אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
דו"ח מבקר המדינה- שירשור כתבות
- פותח הנושא Brendan
- פורסם בתאריך
אתי אברהמי
New member
רפורמה לצמצום התלות בגמלאות הבטחת..
להמשך המידע: רפורמה לצמצום התלות בגמלאות הבטחת הכנסה במסגרת הדיונים על התקציב לשנת 2001 קיבלה הממשלה באוגוסט 2000 את הצעת משרד האוצר בדבר "רפורמה לצמצום התלות בגמלאות הבטחת הכנסה ואחרות על ידי שילוב בעבודה". הממשלה החליטה להטיל על מינהלת הרפורמה כהגדרתה בהחלטת ועדת השרים[42] להתחיל בניסוי ביישום הרפורמה לא יאוחר מ-1.3.01 ולסיימו עד 31.12.02. לשם כך הוחלט לעשות תיקוני חקיקה כדי שהחל ב-1.3.2001 תותנה הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה ולגמלאות אחרות, שתובעיהן ומקבליהן יטופלו במסגרת ניסוי, בהשתתפות בתכניות הפעלה בתעסוקה. לפי ההחלטה האמורה, בשלב הראשון יטופלו "בלתי ניתנים להשמה" המקבלים או תובעים גמלת הבטחת הכנסה, ובשלב השני יטופלו מקבלי גמלאות אחרות, ובהם מקבלי קצבאות נכות. משרד האוצר מסר בתשובתו למשרד מבקר המדינה מינואר 2002 כי לדעתו "הניסוי והרפורמה עשויים להוביל מענה אמיתי לדרישה העיקרית בחוק [השוויון] כי ´שר העבודה והרווחה יזום, יפתח ויכין תכניות בדבר תעסוקה ושיקום, אבחון, יעוץ והדרכה של מוגבלים´". נמצא, כי עד מועד סיום הביקורת לא החל הניסוי ולא ניתן לדעת אם הרפורמה אכן תיתן מענה לעניין התעסוקה בכלל ולעניין התעסוקה והשיקום של בעלי מוגבלות בפרט. משרד העו"ר מסר בתשובתו מנובמבר 2001, כי הוא נערך לתכנון הניסוי, וכי הוקמה מינהלה לליווי הנושא, אולם קשה לאמוד מתי ייעשו תיקוני החקיקה הדרושים. בפרק התעסוקה שבחוק השוויון נקבע, ששר העו"ר יגיש לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אחת לשנה, דוח המפרט את תכניות המשרד בנושא שילובם של אנשים בעלי מוגבלות במעגל העבודה. ואולם מאז כניסת החוק לתוקף לא הכין המשרד דוחות שנתיים כאמור, לא לשנת 1999 ולא לשנת 2000. שירותי שיקום תעסוקתי -אגף השיקום השירות לשיקום במשרד העו"ר (להלן - השירות) פועל במסגרת אגף השיקום, ועיקר פעילותו בכל הקשור לאנשים בעלי מוגבלות בקהילה הוא בתחום השיקום התעסוקתי. הדבר בא לידי ביטוי הן בהיקף האוכלוסייה הנהנית מהשירותים בתחום זה והן בסך כל המשאבים הכספיים המוקצים לשירותי התעסוקה: תקציב אגף השיקום בתחום התעסוקה (אבחון ושיקום תעסוקתי ותעסוקה מוגנת) בשנת 2001 היה כ-68.5 מיליון ש"ח, שהם כ-21% מהתקציב הכולל של האגף וכ-59% מתקציב השירות. באותה שנה קיבלו כ-10,000 אנשים בעלי מוגבלות שירותי אבחון ושיקום תעסוקתי, וכ-3,000 הועסקו במסגרות התעסוקה המוגנת. בכל רחבי הארץ פועלים 18 מרכזי שיקום העוסקים באבחון, הכשרה והסבה מקצועית ובהשמה בעבודה וכ-60 מסגרות לתעסוקה מוגנת. המסגרות לתעסוקה מוגנת משמשות מקום תעסוקה למי שאינם מסוגלים להתמודד עם דרישות השוק החופשי והתחרותי בתעסוקה מוגנת מועסקים בעלי מוגבלות שלא ניתן לשלבם גם בתעסוקה נתמכת - מסגרת תעסוקתית בשוק החופשי שבה המשתקם מלווה במדריך במשך פרק זמן מסוים. כל השירותים ניתנים באמצעות עמותות וארגונים ציבוריים, מרביתם באמצעות הקרן למפעלי שיקום למוגבלים - תאגיד המנוהל בידי חבר נאמנים שמינה שר העבודה והרווחה. ההפניה למרכזי השיקום ולמסגרות התעסוקה נעשית, בעיקר, על ידי הלשכות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. עלות החזקת אדם במרכז שיקום היא כ-30,000 ש"ח בשנה, ומשך השהייה המרבי במרכז שיקום הוא שנה. כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך המידע: רפורמה לצמצום התלות בגמלאות הבטחת הכנסה במסגרת הדיונים על התקציב לשנת 2001 קיבלה הממשלה באוגוסט 2000 את הצעת משרד האוצר בדבר "רפורמה לצמצום התלות בגמלאות הבטחת הכנסה ואחרות על ידי שילוב בעבודה". הממשלה החליטה להטיל על מינהלת הרפורמה כהגדרתה בהחלטת ועדת השרים[42] להתחיל בניסוי ביישום הרפורמה לא יאוחר מ-1.3.01 ולסיימו עד 31.12.02. לשם כך הוחלט לעשות תיקוני חקיקה כדי שהחל ב-1.3.2001 תותנה הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה ולגמלאות אחרות, שתובעיהן ומקבליהן יטופלו במסגרת ניסוי, בהשתתפות בתכניות הפעלה בתעסוקה. לפי ההחלטה האמורה, בשלב הראשון יטופלו "בלתי ניתנים להשמה" המקבלים או תובעים גמלת הבטחת הכנסה, ובשלב השני יטופלו מקבלי גמלאות אחרות, ובהם מקבלי קצבאות נכות. משרד האוצר מסר בתשובתו למשרד מבקר המדינה מינואר 2002 כי לדעתו "הניסוי והרפורמה עשויים להוביל מענה אמיתי לדרישה העיקרית בחוק [השוויון] כי ´שר העבודה והרווחה יזום, יפתח ויכין תכניות בדבר תעסוקה ושיקום, אבחון, יעוץ והדרכה של מוגבלים´". נמצא, כי עד מועד סיום הביקורת לא החל הניסוי ולא ניתן לדעת אם הרפורמה אכן תיתן מענה לעניין התעסוקה בכלל ולעניין התעסוקה והשיקום של בעלי מוגבלות בפרט. משרד העו"ר מסר בתשובתו מנובמבר 2001, כי הוא נערך לתכנון הניסוי, וכי הוקמה מינהלה לליווי הנושא, אולם קשה לאמוד מתי ייעשו תיקוני החקיקה הדרושים. בפרק התעסוקה שבחוק השוויון נקבע, ששר העו"ר יגיש לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אחת לשנה, דוח המפרט את תכניות המשרד בנושא שילובם של אנשים בעלי מוגבלות במעגל העבודה. ואולם מאז כניסת החוק לתוקף לא הכין המשרד דוחות שנתיים כאמור, לא לשנת 1999 ולא לשנת 2000. שירותי שיקום תעסוקתי -אגף השיקום השירות לשיקום במשרד העו"ר (להלן - השירות) פועל במסגרת אגף השיקום, ועיקר פעילותו בכל הקשור לאנשים בעלי מוגבלות בקהילה הוא בתחום השיקום התעסוקתי. הדבר בא לידי ביטוי הן בהיקף האוכלוסייה הנהנית מהשירותים בתחום זה והן בסך כל המשאבים הכספיים המוקצים לשירותי התעסוקה: תקציב אגף השיקום בתחום התעסוקה (אבחון ושיקום תעסוקתי ותעסוקה מוגנת) בשנת 2001 היה כ-68.5 מיליון ש"ח, שהם כ-21% מהתקציב הכולל של האגף וכ-59% מתקציב השירות. באותה שנה קיבלו כ-10,000 אנשים בעלי מוגבלות שירותי אבחון ושיקום תעסוקתי, וכ-3,000 הועסקו במסגרות התעסוקה המוגנת. בכל רחבי הארץ פועלים 18 מרכזי שיקום העוסקים באבחון, הכשרה והסבה מקצועית ובהשמה בעבודה וכ-60 מסגרות לתעסוקה מוגנת. המסגרות לתעסוקה מוגנת משמשות מקום תעסוקה למי שאינם מסוגלים להתמודד עם דרישות השוק החופשי והתחרותי בתעסוקה מוגנת מועסקים בעלי מוגבלות שלא ניתן לשלבם גם בתעסוקה נתמכת - מסגרת תעסוקתית בשוק החופשי שבה המשתקם מלווה במדריך במשך פרק זמן מסוים. כל השירותים ניתנים באמצעות עמותות וארגונים ציבוריים, מרביתם באמצעות הקרן למפעלי שיקום למוגבלים - תאגיד המנוהל בידי חבר נאמנים שמינה שר העבודה והרווחה. ההפניה למרכזי השיקום ולמסגרות התעסוקה נעשית, בעיקר, על ידי הלשכות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. עלות החזקת אדם במרכז שיקום היא כ-30,000 ש"ח בשנה, ומשך השהייה המרבי במרכז שיקום הוא שנה. כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
אין במדינה מסד נתונים כולל ומרוכז
להמשך הדו"ח: נמצא, כי למעט נתונים חלקיים שבידי משרדים ממשלתיים או מוסדות סטטוטוריים על האנשים בעלי המוגבלות שבטיפולם (דוגמת הנתונים שבידי המוסד לביטוח לאומי), אין במדינה מסד נתונים כולל ומרוכז בנוגע לאנשים בעלי המוגבלות החיים בה, ואין מידע על הצרכים המיוחדים של בעלי המוגבלות ועל הפער בינם לבין המענה הניתן להם במסגרת התקציב. כך למשל, מהצעת התקציב של משרד הבינוי והשיכון אי אפשר לדעת מהו הסכום המוקצה לסיוע לאנשים בעלי מוגבלות, אף שהמשרד נותן סיוע לאוכלוסייה זו. הממשלה, בכלל זה המשרדים הייעודיים, חוץ מהמוסד לביטוח לאומי, לא יזמו איסוף נתונים שיטתי מקיף ומרוכז בנוגע לכלל האנשים בעלי המוגבלות. בהעדר נתונים מקצועיים, מקיפים ומוסמכים, כל רשות, ובכלל זה משרד האוצר, מסתמכת על אומדנים ונתונים חלקיים שמקורם בעיקר במחקרים שעשו מוסדות מחקר בארץ או בחו"ל. לדוגמה, אגף התקציבים במשרד האוצר נוהג להציג את עמדתו בנוגע להצעות חוק לפני היועץ המשפטי של המשרד. בעמדות אלה הוא כולל גם הערכות ואומדנים בנוגע לעלויות החוק (אם יתקבל) בתחום הטיפול באנשים בעלי מוגבלות. בדצמבר 1999 טען אגף התקציבים במכתבו לשר האוצר כי עלות מרבית הסעיפים בהצעת החוק לתיקון חוק השוויון איננה ברורה, וכי בהצעה נדרשים שינויים כבדי משקל שעלותם יותר ממיליארד ש"ח ללא כל הצבעה על מקורות תקציביים. בתגובתו לכמה מהסעיפים שבהצעת החוק נתן אגף התקציבים הערכות בסכומים הנעים בין עשרות מיליוני ש"ח למיליארדי ש"ח לסעיף, ללא ביסוס מספיק. למשל: הפרק "חינוך והשכלה" הוערך במיליארדי