דו"ח מבקר המדינה על הקמת העיר חריש

[ש מים]

דו"ח מבקר המדינה על הקמת העיר חריש

מסמך ארוך ומקצועי, הנוגע בסוגיות רבות, שחלקן נוגעות לפורום ולחבריו רק בעקיפין. אז אביא לכם ספויילר קטן, שנוגע אלינו ישירות:
"תכנון העיר והפיקוח על הבנייה
לא נמצאו אסמכתאות המעידות כי משרד השיכון והוועדה המיוחדת בחנו,
בעקבות התוצאות של מכרזי השיווק, את הצורך בביצוע שינויים בתכניות
המאושרות כדי להתאימן בצורה מיטבית להרכב האוכלוסייה שהשתנה.
הוועדה המיוחדת לא קבעה למפקחי הבנייה שלה נוהלי עבודה ולא הכינה להם
תכנית עבודה סדורה ומחזורית לאיתור עברות בנייה ולטיפול בהן.
המועצה המקומית אכלסה מבני חינוך בניגוד לחוק, וזאת בלי שקבלה מהוועדה
המיוחדת אישור אכלוס והחלה בהקמת קומה שלישית בבניין המועצה ללא היתר
בנייה כחוק.
בתכניות המתאר לא הוקצה שטח לאזור תעסוקה כמקור הכנסה לרשות
המקומית. היעדרו של אזור תעסוקה עלול לפגוע בהכנסות המועצה המקומית
ובצמיחתה, ולהותירה רשות גירעונית לאורך שנים."

להנאתכם.

 

[d70]

זו עיר חרדיתבמקור,הפרנסה באה מהחילונים,אין צורך באזור תעשייה

 

[ש מים]

נכון

על זה מן הסתם נאמר במינהל התכנון (בהפסקת הצהרים, ליד השולחן עם הסושי):
"החארות שינו את הכללים ולא טרחו להגיד לנו". רק שכן אמרו להם, אבל "השר לחץ"...!
ועכשיו נשאלת השאלה (שתמיד מסתירים מאיתנו את התשובה לה): מה שם השר שלחץ???!

 

[Bus Nerd]

עצם הקונספט של לתכנן מראש עיר לציבור ספציפי הוא בעייתי ממש

קודם כל, זה ראייה לטווח קצר מאוד ותכנון צריך להסתכל לטווח ארוך.
דבר שני, זה יוצר הפרדה באוכלוסיה, במקום שיגורו כולם אחד ליד השני ויבינו שכולם בני אדם, זה יוצר "גטאות": עיר לחרדים, עיר לחילונים, עיר לערבים, וכשלא רואים את האחר הרבה יותר קל לשנוא אותו שנאה עיוורת ולעשות לו דהומניזציה.

נכון שיש אנשים שיעדיפו לגור ליד אנשים כמוהם, אבל כשמתכננים עיר לא צריך לקחת את זה בחשבון בכלל - כולם אנשים, לכולם צרכים שבסה"כ הם די דומים - עוד גינות למשל זה דבר שלא רק חרדים יכולים להנות ממנו, וכולם צריכים בתי ספר וגני ילדים.

עצם הרעיון של לתכנן עיר מראש לציבור מסויים, ואז לתת רק לאנשים מהציבור הזה לשכור בה דירות, ולהפריד בין הילדים בבתי הספר זה מה שמחזק את השסעים בחברה שלנו במקום לאחות אותם... קצת כמו ההפרדה בין שחורים ולבנים בארה"ב שעד היום אנשים סובלים מההשלכות שלה על איכות חייהם, והגזענים ביותר הם אלו שגדלו בקהילה שרובה (או כולה) הומוגנית ולבנה בלי להכיר אנשים שחורים.

שכונות לציבורים מסויימים תמיד יהיו (כמו שלכל עיר גדולה בחו"ל יש את האיזור שנחשב "הרובע היהודי", למשל Golders Green בלונדון), אבל עדיף שהן ייצמחו באופן אורגני ולא יתוכננו מראש לאותו ציבור בצורה שמגבילה אנשים אחרים שאולי ירצו לגור שם.

