דו"ח התקדמות
בעבר מסרנו דו"ח התקדמות בתקופה בה זיו הגיעה אלינו, אבל מאז שאימוצים מקזחסטן הפסיקו להגיע לבלגיה, חל שינוי בנוהל, והוחלט על דו"חות בסוף/תחילת שנה ישירות לשגרירות הקזחית. זו הפעם הראשונה בה אני מכינה דו"ח התקדמות בעצמי. אוריאל תורם לסידורים הפרקטיים של שליחת הדו"ח, אך ברור לו (וגם לי) שהכנת הדו"ח היא תחת אחריותי.
החלק הקל היה בחירת עשר תמונות. תמונות מסודרות אצלי על המחשב בתקיות לפי חודשים. עברתי על כל התקיות של שנת 2013, וברגע שמצאתי תמונה שענתה לצ'ק-ליסט שלי, עברתי לתיקיה הבאה. אז יש לי תמונות של זיו עם משפחה, עם חברים, מציירת, עושה תרגילי התעמלות, ואפילו סתם תמונה אחת טובה או שתיים. זה היה קל ומהיר.
ואז הגעתי לכתיבת דו"ח. מה כבר יש לכתוב על ילדה רגילה.
היא גדלה.
היא עלתה מכיתה א' לכיתה ב'.
היא יודעת לקרוא ולכתוב.
היא לומדת לוח כפל.
היא אוהבת לצייר.
היא טובה בתרגילי התעמלות אך לא רוצה ללמוד זאת.
היא אוהבת חיות.
נשרו לה כל שיני החלב, צמחו כמעט כל שני הקבע, ורופאת השיניים ממליצה בשנה הבאה להתחיל עם גשר לשיניים.
רופא המשפחה נפטר בשנה האחרונה, ויש לנו רופאת משפחה חדשה.
אז כתבתי את זה, רק שכל נושא תפס פיסקא והכל יחד מילא דף שלם. כנובן שהיו דברים שהשמטתי. כמו העלמות שלה עם בת השכנים לחצי שעה בשעות הדימדומים יום לפני כתיבת הדו"ח, העלמות שכמעט גרמה גם לי וגם לשכנה התקף היסטריה (בלגיה, בסופו של דבר, אירועי זוועה לבנות גילן אף פעם לא רחוקות מתודעת מבוגרים). את שיחת ההבהרה וההנחיות החמורות שניתנו לזיו, למרות שדי ברור שהיא פחדנית וביישנית מכדי להתרחק לבדה ו/או לדבר עם זרים, אך בצוותא עם ילדה גדולה ממנה אלוהים יודע למה היא מסוגלת.
האם אירוע כזה בכלל קשור לאימוץ?
לאו דווקא. ילדות בנות שבע-שמונה כבר מרחיבות את תחום שיטוטיהן למדי, וכאשר נותנים להן מידת חופש מסויימת, הן עלולות לנצל זאת.
ברור לי שזיו, בגללן עברה כמו גם בגלל אופייה, היא ילדה עליה ניתן לסמוך שתיידע את המבוגרים האחראיים במידע חשוב, ושלא תסמוך על זרים ותענה לשאלותיהם, שלא נדבר על פניה ישירה אליהם מיוזמתה. אבל בת השכנים, בגלל עברה ואופייה (ילדה צעירה מבין שלושה, בטוחה בטוב לבו של עולם שמעולם לא הזיק לה) לא רק תענה בפירוט לשאלות עליה ועל כל המוכר לה, היא גם תסמוך לחלוטין ותפנה מיוזמתה למבוגרים זרים. יחד הן בטוחות יותר, וזה גם מה שהופך אותן לפגיעות יותר.
אבל הצירוף של ילדה המתביישת מזרים עד כדי אלם וילדה בוטחת בזרים יכול גם להיות הפוך לחלוטין, כשהביישנית היא זו שמעולם לא יצאה מתחת לכנפי הוריה המגוננים, בעוד הבטוחה היא זו שנאלצה להתמודד עם העולם ללא הורים בינקותה. כך שקשה לי לראות את הקישור המיידי לאימוץ.
בסופו של דבר, היא באמת גדלה ונתפתחת, כפי שכתבתי בדו"ח, וזה בדיוק מה שהופך את ההורות עליה למשימה מאתגרת יותר, כפי שכל הורות לכל ילד הולכת ומאתגרת את הוריו ככל שהוא נתבגר. בדו"ח שנתי, עם זאת, נראה לי מן הראוי לא לציין את המובן מאליו הזה.
