, הן פשוט נמצאות בראש. אין מצב שאהיה בלי תוכניות לעתיד. כשאני מבצכת תוכנית אחת מופיעה התוכנית הבאה. וכן הלאה. השנה הזאת מוקדשת לבריאות שלנו.