 

[ש מים]

גישות בתכנון

הטענה/אמירה שלך מציגה ונוגעת ב-2 גישות תכנוניות - "תכנון בערים מעורבות" ו-"גמישות בתכנון". לכל אחת מן הגישות יש מחנות תומכים ומתנגדים משלה, עם טיעונים מבוססים. מאחר והצגת את אחת הגישות (בנוגע לערים מעורבות), מתוך פרספקטיבה/נקודת מוצא של "תכנון קשיח" (לא ציינת זאת, איני יודע אם משום שאינך מודע לכך או משום שזה היה "פרט זניח" בעיניך), אני רוצה להציג את הגישה ההפוכה (בה אני תומך כמובן, בעיקר לאור נסיון ובחינת המציאות):

1. אתה טוען ש- "עצם הקונספט של לתכנן מראש עיר לציבור ספציפי הוא בעייתי ממש" (וא"כ אתה מפרט, אבל בפירוט אגע בהמשך). ובכן, מבחינה מעשית - מבחינת אנשי המקצוע - קל יותר לתכנן לאוכלוסייה אחידה: התכנון הפרוגרמטי הוא אחיד ופשוט יחסית (אתה יכול לחשב בפשטות את שטחי וצרכי הציבור, את התעסוקה והמסחר ואפילו את שטחי החנייה ויחה"ד), גם ה-"איזוּר" (zoning) הוא פשוט יחסית וברור. זאת בעוד שככל שמגוּון הרכב האוכלוסייה כן גדלה מורכבות התכנון (עקב הצרכים השונים, ולעיתים המנוגדים, של כל קבוצה תרבותית/אתנית/גילאית/חברתית/כלכלית).
2. אתה טוען שתכנון לציבור ספציפי (אגב, אני חושב שניסוח נכון וקולע יותר הנו "תכנון הומוגני") הנו "ראייה לטווח קצר ותכנון צריך להסתכל לטווח ארוך". אני מסכים לחלוטין עם אמירה זו. כאן אגב אתה נוגע בסוגיית "התכנון הגמיש" לעומת "תכנון קשיח". אני מסכים שעל התכנון להיות גמיש. לא אכנס כאן לדוגמאות ודרכים ל-"גמישות תכנונית", כי לא יהיה לזה סוף, אבל אני מסכים שזו הדרך הנכונה, אם כי היא מורכבת וקשה לתכנון ומימוש.
3. אתה אומר "זה יוצר הפרדה באוכלוסיה, במקום שיגורו כולם אחד ליד השני ויבינו שכולם בני אדם, זה יוצר "גטאות": עיר לחרדים, עיר לחילונים, עיר לערבים, וכשלא רואים את האחר הרבה יותר קל לשנוא אותו שנאה עיוורת ולעשות לו דהומניזציה". וכאן למעשה טמונה עיקר הבעיה/המחלוקה (
   
   ): הבעיה אצלך (ואצל רוב מחזיקים בגישתך), לדעתי, היא "השבי בקונספציות ישנות"... אני מסכים (מאוד) עם הטענה ש-"כשלא רואים את האחר הרבה יותר קל לשנוא אותו שנאה עיוורת ולעשות לו דהומניזציה", אבל הפיתרון לדעתי (דיעה המבוססת על נסיון ועיסוק רב שנים בקו-התפר שבין אוכלוסיות) אינו כפייה ו-"הכנסה כוחנית לסיר לחץ חברתי-תרבותי-אידיאולוגי-דתי-לאומי-כלכלי-מעמדי וכו'...", אלא להיפך - יש לנקוט ב-"גישה הרכה", "הגישה המאפשרת". יש לאפשר לאנשים היכרות הדרגתית, "טבעית", "נעימה", "רכה". נכון שמדובר בתהליך הלוקח זמן (ולעיתים זמן רב), אבל בטוח שהוא מונע התנגשויות, שלרוב גולשות לאלימות (אגב, את הגישה הזו הצגתי - לפני מספר שנים - בכנס איגוד המתכננים - והיא זכתה לביקורות חיוביות והסכמות גורפות
   