ש"ח, אולם לא נמצאו במשרד החינוך ובמשרד האוצר נתונים שיבססו הערכה זו. בתשובתו למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2001 הסביר משרד החינוך, כי כדי ליישם את חוק השוויון, בכוונתו להכין, על סמך סקר מקיף, תכנית תקציבית רב-שנתית המבוססת על נתונים מדויקים, שיהיה אפשר ליישמה בהדרגה. לדבריו, עשיית הסקר דורשת תקציב מיוחד; וכשיאושר התקציב וייעשה הסקר, תוכן הצעה מפורטת לתוספת תקציב להפעלת התכנית בשלמותה. משרד העבודה והרווחה הסביר למשרד מבקר המדינה בתשובתו מנובמבר 2001, כי לא ניתן לאתר אוכלוסיות נוספות הנזקקות לטיפול כאשר התקציב הקיים אין בו די לטיפול באלה שכבר מוכרות למשרד. לדעת משרד מבקר המדינה, דווקא בגלל האילוצים התקציביים, יש חשיבות לעשיית סקר מקיף שיזהה את כלל אוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות. הסקר יאפשר לתכנן את הפעולות לטיפול בהם, לקבוע סדר עדיפויות נכון יותר לביצוען ולנצל טוב יותר את התקציבים הקיימים, וכן להקצות אותם על סמך נתונים מהימנים ושלמים ותכניות מפורטות. באוקטובר 2001 התקיימה ביוזמת נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (שפרשה בינתיים) פגישה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - הלמ"ס) "על רקע העדרם החמור של מידע ונתונים בתחום". בפגישה הוחלט להקים צוות שיציע דרכים לפיתוח מקורות סטטיסטיים בנושא. לדברי הלמ"ס, היא מקווה "שלאחר הגשת עבודת הצוות, תגובש תכנית עבודה אשר תזכה למימון ותקדם את הנושא". בבסיס הקמת נציבות השוויון עמד הצורך בגוף ממלכתי ייעודי מרכזי שיעסוק בתיאום, בשילוב, במעקב ובייזום בכל הנוגע לעשייה בתחום זה. נציבות השוויון לא נועדה לבוא במקום הממשלה בקביעת מדיניות וסדר עדיפויות, או במקום משרד האוצר והמשרדים הייעודיים בהכנת תקציבים שנתיים ורב-שנתיים. ואולם נוכח התפקידים שהוטלו עליה בחוק, ראוי להקנות לה סמכויות כל הזכויות שמורות למבקר המדינה עבור לעמוד
להמשך הדו"ח: נמצא, כי למעט נתונים חלקיים שבידי משרדים ממשלתיים או מוסדות סטטוטוריים על האנשים בעלי המוגבלות שבטיפולם (דוגמת הנתונים שבידי המוסד לביטוח לאומי), אין במדינה מסד נתונים כולל ומרוכז בנוגע לאנשים בעלי המוגבלות החיים בה, ואין מידע על הצרכים המיוחדים של בעלי המוגבלות ועל הפער בינם לבין המענה הניתן להם במסגרת התקציב. כך למשל, מהצעת התקציב של משרד הבינוי והשיכון אי אפשר לדעת מהו הסכום המוקצה לסיוע לאנשים בעלי מוגבלות, אף שהמשרד נותן סיוע לאוכלוסייה זו. הממשלה, בכלל זה המשרדים הייעודיים, חוץ מהמוסד לביטוח לאומי, לא יזמו איסוף נתונים שיטתי מקיף ומרוכז בנוגע לכלל האנשים בעלי המוגבלות. בהעדר נתונים מקצועיים, מקיפים ומוסמכים, כל רשות, ובכלל זה משרד האוצר, מסתמכת על אומדנים ונתונים חלקיים שמקורם בעיקר במחקרים שעשו מוסדות מחקר בארץ או בחו"ל. לדוגמה, אגף התקציבים במשרד האוצר נוהג להציג את עמדתו בנוגע להצעות חוק לפני היועץ המשפטי של המשרד. בעמדות אלה הוא כולל גם הערכות ואומדנים בנוגע לעלויות החוק (אם יתקבל) בתחום הטיפול באנשים בעלי מוגבלות. בדצמבר 1999 טען אגף התקציבים במכתבו לשר האוצר כי עלות מרבית הסעיפים בהצעת החוק לתיקון חוק השוויון איננה ברורה, וכי בהצעה נדרשים שינויים כבדי משקל שעלותם יותר ממיליארד ש"ח ללא כל הצבעה על מקורות תקציביים. בתגובתו לכמה מהסעיפים שבהצעת החוק נתן אגף התקציבים הערכות בסכומים הנעים בין עשרות מיליוני ש"ח למיליארדי ש"ח לסעיף, ללא ביסוס מספיק. למשל: הפרק "חינוך והשכלה" הוערך במיליארדי ש"ח, אולם לא נמצאו במשרד החינוך ובמשרד האוצר נתונים שיבססו הערכה זו. בתשובתו למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2001 הסביר משרד החינוך, כי כדי ליישם את חוק השוויון, בכוונתו להכין, על סמך סקר מקיף, תכנית תקציבית רב-שנתית המבוססת על נתונים מדויקים, שיהיה אפשר ליישמה בהדרגה. לדבריו, עשיית הסקר דורשת תקציב מיוחד; וכשיאושר התקציב וייעשה הסקר, תוכן הצעה מפורטת לתוספת תקציב להפעלת התכנית בשלמותה. משרד העבודה והרווחה הסביר למשרד מבקר המדינה בתשובתו מנובמבר 2001, כי לא ניתן לאתר אוכלוסיות נוספות הנזקקות לטיפול כאשר התקציב הקיים אין בו די לטיפול באלה שכבר מוכרות למשרד. לדעת משרד מבקר המדינה, דווקא בגלל האילוצים התקציביים, יש חשיבות לעשיית סקר מקיף שיזהה את כלל אוכלוסיית האנשים בעלי המוגבלות. הסקר יאפשר לתכנן את הפעולות לטיפול בהם, לקבוע סדר עדיפויות נכון יותר לביצוען ולנצל טוב יותר את התקציבים הקיימים, וכן להקצות אותם על סמך נתונים מהימנים ושלמים ותכניות מפורטות. באוקטובר 2001 התקיימה ביוזמת נציבת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (שפרשה בינתיים) פגישה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן - הלמ"ס) "על רקע העדרם החמור של מידע ונתונים בתחום". בפגישה הוחלט להקים צוות שיציע דרכים לפיתוח מקורות סטטיסטיים בנושא. לדברי הלמ"ס, היא מקווה "שלאחר הגשת עבודת הצוות, תגובש תכנית עבודה אשר תזכה למימון ותקדם את הנושא". בבסיס הקמת נציבות השוויון עמד הצורך בגוף ממלכתי ייעודי מרכזי שיעסוק בתיאום, בשילוב, במעקב ובייזום בכל הנוגע לעשייה בתחום זה. נציבות השוויון לא נועדה לבוא במקום הממשלה בקביעת מדיניות וסדר עדיפויות, או במקום משרד האוצר והמשרדים הייעודיים בהכנת תקציבים שנתיים ורב-שנתיים. ואולם נוכח התפקידים שהוטלו עליה בחוק, ראוי להקנות לה סמכויות כל הזכויות שמורות למבקר המדינה עבור לעמוד
אתי אברהמי
New member
יבדקו דרכים לאיסוף שיטתי ומרוכז
להמשך הדו"ח מפורשות לפעול לקידום הנושא ולשמש גוף מטה המתאם בין הגופים הנוגעים בדבר. באופן זה משרדי הממשלה הייעודיים בתיאום עם נציבות השוויון גם יבדקו דרכים לאיסוף שיטתי ומרוכז של נתונים על היקף הצרכים של האנשים בעלי המוגבלות ועל המענה הניתן על ידי משרדי הממשלה לצרכים אלה. בחוק השוויון נקבעו השרים האחראים להתקנת תקנות בתחומים שונים, אך לא נקבע מיהו השר שיהיה מופקד על יישום החוק, על ריכוז הטיפול בנושא ועל התיאום בין המשרדים הנוגעים בדבר, וגם לנציבות השוויון לא נקבעו, כאמור, סמכויות מפורשות לעניין זה. כפועל יוצא, המשרדים הנוגעים בדבר לא הגישו לממשלה, בתיאום עם משרד האוצר, תכניות בדבר סדר העדיפויות לטיפול באנשים בעלי מוגבלות, בכפוף למגבלות התקציב; וממילא לא קבעה הממשלה סדר עדיפויות בנדון. המשרדים הייעודיים לא עשו עבודת מטה יסודית, כל אחד בתחומו ובראייה כוללת, ולא בחנו את היקף הצרכים ואת הפערים בינם לבין המענה הניתן להם, את סל השירותים שיינתן ואומדן מבוסס היטב של התקציב המזערי הדרוש לפתרון בעיותיהם של בעלי המוגבלות; וממילא גם אגף התקציבים של משרד האוצר לא בחן זאת. גם לא נמצא שהובאה בחשבון התועלת שתופק מההכנסות הצפויות למשק המדינה מהשתלבותם של אנשים בעלי מוגבלות בשוק העבודה ובחברה (כגון גידול בתשלומים למס הכנסה, לביטוח הלאומי ולביטוח בריאות וחיסכון במתן קצבאות). מנכ"ל משרד ראש הממשלה מסר בתשובתו כי " לאור הערת הביקורת, בכוונתי לייזום בתוקף תפקידי, הקמת ועדת מנכ"לים, לצורך קבלת החלטות וקביעת סדרי עדיפויות בנושא הנדון ... ועדת המנכ"לים ... תבחן ותמליץ לממשלה, בהתאם להערת הביקורת, אם יש לקבוע שר מסוים שיהיה אחראי ליישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998." הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה תנאי חיוני למימוש זכותם של אנשים בעלי מוגבלות להשתתפות פעילה ושוויונית בחיי החברה הוא נגישות למבני ציבור ואתרים ציבוריים. הנגישות מבטיחה לאדם בעל מוגבלות חופש, עצמאות, שיפור באיכות החיים ויכולת תפקוד למרות המוגבלות, ומאפשרת לו ליהנות מכל שירות שיש לחברה להציע. במועד סיום הביקורת נדונה בכנסת הצעת חוק המשלימה את חוק השוויון, ובה אמורה להיכלל לראשונה הזכות לנגישות (ראו להלן). כיום תחום הנגישות הפיזית מעוגן בפרק ה´1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון) ובתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן - תקנות התכנון), שנקבעו בהן הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים שיש להתקין בבניינים ציבוריים. בבג"ץ בוצר בחן בית המשפט העליון את התכלית המונחת ביסוד פרק ה´1 לחוק התכנון ואת המטרה העומדת בבסיסו, ונאמר בו כי תכלית החקיקה היא לעזור בשילובו של האדם בעל המוגבלות בחברה, ולאפשר לו עצמאות ואי-תלות והשתתפות מלאה בחיי החברה בכל תחומי החיים. עוד קבע בג"ץ, כי פרק זה בחוק התכנון נועד להעניק לאדם בעל מוגבלות שוויון הזדמנויות ולהגן על כבודו וחירותו. מטרת הדרישות הסטטוטוריות בדבר נגישות בבניינים ציבוריים היא