בעבר מסרנו דו"ח התקדמות בתקופה בה זיו הגיעה אלינו, אבל מאז שאימוצים מקזחסטן הפסיקו להגיע לבלגיה, חל שינוי בנוהל, והוחלט על דו"חות בסוף/תחילת שנה ישירות לשגרירות הקזחית. זו הפעם הראשונה בה אני מכינה דו"ח התקדמות בעצמי. אוריאל תורם לסידורים הפרקטיים של שליחת הדו"ח, אך ברור לו (וגם לי) שהכנת הדו"ח היא תחת אחריותי.
החלק הקל היה בחירת עשר תמונות. תמונות מסודרות אצלי על המחשב בתקיות לפי חודשים. עברתי על כל התקיות של שנת 2013, וברגע שמצאתי תמונה שענתה לצ'ק-ליסט שלי, עברתי לתיקיה הבאה. אז יש לי תמונות של זיו עם משפחה, עם חברים, מציירת, עושה תרגילי התעמלות, ואפילו סתם תמונה אחת טובה או שתיים. זה היה קל ומהיר.
ואז הגעתי לכתיבת דו"ח. מה כבר יש לכתוב על ילדה רגילה.
היא גדלה.
היא עלתה מכיתה א' לכיתה ב'.
היא יודעת לקרוא ולכתוב.
היא לומדת לוח כפל.
היא אוהבת לצייר.
היא טובה בתרגילי התעמלות אך לא רוצה ללמוד זאת.
היא אוהבת חיות.
נשרו לה כל שיני החלב, צמחו כמעט כל שני הקבע, ורופאת השיניים ממליצה בשנה הבאה להתחיל עם גשר לשיניים.
רופא המשפחה נפטר בשנה האחרונה, ויש לנו רופאת משפחה חדשה.
אז כתבתי את זה, רק שכל נושא תפס פיסקא והכל יחד מילא דף שלם. כנובן שהיו דברים שהשמטתי. כמו העלמות שלה עם בת השכנים לחצי שעה בשעות הדימדומים יום לפני כתיבת הדו"ח, העלמות שכמעט גרמה גם לי וגם לשכנה התקף היסטריה (בלגיה, בסופו של דבר, אירועי זוועה לבנות גילן אף פעם לא רחוקות מתודעת מבוגרים). את שיחת ההבהרה וההנחיות החמורות שניתנו לזיו, למרות שדי ברור שהיא פחדנית וביישנית מכדי להתרחק לבדה ו/או לדבר עם זרים, אך בצוותא עם ילדה גדולה ממנה אלוהים יודע למה היא מסוגלת.
האם אירוע כזה בכלל קשור לאימוץ?
לאו דווקא. ילדות בנות שבע-שמונה כבר מרחיבות את תחום שיטוטיהן למדי, וכאשר נותנים להן מידת חופש מסויימת, הן עלולות לנצל זאת.
ברור לי שזיו, בגללן עברה כמו גם בגלל אופייה, היא ילדה עליה ניתן לסמוך שתיידע את המבוגרים האחראיים במידע חשוב, ושלא תסמוך על זרים ותענה לשאלותיהם, שלא נדבר על פניה ישירה אליהם מיוזמתה. אבל בת השכנים, בגלל עברה ואופייה (ילדה צעירה מבין שלושה, בטוחה בטוב לבו של עולם שמעולם לא הזיק לה) לא רק תענה בפירוט לשאלות עליה ועל כל המוכר לה, היא גם תסמוך לחלוטין ותפנה מיוזמתה למבוגרים זרים. יחד הן בטוחות יותר, וזה גם מה שהופך אותן לפגיעות יותר.
אבל הצירוף של ילדה המתביישת מזרים עד כדי אלם וילדה בוטחת בזרים יכול גם להיות הפוך לחלוטין, כשהביישנית היא זו שמעולם לא יצאה מתחת לכנפי הוריה המגוננים, בעוד הבטוחה היא זו שנאלצה להתמודד עם העולם ללא הורים בינקותה. כך שקשה לי לראות את הקישור המיידי לאימוץ.
בסופו של דבר, היא באמת גדלה ונתפתחת, כפי שכתבתי בדו"ח, וזה בדיוק מה שהופך את ההורות עליה למשימה מאתגרת יותר, כפי שכל הורות לכל ילד הולכת ומאתגרת את הוריו ככל שהוא נתבגר. בדו"ח שנתי, עם זאת, נראה לי מן הראוי לא לציין את המובן מאליו הזה.