   ).
4. אתה מסיים ואומר "שכונות לציבורים מסויימים תמיד יהיו (כמו שלכל עיר גדולה בחו"ל יש את האיזור שנחשב "הרובע היהודי", למשל Golders Green בלונדון), אבל עדיף שהן ייצמחו באופן אורגני ולא יתוכננו מראש לאותו ציבור בצורה שמגבילה אנשים אחרים שאולי ירצו לגור שם". לדעתי יש לך כאן פרשנות מוטעית, ולפני שקופצים למסקנה יש ללמוד את ההיסטוריה (של השכונה) ולחקור ולהסתכל במבט רחב: נכון, אני מסכים שהשכונות הללו הפכו להומוגניות ולא תוכננו כך מראש, אבל הסיבה לכך - מהיכרותי עם ההסטוריה - היתה "טבעית" ואולי אפילו "נכונה להיום": אנשים, ובעיקר מהגרים ומיעוטים, מעוניינים להתגורר ולחיות בשכנות וקירבה לבני-קבוצתם. זה נוסך ביטחון (מפני הבלתי מוכר), זה מקל את חיי היומיום (שפה ומנהגים משותפים) ולרוב מדובר עם באילוץ כלכלי (מחירי דיור התואמים את יכולות האוכלוסייה). יחד עם זאת - שים לב - שבחלוף הזמן, ועם התבססותה הכלכלית והחברתית של האוכלוסיה במרחב העירוני, מתחילה דיפוזיה ו-"יציאה מן החומות". נכון שתמיד תהיה אוכלוסייה (בעיקר מבוגרת, אגב) שתעדיף את ההגנה של השכונה והקהילה ההומוגנית, אבל זה בסדר! זה בדיוק חלק מהיופי והאיכות של העיר והדמוקרטיה. למה לצאת נגד זה, אם הדבר נעשה מרצון ובהסכמה?

 

[Bus Nerd]

הבעיה לדעתי היא הדרך שבה זה נעשה בישראל

קובעים שעיר מסויימת תהיה "חרדית" או "ערבית" מראש ומשווקים דירות רק לציבור הזה. זה לא מצב שצריך להיות לדעתי. צריך לתכנן עיר לציבור הכללי, ומי שרוצה לגור שם שיבוא לגור, לא להגביל אנשים ולא לתכנן עיר שמראש סוגרת אנשים בגטו, זה כל מה שיש לי להגיד. אני לא אומר שצריך "בכוח" להכריח יהודים לגור ליד ערבים ולא אומר שצריך "בכוח" להכריח חילונים לגור בבני ברק, אלא שצריך לתכנן עיר לטווח ארוך בצורה שתתאים להרבה סוגי אוכלוסיה, ולתת למרקם האוכלוסיה בעיר הזו להתפתח בצורה אורגנית ולא בצורה מכוונת לציבור ספציפי.

כשמתכננים ערים או שכונות חדשות בחו"ל אף אחד לא אומר (לא בגלוי לפחות) "כאן נתכנן עיר לנוצרים, כאן שכונה ליהודים, כאן שכונה לשחורים" וכו'. בישראל משום מה כן עושים את זה, ולדעתי אחת הסיבות שעושים את זה זה שהרבה ישראלים לא מבינים שהמצב שקיים בישראל שיש את ההפרדה המובנית הזו בחברה הוא לא מצב "רגיל" או "מקובל" בעולם.

 

[ש מים]

זה לא המצב בדרך כלל

1. חריש פתוחה לכלל האוכלוסייה.
2. אתה טועה באשר -"מצב בכלל העולם": בהחלט מתוכננות בעולם שכונות לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ותכנון חכם ונכון חייב להתחשב באוכלוסיית יעד. זהו כלל בסיסי בתכנון עירוני (למשל: the methodology chosen should be specific to the area and ideally be led by the local community).
   מצורף עוד מקור קריאה מומלץ.
   ואגב, תענה לעצמך האם תסכים לקנות בית בשכונה שאסורה בה הנסיעה בחגים ושבתות? האם תסכים לגור בישוב שאסור למכור בו מזון שאינו מוגדר כ-"חלאל" (וזה כולל אלכוהול)? כמו שאתה לא רוצה שיכפו עליך חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם אורח חייך, כך ישנן גם אוכלוסיות אחרות שמגיע להן התחשבות - בצרכיהן ובמאפייניהן.