להמשך הדו"ח מפורשות לפעול לקידום הנושא ולשמש גוף מטה המתאם בין הגופים הנוגעים בדבר. באופן זה משרדי הממשלה הייעודיים בתיאום עם נציבות השוויון גם יבדקו דרכים לאיסוף שיטתי ומרוכז של נתונים על היקף הצרכים של האנשים בעלי המוגבלות ועל המענה הניתן על ידי משרדי הממשלה לצרכים אלה. בחוק השוויון נקבעו השרים האחראים להתקנת תקנות בתחומים שונים, אך לא נקבע מיהו השר שיהיה מופקד על יישום החוק, על ריכוז הטיפול בנושא ועל התיאום בין המשרדים הנוגעים בדבר, וגם לנציבות השוויון לא נקבעו, כאמור, סמכויות מפורשות לעניין זה. כפועל יוצא, המשרדים הנוגעים בדבר לא הגישו לממשלה, בתיאום עם משרד האוצר, תכניות בדבר סדר העדיפויות לטיפול באנשים בעלי מוגבלות, בכפוף למגבלות התקציב; וממילא לא קבעה הממשלה סדר עדיפויות בנדון. המשרדים הייעודיים לא עשו עבודת מטה יסודית, כל אחד בתחומו ובראייה כוללת, ולא בחנו את היקף הצרכים ואת הפערים בינם לבין המענה הניתן להם, את סל השירותים שיינתן ואומדן מבוסס היטב של התקציב המזערי הדרוש לפתרון בעיותיהם של בעלי המוגבלות; וממילא גם אגף התקציבים של משרד האוצר לא בחן זאת. גם לא נמצא שהובאה בחשבון התועלת שתופק מההכנסות הצפויות למשק המדינה מהשתלבותם של אנשים בעלי מוגבלות בשוק העבודה ובחברה (כגון גידול בתשלומים למס הכנסה, לביטוח הלאומי ולביטוח בריאות וחיסכון במתן קצבאות). מנכ"ל משרד ראש הממשלה מסר בתשובתו כי " לאור הערת הביקורת, בכוונתי לייזום בתוקף תפקידי, הקמת ועדת מנכ"לים, לצורך קבלת החלטות וקביעת סדרי עדיפויות בנושא הנדון ... ועדת המנכ"לים ... תבחן ותמליץ לממשלה, בהתאם להערת הביקורת, אם יש לקבוע שר מסוים שיהיה אחראי ליישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998." הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה תנאי חיוני למימוש זכותם של אנשים בעלי מוגבלות להשתתפות פעילה ושוויונית בחיי החברה הוא נגישות למבני ציבור ואתרים ציבוריים. הנגישות מבטיחה לאדם בעל מוגבלות חופש, עצמאות, שיפור באיכות החיים ויכולת תפקוד למרות המוגבלות, ומאפשרת לו ליהנות מכל שירות שיש לחברה להציע. במועד סיום הביקורת נדונה בכנסת הצעת חוק המשלימה את חוק השוויון, ובה אמורה להיכלל לראשונה הזכות לנגישות (ראו להלן). כיום תחום הנגישות הפיזית מעוגן בפרק ה´1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון) ובתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן - תקנות התכנון), שנקבעו בהן הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים שיש להתקין בבניינים ציבוריים. בבג"ץ בוצר בחן בית המשפט העליון את התכלית המונחת ביסוד פרק ה´1 לחוק התכנון ואת המטרה העומדת בבסיסו, ונאמר בו כי תכלית החקיקה היא לעזור בשילובו של האדם בעל המוגבלות בחברה, ולאפשר לו עצמאות ואי-תלות והשתתפות מלאה בחיי החברה בכל תחומי החיים. עוד קבע בג"ץ, כי פרק זה בחוק התכנון נועד להעניק לאדם בעל מוגבלות שוויון הזדמנויות ולהגן על כבודו וחירותו. מטרת הדרישות הסטטוטוריות בדבר נגישות בבניינים ציבוריים היא
אתי אברהמי
New member
אסר האיחוד האירופי על הפליה בתעסוקה
להמשך הדו"ח: הפליה בתעסוקה עמוד 136 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> מבוא -1999[4]. בנובמבר 2000[5] אסר האיחוד האירופי על המדינות החברות בו הפליה בתעסוקה, בכלל זה הפליה מחמת מוגבלות[6]. הגישה המכירה בצורך לאפשר לאנשים בעלי מוגבלות להשתלב בחברה ככל האדם, גם אם הדבר כרוך בהקצאת תקציבים מיוחדים למטרה זו, ורואה בחוסר אפשרות כזאת פגיעה בעקרון השוויון באה לידי ביטוי, בין היתר, בחקיקה מקיפה ביותר מארבעים מדינות[7] ובפסיקה ענפה של בתי-המשפט. ניתן להבחין בשתי גישות הנקוטות במדינות מפותחות: האחת (בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה ועוד) מתמקדת בצורך למנוע הפליה של אנשים בעלי מוגבלות; והאחרת (בשוודיה, נורווגיה, דנמרק, פינלנד ועוד) מתמקדת בצורך לתת מענה הולם לצורכיהם המיוחדים של אנשים בעלי מוגבלות. נראה שמדובר למעשה בשתי גישות שמשלימות זו את זו. במדינות המפותחות שמים דגש על זכותם של אנשים בעלי מוגבלות לנגישות לתחבורה ציבורית, לשירותים ציבוריים ומסחריים (בכלל זה נגישות לתקשורת ומידע) ולדיור הוגן. ההפליה נאסרת בחוק, ולעתים מחייבים מעסיקים להעסיק עובדים על פי מכסה שנקבעה (העדפה מתקנת). במרבית המדינות הדוברות אנגלית נאכפת החובה להתאים את מקומות העבודה לאנשים בעלי מוגבלות. גם פיתוח תכניות לשילובם בתעסוקה זוכה לתמיכה בארצות אלה. בעקבות פעולות החקיקה האמורות, הפכה סביבתם היום-יומית של אנשים בעלי מוגבלות לנגישה יותר, ושופרה הנגישות לתחבורה ציבורית בארצות רבות. בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה ובמדינות נוספות מותקנים בתחבורה העירונית והבין-עירונית ואף במטוסים, התקנים המאפשרים נגישות לאנשים בעלי לקויות שונות, ובעיקר לקויות גופניות. במדינות אחדות חובה לאפשר לכבדי שמיעה להבין את מקצת השידורים (על ידי הקרנת כתוביות, עוצמת קול מוגברת ועוד). גם זכותם של בעלי מוגבלות לגור בתוך הקהילה הרגילה מעוגנת במקצת המדינות בחקיקה האוסרת הפליה ומחייבת מתן תמיכה כלכלית. בתחום הדיור מתרחש בארה"ב ובמדינות סקנדינביה במיוחד, תהליך אינטנסיבי של סגירת מוסדות ובד בבד פיתוח של מערכי דיור בקהילה. בישראל התקבלו במהלך השנים כמה חוקים העוסקים באנשים בעלי מוגבלות. להלן כמה אבני דרך בחקיקה בתחום זה. מאז שנותיה הראשונות של המדינה מעניקים חוקים שונים זכויות כלכליות שונות לבעלי מוגבלות, ובהם: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959,המיועד לנכי צה"ל; חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954; חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. החוקים החדשים יותר כבר הביאו לידי ביטוי את עקרון השוויון ואת הגישה המבכרת את שילובו של אדם בעל מוגבלות בקהילה על פני הרחקתו ממנה, ומתן מענה לצרכיו במסגרת השירותים הקיימים ולא במסגרת נפרדת. בשנת 1972 נקבעו, במסגרת דיני התכנון והבנייה הוראות המחייבות התקנת סידורי נגישות מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. בשנת 1988 חוקקה הכנסת את חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988, המטיל אחריות על המדינה לספק חינם שירותי חינוך לילדים בעלי צרכים מיוחדים, לפי צורכיהם; בחוק זה נקבעה הוראה הנותנת עדיפות לשילובו של ילד בעל צרכים מיוחדים במוסד חינוך רגיל. בחוק הקלות לחירש, התשנ"ב-1992, נקבעו הוראות המחייבות הוספת כתוביות ותרגום לשפת סימנים לשידורי טלוויזיה; וחוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס-2000, נחקק במטרה "לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש כדי לאפשר להם להשיג דרגה עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - מבוא עמוד 136 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח: הפליה בתעסוקה עמוד 136 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> מבוא -1999[4]. בנובמבר 2000[5] אסר האיחוד האירופי על המדינות החברות בו הפליה בתעסוקה, בכלל זה הפליה מחמת מוגבלות[6]. הגישה המכירה בצורך לאפשר לאנשים בעלי מוגבלות להשתלב בחברה ככל האדם, גם אם הדבר כרוך בהקצאת תקציבים מיוחדים למטרה זו, ורואה בחוסר אפשרות כזאת פגיעה בעקרון השוויון באה לידי ביטוי, בין היתר, בחקיקה מקיפה ביותר מארבעים מדינות[7] ובפסיקה ענפה של בתי-המשפט. ניתן להבחין בשתי גישות הנקוטות במדינות מפותחות: האחת (בארה"ב, קנדה, בריטניה, אוסטרליה ועוד) מתמקדת בצורך למנוע הפליה של אנשים בעלי מוגבלות; והאחרת (בשוודיה, נורווגיה, דנמרק, פינלנד ועוד) מתמקדת בצורך לתת מענה הולם לצורכיהם המיוחדים של אנשים בעלי מוגבלות. נראה שמדובר למעשה בשתי גישות שמשלימות זו את זו. במדינות המפותחות שמים דגש על זכותם של אנשים בעלי מוגבלות לנגישות לתחבורה ציבורית, לשירותים ציבוריים ומסחריים (בכלל זה נגישות לתקשורת ומידע) ולדיור הוגן. ההפליה נאסרת בחוק, ולעתים מחייבים מעסיקים להעסיק עובדים על פי מכסה שנקבעה (העדפה מתקנת). במרבית המדינות הדוברות אנגלית נאכפת החובה להתאים את מקומות העבודה לאנשים בעלי מוגבלות. גם פיתוח תכניות לשילובם בתעסוקה זוכה לתמיכה בארצות אלה. בעקבות פעולות החקיקה האמורות, הפכה סביבתם היום-יומית של אנשים בעלי מוגבלות לנגישה יותר, ושופרה הנגישות לתחבורה ציבורית בארצות רבות. בארה"ב, בבריטניה, בגרמניה ובמדינות נוספות מותקנים בתחבורה העירונית והבין-עירונית ואף במטוסים, התקנים המאפשרים נגישות לאנשים בעלי לקויות שונות, ובעיקר לקויות גופניות. במדינות אחדות חובה לאפשר לכבדי שמיעה להבין את מקצת השידורים (על ידי הקרנת כתוביות, עוצמת קול מוגברת ועוד). גם זכותם של בעלי מוגבלות לגור בתוך הקהילה הרגילה מעוגנת במקצת המדינות בחקיקה האוסרת הפליה ומחייבת מתן תמיכה כלכלית. בתחום הדיור מתרחש בארה"ב ובמדינות סקנדינביה במיוחד, תהליך אינטנסיבי של סגירת מוסדות ובד בבד פיתוח של מערכי דיור בקהילה. בישראל התקבלו במהלך השנים כמה חוקים העוסקים באנשים בעלי מוגבלות. להלן כמה אבני דרך בחקיקה בתחום זה. מאז שנותיה הראשונות של המדינה מעניקים חוקים שונים זכויות כלכליות שונות לבעלי מוגבלות, ובהם: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959,המיועד לנכי צה"ל; חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד-1954; חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. החוקים החדשים יותר כבר הביאו לידי ביטוי את עקרון השוויון ואת הגישה המבכרת את שילובו של אדם בעל מוגבלות בקהילה על פני הרחקתו ממנה, ומתן מענה לצרכיו במסגרת השירותים הקיימים ולא במסגרת נפרדת. בשנת 1972 נקבעו, במסגרת דיני התכנון והבנייה הוראות המחייבות התקנת סידורי נגישות מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. בשנת 1988 חוקקה הכנסת את חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988, המטיל אחריות על המדינה לספק חינם שירותי חינוך לילדים בעלי צרכים מיוחדים, לפי צורכיהם; בחוק זה נקבעה הוראה הנותנת עדיפות לשילובו של ילד בעל צרכים מיוחדים במוסד חינוך רגיל. בחוק הקלות לחירש, התשנ"ב-1992, נקבעו הוראות המחייבות הוספת כתוביות ותרגום לשפת סימנים לשידורי טלוויזיה; וחוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס-2000, נחקק במטרה "לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש כדי לאפשר להם להשיג דרגה עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - מבוא עמוד 136 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
לאפשר לאדם בעל מוגבלות לבוא לבניין
עמוד 142 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה להמשך הדו"ח : לאפשר לאדם בעל מוגבלות לבוא לבניין ציבורי וליהנות משירותיו: חינוך, תרבות, קבלת שירות ציבורי או כל מטרה אחרת. בפסק דין אחר נאמר[15], כי "שומה עלינו להיות לעזר לנכה ולנסות להעניק לו משהו חלף רגליו: כדי שיוכל להיכנס לבנק, לסופרמרקט, לבית הספר, לקלפי. כשם שנעזור לנכה לחצות כביש; כשם שנאט את מהירות המכונית וניסטה מעט מדרכנו בראותנו נכה המסיע עצמו על כיסנוע, כן יהיה בתחום הנורמטיבי, שנקבע נורמות אשר תקלנה על הנכה להיות כאחד האדם. אין זה אלא מעט-מן-המעט שנוכל ליתן לנכה, שנאפשר לו נגישות למקומות שזולתו מגיע אליהם בנקל". בדוח ועדת כץ נקבע בין השאר, כי "נגישות לסביבתו של האדם היא עבורו מפתח לשילוב אמיתי בחברה ולשוויון הזדמנויות. בראש ובראשונה עבור האדם עם המוגבלות עצמו. הנגישות נחוצה להשתתפותו במיגוון הפעילויות בחברה ככל אדם אחר. אולם לנגישות פן חשוב נוסף, והוא ה´ניראות´ (visibility) של אנשים עם מוגבלות בחברה. עצם נוכחותם של אנשים עם מוגבלות בקהילה מביא לכך שילדים, כמבוגרים, פוגשים ציבור זה ברמה החברתית המיידית. מכאן גם קצרה הדרך לשותפות ולהשתתפות רבה יותר בחיים הפוליטיים, הציבוריים והמקצועיים". כן ציינה הוועדה, כי ההסדר בחוק התכנון הוא חלקי ו"מצמצם את היקף הזכות למינימום שאין בו כדי להוות מענה של אמת לצורך בנגישות". נושא הנגישות לא נכלל בחוק השוויון כפי שנחקק בשנת 1998. הצעת התיקון לחוק השוויון אמורה להסדיר, בין היתר, את הזכות לנגישות וכוללת הוראות מפורטות בנושא הנגישות[16]. במועד סיום הביקורת, סוף 2001, היה בהכנה במכון התקנים הישראלי תקן לנגישות הסביבה הבנויה (תקן מס´ 1918), ביוזמתו ובמימונו של משרד הפנים[17]. משרד הפנים מסר בתשובותיו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 ומפברואר 2002, כי בכוונתו "לבחון לאחר השלמת התקן האמור את הצורך בעדכון התקנות [תקנות התכנון]". כדי להקל על אנשים בעלי מוגבלות, יש לתכנן סביבה ללא מחסומים פיזיים שיש בהם להקשות עליהם. חשוב להדגיש, כי סידורי הנגישות הם מכלול של אמצעים המיועדים לאפשר לאדם בעל מוגבלות תפקוד נאות בחיי היום-יום. לקיום ההנחיות הכלולות בתקנות התכנון ככתבן וכלשונן יש חשיבות רבה, וכל סטייה מהן עלולה להקשות על בעלי מוגבלות ואף למנוע מהם לחלוטין לעשות פעולות שונות. במסמך שהוציאה עמותת שק"ל (שירותים קהילתיים למוגבלים)[18] מובאים כמה תנאים הנדרשים כדי להבטיח שהסביבה תהיה נגישה: 1. מודעות ציבורית; 2. אכיפה של הוראות הדין; 3. תיקונים והתאמות שיבטיחו נגישות; 4. תחזוקה שוטפת. תכנון מראש, שבו מובאים בחשבון צורכיהם של אנשים בעלי מוגבלות, יכול לפתור באופן מניח את הדעת את מרבית בעיות הנגישות ולחסוך עלויות בעתיד, שכן התקנת סידורי נגישות (כגון מעלית, שלט ברור או כבש-רמפה) זולה ויעילה יותר כאשר היא נעשית בזמן הקמת המבנה. יתר על כן, לעתים התקנת סידורי נגישות בבניין קיים אינה אפשרית בשל קשיים טכניים-הנדסיים. עבור לעמוד לעמוד הבאלעמוד קודםתוכן ענייניםהדפסהחזרה לרשימה דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה עמוד 142 עמוד 142 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה לאפשר לאדם בעל מוגבלות לבוא לבניין ציבורי וליהנות משירותיו: חינוך, תרבות, קבלת שירות ציבורי או כל מטרה אחרת. בפסק דין אחר נאמר[15], כי "שומה עלינו להיות לעזר לנכה ולנסות להעניק לו משהו חלף רגליו: כדי שיוכל להיכנס לבנק, לסופרמרקט, לבית הספר, לקלפי. כשם שנעזור לנכה לחצות כביש; כשם שנאט את מהירות המכונית וניסטה מעט מדרכנו בראותנו נכה המסיע עצמו על כיסנוע, כן יהיה בתחום הנורמטיבי, שנקבע נורמות אשר תקלנה על הנכה להיות כאחד האדם. אין זה אלא מעט-מן-המעט שנוכל ליתן לנכה, שנאפשר לו נגישות למקומות שזולתו מגיע אליהם בנקל". בדוח ועדת כץ נקבע בין השאר, כי "נגישות לסביבתו של האדם היא עבורו מפתח לשילוב אמיתי בחברה ולשוויון הזדמנויות. בראש ובראשונה עבור האדם עם המוגבלות עצמו. הנגישות נחוצה להשתתפותו במיגוון הפעילויות בחברה ככל אדם אחר. אולם לנגישות פן חשוב נוסף, והוא ה´ניראות´ (visibility) של אנשים עם מוגבלות בחברה. עצם נוכחותם של אנשים עם מוגבלות בקהילה מביא לכך שילדים, כמבוגרים, פוגשים ציבור זה ברמה החברתית המיידית. מכאן גם קצרה הדרך לשותפות ולהשתתפות רבה יותר בחיים הפוליטיים, הציבוריים והמקצועיים". כן ציינה הוועדה, כי ההסדר בחוק התכנון הוא חלקי ו"מצמצם את היקף הזכות למינימום שאין בו כדי להוות מענה של אמת לצורך בנגישות". נושא הנגישות לא נכלל בחוק השוויון כפי שנחקק בשנת 1998. הצעת התיקון לחוק השוויון אמורה להסדיר, בין היתר, את הזכות לנגישות וכוללת הוראות מפורטות בנושא הנגישות[16]. במועד סיום הביקורת, סוף 2001, היה בהכנה במכון התקנים הישראלי תקן לנגישות הסביבה הבנויה (תקן מס´ 1918), ביוזמתו ובמימונו של משרד הפנים[17]. משרד הפנים מסר בתשובותיו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 ומפברואר 2002, כי בכוונתו "לבחון לאחר השלמת התקן האמור את הצורך בעדכון התקנות [תקנות התכנון]". כדי להקל על אנשים בעלי מוגבלות, יש לתכנן סביבה ללא מחסומים פיזיים שיש בהם להקשות עליהם. חשוב להדגיש, כי סידורי הנגישות הם מכלול של אמצעים המיועדים לאפשר לאדם בעל מוגבלות תפקוד נאות בחיי היום-יום. לקיום ההנחיות הכלולות בתקנות התכנון ככתבן וכלשונן יש חשיבות רבה, וכל סטייה מהן עלולה להקשות על בעלי מוגבלות ואף למנוע מהם לחלוטין לעשות פעולות שונות. במסמך שהוציאה עמותת שק"ל (שירותים קהילתיים למוגבלים)[18] מובאים כמה תנאים הנדרשים כדי להבטיח שהסביבה תהיה נגישה: 1. מודעות ציבורית; 2. אכיפה של הוראות הדין; 3. תיקונים והתאמות שיבטיחו נגישות; 4. תחזוקה שוטפת. תכנון מראש, שבו מובאים בחשבון צורכיהם של אנשים בעלי מוגבלות, יכול לפתור באופן מניח את הדעת את מרבית בעיות הנגישות ולחסוך עלויות בעתיד, שכן התקנת סידורי נגישות (כגון מעלית, שלט ברור או כבש-רמפה) זולה ויעילה יותר כאשר היא נעשית בזמן הקמת המבנה. יתר על כן, לעתים התקנת סידורי נגישות בבניין קיים אינה אפשרית בשל קשיים טכניים-הנדסיים. עבור לעמוד לעמוד הבאלעמוד קודםתוכן ענייניםהדפסהחזרה לרשימה דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה עמוד 142 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
עמוד 142 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה להמשך הדו"ח : לאפשר לאדם בעל מוגבלות לבוא לבניין ציבורי וליהנות משירותיו: חינוך, תרבות, קבלת שירות ציבורי או כל מטרה אחרת. בפסק דין אחר נאמר[15], כי "שומה עלינו להיות לעזר לנכה ולנסות להעניק לו משהו חלף רגליו: כדי שיוכל להיכנס לבנק, לסופרמרקט, לבית הספר, לקלפי. כשם שנעזור לנכה לחצות כביש; כשם שנאט את מהירות המכונית וניסטה מעט מדרכנו בראותנו נכה המסיע עצמו על כיסנוע, כן יהיה בתחום הנורמטיבי, שנקבע נורמות אשר תקלנה על הנכה להיות כאחד האדם. אין זה אלא מעט-מן-המעט שנוכל ליתן לנכה, שנאפשר לו נגישות למקומות שזולתו מגיע אליהם בנקל". בדוח ועדת כץ נקבע בין השאר, כי "נגישות לסביבתו של האדם היא עבורו מפתח לשילוב אמיתי בחברה ולשוויון הזדמנויות. בראש ובראשונה עבור האדם עם המוגבלות עצמו. הנגישות נחוצה להשתתפותו במיגוון הפעילויות בחברה ככל אדם אחר. אולם לנגישות פן חשוב נוסף, והוא ה´ניראות´ (visibility) של אנשים עם מוגבלות בחברה. עצם נוכחותם של אנשים עם מוגבלות בקהילה מביא לכך שילדים, כמבוגרים, פוגשים ציבור זה ברמה החברתית המיידית. מכאן גם קצרה הדרך לשותפות ולהשתתפות רבה יותר בחיים הפוליטיים, הציבוריים והמקצועיים". כן ציינה הוועדה, כי ההסדר בחוק התכנון הוא חלקי ו"מצמצם את היקף הזכות למינימום שאין בו כדי להוות מענה של אמת לצורך בנגישות". נושא הנגישות לא נכלל בחוק השוויון כפי שנחקק בשנת 1998. הצעת התיקון לחוק השוויון אמורה להסדיר, בין היתר, את הזכות לנגישות וכוללת הוראות מפורטות בנושא הנגישות[16]. במועד סיום הביקורת, סוף 2001, היה בהכנה במכון התקנים הישראלי תקן לנגישות הסביבה הבנויה (תקן מס´ 1918), ביוזמתו ובמימונו של משרד הפנים[17]. משרד הפנים מסר בתשובותיו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 ומפברואר 2002, כי בכוונתו "לבחון לאחר השלמת התקן האמור את הצורך בעדכון התקנות [תקנות התכנון]". כדי להקל על אנשים בעלי מוגבלות, יש לתכנן סביבה ללא מחסומים פיזיים שיש בהם להקשות עליהם. חשוב להדגיש, כי סידורי הנגישות הם מכלול של אמצעים המיועדים לאפשר לאדם בעל מוגבלות תפקוד נאות בחיי היום-יום. לקיום ההנחיות הכלולות בתקנות התכנון ככתבן וכלשונן יש חשיבות רבה, וכל סטייה מהן עלולה להקשות על בעלי מוגבלות ואף למנוע מהם לחלוטין לעשות פעולות שונות. במסמך שהוציאה עמותת שק"ל (שירותים קהילתיים למוגבלים)[18] מובאים כמה תנאים הנדרשים כדי להבטיח שהסביבה תהיה נגישה: 1. מודעות ציבורית; 2. אכיפה של הוראות הדין; 3. תיקונים והתאמות שיבטיחו נגישות; 4. תחזוקה שוטפת. תכנון מראש, שבו מובאים בחשבון צורכיהם של אנשים בעלי מוגבלות, יכול לפתור באופן מניח את הדעת את מרבית בעיות הנגישות ולחסוך עלויות בעתיד, שכן התקנת סידורי נגישות (כגון מעלית, שלט ברור או כבש-רמפה) זולה ויעילה יותר כאשר היא נעשית בזמן הקמת המבנה. יתר על כן, לעתים התקנת סידורי נגישות בבניין קיים אינה אפשרית בשל קשיים טכניים-הנדסיים. עבור לעמוד לעמוד הבאלעמוד קודםתוכן ענייניםהדפסהחזרה לרשימה דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה עמוד 142 עמוד 142 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה לאפשר לאדם בעל מוגבלות לבוא לבניין ציבורי וליהנות משירותיו: חינוך, תרבות, קבלת שירות ציבורי או כל מטרה אחרת. בפסק דין אחר נאמר[15], כי "שומה עלינו להיות לעזר לנכה ולנסות להעניק לו משהו חלף רגליו: כדי שיוכל להיכנס לבנק, לסופרמרקט, לבית הספר, לקלפי. כשם שנעזור לנכה לחצות כביש; כשם שנאט את מהירות המכונית וניסטה מעט מדרכנו בראותנו נכה המסיע עצמו על כיסנוע, כן יהיה בתחום הנורמטיבי, שנקבע נורמות אשר תקלנה על הנכה להיות כאחד האדם. אין זה אלא מעט-מן-המעט שנוכל ליתן לנכה, שנאפשר לו נגישות למקומות שזולתו מגיע אליהם בנקל". בדוח ועדת כץ נקבע בין השאר, כי "נגישות לסביבתו של האדם היא עבורו מפתח לשילוב אמיתי בחברה ולשוויון הזדמנויות. בראש ובראשונה עבור האדם עם המוגבלות עצמו. הנגישות נחוצה להשתתפותו במיגוון הפעילויות בחברה ככל אדם אחר. אולם לנגישות פן חשוב נוסף, והוא ה´ניראות´ (visibility) של אנשים עם מוגבלות בחברה. עצם נוכחותם של אנשים עם מוגבלות בקהילה מביא לכך שילדים, כמבוגרים, פוגשים ציבור זה ברמה החברתית המיידית. מכאן גם קצרה הדרך לשותפות ולהשתתפות רבה יותר בחיים הפוליטיים, הציבוריים והמקצועיים". כן ציינה הוועדה, כי ההסדר בחוק התכנון הוא חלקי ו"מצמצם את היקף הזכות למינימום שאין בו כדי להוות מענה של אמת לצורך בנגישות". נושא הנגישות לא נכלל בחוק השוויון כפי שנחקק בשנת 1998. הצעת התיקון לחוק השוויון אמורה להסדיר, בין היתר, את הזכות לנגישות וכוללת הוראות מפורטות בנושא הנגישות[16]. במועד סיום הביקורת, סוף 2001, היה בהכנה במכון התקנים הישראלי תקן לנגישות הסביבה הבנויה (תקן מס´ 1918), ביוזמתו ובמימונו של משרד הפנים[17]. משרד הפנים מסר בתשובותיו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 ומפברואר 2002, כי בכוונתו "לבחון לאחר השלמת התקן האמור את הצורך בעדכון התקנות [תקנות התכנון]". כדי להקל על אנשים בעלי מוגבלות, יש לתכנן סביבה ללא מחסומים פיזיים שיש בהם להקשות עליהם. חשוב להדגיש, כי סידורי הנגישות הם מכלול של אמצעים המיועדים לאפשר לאדם בעל מוגבלות תפקוד נאות בחיי היום-יום. לקיום ההנחיות הכלולות בתקנות התכנון ככתבן וכלשונן יש חשיבות רבה, וכל סטייה מהן עלולה להקשות על בעלי מוגבלות ואף למנוע מהם לחלוטין לעשות פעולות שונות. במסמך שהוציאה עמותת שק"ל (שירותים קהילתיים למוגבלים)[18] מובאים כמה תנאים הנדרשים כדי להבטיח שהסביבה תהיה נגישה: 1. מודעות ציבורית; 2. אכיפה של הוראות הדין; 3. תיקונים והתאמות שיבטיחו נגישות; 4. תחזוקה שוטפת. תכנון מראש, שבו מובאים בחשבון צורכיהם של אנשים בעלי מוגבלות, יכול לפתור באופן מניח את הדעת את מרבית בעיות הנגישות ולחסוך עלויות בעתיד, שכן התקנת סידורי נגישות (כגון מעלית, שלט ברור או כבש-רמפה) זולה ויעילה יותר כאשר היא נעשית בזמן הקמת המבנה. יתר על כן, לעתים התקנת סידורי נגישות בבניין קיים אינה אפשרית בשל קשיים טכניים-הנדסיים. עבור לעמוד לעמוד הבאלעמוד קודםתוכן ענייניםהדפסהחזרה לרשימה דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה עמוד 142 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
לא בדקו הוועדות המקומיות קודם למתן
להמשך הדו"ח: נמצא, כי בחלק מהרשויות המקומיות שנבדקו לא בדקו הוועדות המקומיות קודם למתן היתרי בנייה שהתכניות תואמות את הוראות חוק התכנון ותקנות התכנון בכל הנוגע לסידורי נגישות לנכים. הן לא הנחו את פקחי הבנייה לבדוק את סידורי הנגישות של בנייני ציבור לאחר אכלוסם; והן גם לא פנו מיוזמתן לבעלים ולמחזיקים של בנייני ציבור שנבנו לאחר 1972 ואינם עומדים בדרישות חוק התכנון ותקנות התכנון, כדי לאכוף עליהם את החובה להתקין סידורי נגישות לנכים. בהסדרים הקיימים בתקנות התכנון אין כדי להבטיח נגישות מלאה של בניינים ציבוריים לאנשים בעלי מוגבלות. להלן דוגמאות: 1. בניינים ציבוריים ישנים: לפי חוק התכנון, בבניין ציבורי שנבנה לפי היתר שהוצא עד 31.3.72, אין חובה להתקין סידורים מיוחדים לנכים, אך שר הפנים רשאי להורות להתקין בו סידורים מיוחדים לנכים או חלק מהסידורים כנדרש בתקנות התכנון. הוראה זו מאזנת בין הצורך להבטיח לאנשים בעלי מוגבלות נגישות לבנייני ציבור ובתוכם, ובכלל זה בניינים שנבנו לפני התקנת תקנות התכנון, לבין הפגיעה בבעלים או במחזיקים של בניינים כאלה, שנבנו בעת שלא היתה חובה חוקית להתקין בהם סידורים לנכים. הדבר נעשה באמצעות הסמכת שר הפנים לקבוע, בכל מקרה לגופו, אם הצורך בהבטחת נגישות לבעלי מוגבלות מצדיק לחייב להתקין סידורים לנכים בבניין ציבורי שנבנה לפני 1972. הדעת נותנת, כי על שר הפנים להחליט בעניין זה בהתחשב במידת החיוניות של הבניין לציבור בכלל ולבעלי מוגבלות בפרט; במשאבים הדרושים להתקנת סידורים לנכים בו; במשך הזמן שבו עתיד להינתן השירות הציבורי באותו בניין וכיוצא בזה. משרדי ממשלה ומשרדים של רשויות מקומיות, בתי ספר ומבני ציבור רבים אחרים שוכנים בבניינים ישנים שאינם נגישים, ובכך נמנעת מאנשים בעלי מוגבלות גישה למקומות הפתוחים לציבור הרחב. יודגש, כי בחלק מן הבניינים שאינם נגישים ניתנים שירותים החיוניים במיוחד לאנשים בעלי מוגבלות. נמצא, כי שר הפנים לא עשה שימוש בסמכותו להורות על התקנת סידורים מיוחדים לנכים בבניינים שנבנו לפני 1972. בתשובתו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 הודיע משרד הפנים, כי יש "קושי משפטי ביישום הסמכות שהחוק מעניק לשר הפנים להוצאת צווים להתקנת סידורים מיוחדים לנכים במבני ציבור שנבנו לפני שנת 1972", וכי "בשנים האחרונות יש צפייה להסדרת הנושא בחקיקה מקיפה בצורה הוגנת ובלתי מפלה". לעניין שימוש שר הפנים בסמכות שהוקנתה לו בחוק התכנון להורות על סידורי נגישות בבניינים ציבוריים שנבנו לפני 1972, הסביר משרד הפנים בתשובה מפברואר 2002, כי יש לפרש את הסמכות על דרך הצמצום ולעשות בה שימוש רק בנסיבות מיוחדות. לדעת משרד מבקר המדינה, בסמכות שניתנה לשר הפנים כלולה גם החובה לבחון על פי מידע שיאסוף משרד הפנים או מידע שיגיע אליו, באילו נסיבות ראוי להפעיל סמכות זו. הקשיים שמעורר הסעיף הדן בסמכות זו אינם מצדיקים הימנעות מוחלטת משימוש בה. זאת ועוד, מן הראוי כי רשות ציבורית הנותנת שירות לציבור תבטיח שיהיו סידורי נגישות לאנשים בעלי מוגבלות בכל מתקניה, אף אם אין חובה חוקית לעשות כן. 2.בניין ציבורי ב´: כאמור, הבניינים הציבוריים הכלולים ברשימה שבתקנות התכנון נחלקים לשני סוגים. לפי התקנות, בבניינים מסוג ב´ יש להתקין סידורי נגישות בקומה אחת (לפחות) ודרכי גישה לאותה קומה. ואולם בחלק מהבניינים האלה, כמו בתי ספר, בתי כנסת, משרדי עבור לעמוד
להמשך הדו"ח: נמצא, כי בחלק מהרשויות המקומיות שנבדקו לא בדקו הוועדות המקומיות קודם למתן היתרי בנייה שהתכניות תואמות את הוראות חוק התכנון ותקנות התכנון בכל הנוגע לסידורי נגישות לנכים. הן לא הנחו את פקחי הבנייה לבדוק את סידורי הנגישות של בנייני ציבור לאחר אכלוסם; והן גם לא פנו מיוזמתן לבעלים ולמחזיקים של בנייני ציבור שנבנו לאחר 1972 ואינם עומדים בדרישות חוק התכנון ותקנות התכנון, כדי לאכוף עליהם את החובה להתקין סידורי נגישות לנכים. בהסדרים הקיימים בתקנות התכנון אין כדי להבטיח נגישות מלאה של בניינים ציבוריים לאנשים בעלי מוגבלות. להלן דוגמאות: 1. בניינים ציבוריים ישנים: לפי חוק התכנון, בבניין ציבורי שנבנה לפי היתר שהוצא עד 31.3.72, אין חובה להתקין סידורים מיוחדים לנכים, אך שר הפנים רשאי להורות להתקין בו סידורים מיוחדים לנכים או חלק מהסידורים כנדרש בתקנות התכנון. הוראה זו מאזנת בין הצורך להבטיח לאנשים בעלי מוגבלות נגישות לבנייני ציבור ובתוכם, ובכלל זה בניינים שנבנו לפני התקנת תקנות התכנון, לבין הפגיעה בבעלים או במחזיקים של בניינים כאלה, שנבנו בעת שלא היתה חובה חוקית להתקין בהם סידורים לנכים. הדבר נעשה באמצעות הסמכת שר הפנים לקבוע, בכל מקרה לגופו, אם הצורך בהבטחת נגישות לבעלי מוגבלות מצדיק לחייב להתקין סידורים לנכים בבניין ציבורי שנבנה לפני 1972. הדעת נותנת, כי על שר הפנים להחליט בעניין זה בהתחשב במידת החיוניות של הבניין לציבור בכלל ולבעלי מוגבלות בפרט; במשאבים הדרושים להתקנת סידורים לנכים בו; במשך הזמן שבו עתיד להינתן השירות הציבורי באותו בניין וכיוצא בזה. משרדי ממשלה ומשרדים של רשויות מקומיות, בתי ספר ומבני ציבור רבים אחרים שוכנים בבניינים ישנים שאינם נגישים, ובכך נמנעת מאנשים בעלי מוגבלות גישה למקומות הפתוחים לציבור הרחב. יודגש, כי בחלק מן הבניינים שאינם נגישים ניתנים שירותים החיוניים במיוחד לאנשים בעלי מוגבלות. נמצא, כי שר הפנים לא עשה שימוש בסמכותו להורות על התקנת סידורים מיוחדים לנכים בבניינים שנבנו לפני 1972. בתשובתו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 הודיע משרד הפנים, כי יש "קושי משפטי ביישום הסמכות שהחוק מעניק לשר הפנים להוצאת צווים להתקנת סידורים מיוחדים לנכים במבני ציבור שנבנו לפני שנת 1972", וכי "בשנים האחרונות יש צפייה להסדרת הנושא בחקיקה מקיפה בצורה הוגנת ובלתי מפלה". לעניין שימוש שר הפנים בסמכות שהוקנתה לו בחוק התכנון להורות על סידורי נגישות בבניינים ציבוריים שנבנו לפני 1972, הסביר משרד הפנים בתשובה מפברואר 2002, כי יש לפרש את הסמכות על דרך הצמצום ולעשות בה שימוש רק בנסיבות מיוחדות. לדעת משרד מבקר המדינה, בסמכות שניתנה לשר הפנים כלולה גם החובה לבחון על פי מידע שיאסוף משרד הפנים או מידע שיגיע אליו, באילו נסיבות ראוי להפעיל סמכות זו. הקשיים שמעורר הסעיף הדן בסמכות זו אינם מצדיקים הימנעות מוחלטת משימוש בה. זאת ועוד, מן הראוי כי רשות ציבורית הנותנת שירות לציבור תבטיח שיהיו סידורי נגישות לאנשים בעלי מוגבלות בכל מתקניה, אף אם אין חובה חוקית לעשות כן. 2.בניין ציבורי ב´: כאמור, הבניינים הציבוריים הכלולים ברשימה שבתקנות התכנון נחלקים לשני סוגים. לפי התקנות, בבניינים מסוג ב´ יש להתקין סידורי נגישות בקומה אחת (לפחות) ודרכי גישה לאותה קומה. ואולם בחלק מהבניינים האלה, כמו בתי ספר, בתי כנסת, משרדי עבור לעמוד
אתי אברהמי
New member
והעדרם של סידורי נגישות בכל הקומות
להמשך הדו"ח: ממשלה ורשויות מקומיות, ניתן שירות ציבורי חיוני, והעדרם של סידורי נגישות בכל הקומות עלול למנוע מאדם בעל מוגבלות נגישות לחלק מהשירותים הניתנים בהם. לדוגמה, יש שברשויות מקומיות ניתן שירות לאנשים בעלי מוגבלות בחדר הכניסה של הבניין, ללא כל פרטיות, מאחר שאין נגישות לקומה שבה ניתן השירות. בעניין זה נקבע בבג"ץ בוצר, כי "המטרה העיקרית [של פרק ה´1 לחוק התכנון] הינה לאפשר לנכה לבוא לבניין הציבורי לשם הגשמת מטרותיו הציבוריות". עוד נקבע, כי "פירוש התקנות על רקע תכליתן מוביל למסקנה, כי עליהן [הרשויות] להמשיך ולהבטיח כי יקויים קשר אפקטיבי בין המקומות שבהם מתמלאות הפונקציות של המבנה הציבורי ... קשר אפקטיבי משמעו אפוא קשר גיאוגרפי של אחדות במקום, או תחליפים טכניים שבכוחם לקרב, מבחינה פונקציונלית, בין גורמים מרוחקים מבחינה פיזית, כגון מעלית מותאמת לנכה". בהצעת החוק לתיקון חוק השוויון מוצע לבטל את ההבחנה בין בניין ציבורי א´ לבניין ציבורי ב´ ולחייב להתקין סידורי נגישות בכל הקומות בכל הבניינים הציבוריים. לדעת משרד מבקר המדינה, עד לתיקון חוק השוויון, מן הראוי כי הוועדות המקומיות יפעלו באופן שיהיה בו כדי להגשים את כוונת המחוקק ואת קביעת בג"ץ, ויוודאו כי בבניינים ציבוריים מסוג ב´ תובטח לנכים נגישות לכל השירותים הניתנים בהם לציבור. למשל, על ידי מיקום שירותים אלה בקומה שבה יותקנו סידורי הנגישות. בדרך זו יובטח שירות ראוי גם לאנשים בעלי מוגבלות ותימנע פגיעה בכבודם ובפרטיותם. היבטים שאינם מוסדרים ההסדר שבתקנות התכנון הוא חלקי, ואין בו כדי לתת מענה למכלול בעיות הנגישות. להלן דוגמאות לבעיות נגישות שאין להן מענה בחוק התכנון ובתקנות התכנון: 1. נגישות לשטחים פתוחים: תקנות התכנון אינן מחייבות התקנת סידורי נגישות לאתרים רבים המשמשים את הציבור הרחב ואינם מוגדרים "בניינים ציבוריים", כגון גנים ציבוריים, חופי רחצה, בתי קברות, פארקים, כיכרות, גני שעשועים ומעברים ציבוריים. לדעת משרד מבקר המדינה, עקרון היסוד שנקבע בחוק השוויון מחייב לפעול לכך שייקבעו הוראות להסדרת הנגישות גם במקומות אלה. 2. נגישות לאנשים בעלי מוגבלות חושית: בתקנות התכנון מדובר בעיקר בסידורי נגישות האמורים לפתור בעיות נגישות של אנשים בעלי מוגבלות פיזית, וכמעט אין בהן הוראות המיועדות לסייע לאנשים בעלי מוגבלות חושית. (א) לבעלי ליקויי שמיעה יש קשיים רבים ביצירת קשר עם סביבתם. עזרים, כגון מערכות הגברה, עזרי שמיעה, לוחות מידע כתובים ומוארים ומכשיר פקסימיליה, עשויים לסייע להם להתגבר על קשיים אלה. (ב) לבעלי ליקויי ראייה ניתן לסייע באמצעים שונים, שעלותם אינה גבוהה, ובין היתר, שימוש במרצפות בעלות מרקם (טקסטורה) שונה בחלקים שונים בדרך; מנגנון קולי ברמזורים; מעלית "דוברת" המכריזה על הקומות והשימושים בהן; הצבת רהיטי רחוב בצורה שאינה בולטת ומפריעה לתנועה; התקנת שלטים מוארים, ברורים וצבעוניים, שאותיותיהם גדולות ובולטות; סימון מספרים עבור לעמוד כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח: ממשלה ורשויות מקומיות, ניתן שירות ציבורי חיוני, והעדרם של סידורי נגישות בכל הקומות עלול למנוע מאדם בעל מוגבלות נגישות לחלק מהשירותים הניתנים בהם. לדוגמה, יש שברשויות מקומיות ניתן שירות לאנשים בעלי מוגבלות בחדר הכניסה של הבניין, ללא כל פרטיות, מאחר שאין נגישות לקומה שבה ניתן השירות. בעניין זה נקבע בבג"ץ בוצר, כי "המטרה העיקרית [של פרק ה´1 לחוק התכנון] הינה לאפשר לנכה לבוא לבניין הציבורי לשם הגשמת מטרותיו הציבוריות". עוד נקבע, כי "פירוש התקנות על רקע תכליתן מוביל למסקנה, כי עליהן [הרשויות] להמשיך ולהבטיח כי יקויים קשר אפקטיבי בין המקומות שבהם מתמלאות הפונקציות של המבנה הציבורי ... קשר אפקטיבי משמעו אפוא קשר גיאוגרפי של אחדות במקום, או תחליפים טכניים שבכוחם לקרב, מבחינה פונקציונלית, בין גורמים מרוחקים מבחינה פיזית, כגון מעלית מותאמת לנכה". בהצעת החוק לתיקון חוק השוויון מוצע לבטל את ההבחנה בין בניין ציבורי א´ לבניין ציבורי ב´ ולחייב להתקין סידורי נגישות בכל הקומות בכל הבניינים הציבוריים. לדעת משרד מבקר המדינה, עד לתיקון חוק השוויון, מן הראוי כי הוועדות המקומיות יפעלו באופן שיהיה בו כדי להגשים את כוונת המחוקק ואת קביעת בג"ץ, ויוודאו כי בבניינים ציבוריים מסוג ב´ תובטח לנכים נגישות לכל השירותים הניתנים בהם לציבור. למשל, על ידי מיקום שירותים אלה בקומה שבה יותקנו סידורי הנגישות. בדרך זו יובטח שירות ראוי גם לאנשים בעלי מוגבלות ותימנע פגיעה בכבודם ובפרטיותם. היבטים שאינם מוסדרים ההסדר שבתקנות התכנון הוא חלקי, ואין בו כדי לתת מענה למכלול בעיות הנגישות. להלן דוגמאות לבעיות נגישות שאין להן מענה בחוק התכנון ובתקנות התכנון: 1. נגישות לשטחים פתוחים: תקנות התכנון אינן מחייבות התקנת סידורי נגישות לאתרים רבים המשמשים את הציבור הרחב ואינם מוגדרים "בניינים ציבוריים", כגון גנים ציבוריים, חופי רחצה, בתי קברות, פארקים, כיכרות, גני שעשועים ומעברים ציבוריים. לדעת משרד מבקר המדינה, עקרון היסוד שנקבע בחוק השוויון מחייב לפעול לכך שייקבעו הוראות להסדרת הנגישות גם במקומות אלה. 2. נגישות לאנשים בעלי מוגבלות חושית: בתקנות התכנון מדובר בעיקר בסידורי נגישות האמורים לפתור בעיות נגישות של אנשים בעלי מוגבלות פיזית, וכמעט אין בהן הוראות המיועדות לסייע לאנשים בעלי מוגבלות חושית. (א) לבעלי ליקויי שמיעה יש קשיים רבים ביצירת קשר עם סביבתם. עזרים, כגון מערכות הגברה, עזרי שמיעה, לוחות מידע כתובים ומוארים ומכשיר פקסימיליה, עשויים לסייע להם להתגבר על קשיים אלה. (ב) לבעלי ליקויי ראייה ניתן לסייע באמצעים שונים, שעלותם אינה גבוהה, ובין היתר, שימוש במרצפות בעלות מרקם (טקסטורה) שונה בחלקים שונים בדרך; מנגנון קולי ברמזורים; מעלית "דוברת" המכריזה על הקומות והשימושים בהן; הצבת רהיטי רחוב בצורה שאינה בולטת ומפריעה לתנועה; התקנת שלטים מוארים, ברורים וצבעוניים, שאותיותיהם גדולות ובולטות; סימון מספרים עבור לעמוד כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
אכיפת איסור חניה במקומות השמורים
להמשך הדו"ח עמוד 171 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> היבטים שאינם מוסדרים 5. : הרשויות המקומיות הן רשויות תמרור מקומיות, ומכוח פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, רק להן הסמכות להציב תמרורים, ובכלל זה לאשר סימון מקום חניה לרכב של נכה ליד בניין ציבורי או בתוך מגרש של בניין ציבורי או בכל מקום שיראו לנכון. עוד נקבע בפקודת התעבורה, כי לשוטר יש סמכות להרחיק או לגרור רכב שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, וכי לרשות מקומית יש סמכות להתקין חוקי עזר בדבר האמצעים שיינקטו כלפי רכב החונה במקום אסור לחניה על פי חיקוק, לרבות הרחקת הרכב, גרירתו, החסנתו או נעילת גלגליו. חלק מהרשויות המקומיות לא חוקקו חוק עזר המעניק להן סמכות לגרור כלי רכב החונים במקום אסור לחניה, ורשויות מקומיות שחוקקו חוק כזה לא תמיד משתמשות בסמכות שהוא מעניק להן. נגד רבים מהנהגים המחנים את רכבם במקומות חניה השמורים לנכים אין ננקטים צעדי אכיפה כלל או מוטלים עליהם קנסות בלבד. יש לציין, כי הטלת קנס לא תמיד אפקטיבית ואף אינה פותרת את בעייתו המיידית של נכה שמקום החניה השמור לו נתפס. לדעת משרד מבקר המדינה, יש להגיע בנושא למדיניות אחידה, שכן הבעיה היא כלל ארצית. יש שבעלים פרטיים של בניינים המשמשים בניינים ציבוריים, כגון קניונים, מרכזים מסחריים ואולמות שמחה, מציבים במגרשי החניה של בניינים אלה תמרורים המורים על מקום חניה שמור לנכים, בלא לקבל אישור לכך מרשות התמרור. מקומות שיש בהם תמרורים כאלה, ובכלל זה סימון על הכביש, אינם בבחינת מקום חניה אסור על פי חיקוק. בנסיבות אלה אין לרשויות האכיפה (המשטרה ופקחי הרשות המקומית) יכולת לאכוף את איסור החניה במקום. נמצא, כי רשויות מקומיות מסמנות מקומות חניה לנכים בסימונים לא אחידים, כגון תמרורים לא תקניים, סימון "מעטפה" על הכביש או צביעת שטח החניה בכחול. חוסר האחידות בסימונים יש בו כדי לבלבל את הציבור. בתשובתו מדצמבר 2001 הודיע משרד התחבורה, כי המפקח על התעבורה הוסיף ללוח התמרורים תמרור מיוחד, שמשולב בו הסמל הבין-לאומי של הנגישות לנכים, המורה על מקומות חניה שמורים לנכים. משרד הפנים בתשובתו מפברואר 2002 הסביר, כי עמדתו "היתה והינה כי יש לפעול ולתמוך במאמצים לשילובם המלא בחברה של אנשים עם מוגבלויות ובכלל האמור גם בכל הנוגע לנגישות אנשים עם מוגבלויות למקום ושירותים ציבוריים". עוד הסביר המשרד כי שר הפנים התקין את תקנות התכנון "מתוך התחשבות במידת חיוניותם של השירותים הציבוריים ואיזון בין הצרכים לבין האפשרויות והיכולות הכלכליות והתקציביות ... במסגרת זאת, נקבעה רשימה של בנייני ציבור בהם נקבעה חובה מלאה על הנגשת הבניין או החלק ממנו המשמש למטרה הציבורית ורשימה של בניינים בהם נקבעה חובה חלקית על הנגשה. וזאת בין היתר, מתוך מתן משקל להיקף האנשים שעתידים לקבל שירות במסגרתו". משרד הפנים ציין, כי "אינו חולק על העובדה כי יתכן וראוי לעשות שינוי זה או אחר בתקנות", לאחר בחינת הצרכים ולאחר "ביצוע האיזון הנדרש בין הצרכים ליכולות". הנמכת מדרכות יש נכים המתקשים לעלות למדרכה או לרדת ממנה ולעבור מצד אחד של הרחוב לצדו האחר. לגביהם גם מכשול בגובה סנטימטרים ספורים עשוי להיות בגדר מחסום בלתי עביר, אם אין להם סיוע של אדם אחר. עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - היבטים שאינם מוסדרים עמוד 171 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח עמוד 171 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> היבטים שאינם מוסדרים 5. : הרשויות המקומיות הן רשויות תמרור מקומיות, ומכוח פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, רק להן הסמכות להציב תמרורים, ובכלל זה לאשר סימון מקום חניה לרכב של נכה ליד בניין ציבורי או בתוך מגרש של בניין ציבורי או בכל מקום שיראו לנכון. עוד נקבע בפקודת התעבורה, כי לשוטר יש סמכות להרחיק או לגרור רכב שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, וכי לרשות מקומית יש סמכות להתקין חוקי עזר בדבר האמצעים שיינקטו כלפי רכב החונה במקום אסור לחניה על פי חיקוק, לרבות הרחקת הרכב, גרירתו, החסנתו או נעילת גלגליו. חלק מהרשויות המקומיות לא חוקקו חוק עזר המעניק להן סמכות לגרור כלי רכב החונים במקום אסור לחניה, ורשויות מקומיות שחוקקו חוק כזה לא תמיד משתמשות בסמכות שהוא מעניק להן. נגד רבים מהנהגים המחנים את רכבם במקומות חניה השמורים לנכים אין ננקטים צעדי אכיפה כלל או מוטלים עליהם קנסות בלבד. יש לציין, כי הטלת קנס לא תמיד אפקטיבית ואף אינה פותרת את בעייתו המיידית של נכה שמקום החניה השמור לו נתפס. לדעת משרד מבקר המדינה, יש להגיע בנושא למדיניות אחידה, שכן הבעיה היא כלל ארצית. יש שבעלים פרטיים של בניינים המשמשים בניינים ציבוריים, כגון קניונים, מרכזים מסחריים ואולמות שמחה, מציבים במגרשי החניה של בניינים אלה תמרורים המורים על מקום חניה שמור לנכים, בלא לקבל אישור לכך מרשות התמרור. מקומות שיש בהם תמרורים כאלה, ובכלל זה סימון על הכביש, אינם בבחינת מקום חניה אסור על פי חיקוק. בנסיבות אלה אין לרשויות האכיפה (המשטרה ופקחי הרשות המקומית) יכולת לאכוף את איסור החניה במקום. נמצא, כי רשויות מקומיות מסמנות מקומות חניה לנכים בסימונים לא אחידים, כגון תמרורים לא תקניים, סימון "מעטפה" על הכביש או צביעת שטח החניה בכחול. חוסר האחידות בסימונים יש בו כדי לבלבל את הציבור. בתשובתו מדצמבר 2001 הודיע משרד התחבורה, כי המפקח על התעבורה הוסיף ללוח התמרורים תמרור מיוחד, שמשולב בו הסמל הבין-לאומי של הנגישות לנכים, המורה על מקומות חניה שמורים לנכים. משרד הפנים בתשובתו מפברואר 2002 הסביר, כי עמדתו "היתה והינה כי יש לפעול ולתמוך במאמצים לשילובם המלא בחברה של אנשים עם מוגבלויות ובכלל האמור גם בכל הנוגע לנגישות אנשים עם מוגבלויות למקום ושירותים ציבוריים". עוד הסביר המשרד כי שר הפנים התקין את תקנות התכנון "מתוך התחשבות במידת חיוניותם של השירותים הציבוריים ואיזון בין הצרכים לבין האפשרויות והיכולות הכלכליות והתקציביות ... במסגרת זאת, נקבעה רשימה של בנייני ציבור בהם נקבעה חובה מלאה על הנגשת הבניין או החלק ממנו המשמש למטרה הציבורית ורשימה של בניינים בהם נקבעה חובה חלקית על הנגשה. וזאת בין היתר, מתוך מתן משקל להיקף האנשים שעתידים לקבל שירות במסגרתו". משרד הפנים ציין, כי "אינו חולק על העובדה כי יתכן וראוי לעשות שינוי זה או אחר בתקנות", לאחר בחינת הצרכים ולאחר "ביצוע האיזון הנדרש בין הצרכים ליכולות". הנמכת מדרכות יש נכים המתקשים לעלות למדרכה או לרדת ממנה ולעבור מצד אחד של הרחוב לצדו האחר. לגביהם גם מכשול בגובה סנטימטרים ספורים עשוי להיות בגדר מחסום בלתי עביר, אם אין להם סיוע של אדם אחר. עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - היבטים שאינם מוסדרים עמוד 171 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
לשמש גוף מטה המתאם בין הגופים
להמשך הדו"ח עמוד 165 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> תכנון ותקצוב כוללים מפורשות לפעול לקידום הנושא ולשמש גוף מטה המתאם בין הגופים הנוגעים בדבר. באופן זה משרדי הממשלה הייעודיים בתיאום עם נציבות השוויון גם יבדקו דרכים לאיסוף שיטתי ומרוכז של נתונים על היקף הצרכים של האנשים בעלי המוגבלות ועל המענה הניתן על ידי משרדי הממשלה לצרכים אלה. בחוק השוויון נקבעו השרים האחראים להתקנת תקנות בתחומים שונים, אך לא נקבע מיהו השר שיהיה מופקד על יישום החוק, על ריכוז הטיפול בנושא ועל התיאום בין המשרדים הנוגעים בדבר, וגם לנציבות השוויון לא נקבעו, כאמור, סמכויות מפורשות לעניין זה. כפועל יוצא, המשרדים הנוגעים בדבר לא הגישו לממשלה, בתיאום עם משרד האוצר, תכניות בדבר סדר העדיפויות לטיפול באנשים בעלי מוגבלות, בכפוף למגבלות התקציב; וממילא לא קבעה הממשלה סדר עדיפויות בנדון. המשרדים הייעודיים לא עשו עבודת מטה יסודית, כל אחד בתחומו ובראייה כוללת, ולא בחנו את היקף הצרכים ואת הפערים בינם לבין המענה הניתן להם, את סל השירותים שיינתן ואומדן מבוסס היטב של התקציב המזערי הדרוש לפתרון בעיותיהם של בעלי המוגבלות; וממילא גם אגף התקציבים של משרד האוצר לא בחן זאת. גם לא נמצא שהובאה בחשבון התועלת שתופק מההכנסות הצפויות למשק המדינה מהשתלבותם של אנשים בעלי מוגבלות בשוק העבודה ובחברה (כגון גידול בתשלומים למס הכנסה, לביטוח הלאומי ולביטוח בריאות וחיסכון במתן קצבאות). מנכ"ל משרד ראש הממשלה מסר בתשובתו כי " לאור הערת הביקורת, בכוונתי לייזום בתוקף תפקידי, הקמת ועדת מנכ"לים, לצורך קבלת החלטות וקביעת סדרי עדיפויות בנושא הנדון ... ועדת המנכ"לים ... תבחן ותמליץ לממשלה, בהתאם להערת הביקורת, אם יש לקבוע שר מסוים שיהיה אחראי ליישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998." הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה תנאי חיוני למימוש זכותם של אנשים בעלי מוגבלות להשתתפות פעילה ושוויונית בחיי החברה הוא נגישות למבני ציבור ואתרים ציבוריים. הנגישות מבטיחה לאדם בעל מוגבלות חופש, עצמאות, שיפור באיכות החיים ויכולת תפקוד למרות המוגבלות, ומאפשרת לו ליהנות מכל שירות שיש לחברה להציע. במועד סיום הביקורת נדונה בכנסת הצעת חוק המשלימה את חוק השוויון, ובה אמורה להיכלל לראשונה הזכות לנגישות (ראו להלן). כיום תחום הנגישות הפיזית מעוגן בפרק ה´1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון) ובתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן - תקנות התכנון), שנקבעו בהן הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים שיש להתקין בבניינים ציבוריים. בבג"ץ בוצר בחן בית המשפט העליון את התכלית המונחת ביסוד פרק ה´1 לחוק התכנון ואת המטרה העומדת בבסיסו, ונאמר בו כי תכלית החקיקה היא לעזור בשילובו של האדם בעל המוגבלות בחברה, ולאפשר לו עצמאות ואי-תלות והשתתפות מלאה בחיי החברה בכל תחומי החיים. עוד קבע בג"ץ, כי פרק זה בחוק התכנון נועד להעניק לאדם בעל מוגבלות שוויון הזדמנויות ולהגן על כבודו וחירותו. מטרת הדרישות הסטטוטוריות בדבר נגישות בבניינים ציבוריים היא עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - תכנון ותקצוב כוללים עמוד 165 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח עמוד 165 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> תכנון ותקצוב כוללים מפורשות לפעול לקידום הנושא ולשמש גוף מטה המתאם בין הגופים הנוגעים בדבר. באופן זה משרדי הממשלה הייעודיים בתיאום עם נציבות השוויון גם יבדקו דרכים לאיסוף שיטתי ומרוכז של נתונים על היקף הצרכים של האנשים בעלי המוגבלות ועל המענה הניתן על ידי משרדי הממשלה לצרכים אלה. בחוק השוויון נקבעו השרים האחראים להתקנת תקנות בתחומים שונים, אך לא נקבע מיהו השר שיהיה מופקד על יישום החוק, על ריכוז הטיפול בנושא ועל התיאום בין המשרדים הנוגעים בדבר, וגם לנציבות השוויון לא נקבעו, כאמור, סמכויות מפורשות לעניין זה. כפועל יוצא, המשרדים הנוגעים בדבר לא הגישו לממשלה, בתיאום עם משרד האוצר, תכניות בדבר סדר העדיפויות לטיפול באנשים בעלי מוגבלות, בכפוף למגבלות התקציב; וממילא לא קבעה הממשלה סדר עדיפויות בנדון. המשרדים הייעודיים לא עשו עבודת מטה יסודית, כל אחד בתחומו ובראייה כוללת, ולא בחנו את היקף הצרכים ואת הפערים בינם לבין המענה הניתן להם, את סל השירותים שיינתן ואומדן מבוסס היטב של התקציב המזערי הדרוש לפתרון בעיותיהם של בעלי המוגבלות; וממילא גם אגף התקציבים של משרד האוצר לא בחן זאת. גם לא נמצא שהובאה בחשבון התועלת שתופק מההכנסות הצפויות למשק המדינה מהשתלבותם של אנשים בעלי מוגבלות בשוק העבודה ובחברה (כגון גידול בתשלומים למס הכנסה, לביטוח הלאומי ולביטוח בריאות וחיסכון במתן קצבאות). מנכ"ל משרד ראש הממשלה מסר בתשובתו כי " לאור הערת הביקורת, בכוונתי לייזום בתוקף תפקידי, הקמת ועדת מנכ"לים, לצורך קבלת החלטות וקביעת סדרי עדיפויות בנושא הנדון ... ועדת המנכ"לים ... תבחן ותמליץ לממשלה, בהתאם להערת הביקורת, אם יש לקבוע שר מסוים שיהיה אחראי ליישום חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998." הזכות לנגישות והסדרים להבטחתה תנאי חיוני למימוש זכותם של אנשים בעלי מוגבלות להשתתפות פעילה ושוויונית בחיי החברה הוא נגישות למבני ציבור ואתרים ציבוריים. הנגישות מבטיחה לאדם בעל מוגבלות חופש, עצמאות, שיפור באיכות החיים ויכולת תפקוד למרות המוגבלות, ומאפשרת לו ליהנות מכל שירות שיש לחברה להציע. במועד סיום הביקורת נדונה בכנסת הצעת חוק המשלימה את חוק השוויון, ובה אמורה להיכלל לראשונה הזכות לנגישות (ראו להלן). כיום תחום הנגישות הפיזית מעוגן בפרק ה´1 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון) ובתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן - תקנות התכנון), שנקבעו בהן הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים שיש להתקין בבניינים ציבוריים. בבג"ץ בוצר בחן בית המשפט העליון את התכלית המונחת ביסוד פרק ה´1 לחוק התכנון ואת המטרה העומדת בבסיסו, ונאמר בו כי תכלית החקיקה היא לעזור בשילובו של האדם בעל המוגבלות בחברה, ולאפשר לו עצמאות ואי-תלות והשתתפות מלאה בחיי החברה בכל תחומי החיים. עוד קבע בג"ץ, כי פרק זה בחוק התכנון נועד להעניק לאדם בעל מוגבלות שוויון הזדמנויות ולהגן על כבודו וחירותו. מטרת הדרישות הסטטוטוריות בדבר נגישות בבניינים ציבוריים היא עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - תכנון ותקצוב כוללים עמוד 165 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
חוק התכנון ותקנות התכנון
להמשך הדו"ח עמוד 167 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> חוק התכנון ותקנות התכנון חוק התכנון ותקנות התכנון שר הפנים, הממונה על ביצוע חוק התכנון והתקנת תקנות על פיו, הוסיף לתקנות התכנון, כבר בשנת 1972, פרק המחייב התקנת סידורים מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. כדי לתת משנה תוקף לחובות שנקבעו בתקנות, הוסף לחוק התכנון בשנת 1981 פרק ה´1, שעניינו סידורים מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. בסעיף 158ו´ לחוק התכנון נקבע במפורש, כי ועדה מקומית לתכנון ולבנייה (להלן - ועדה מקומית) "לא תיתן היתר לבנין ציבורי אלא אם נכללו בו הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים כפי שנקבע בתקנות לפי חוק זה". בעניין בניינים ציבוריים קיימים נקבע בחוק התכנון, כי כל בניין ציבורי, אשר נבנה לפי היתר בנייה שהוצא מיום 1.4.72 ואילך (שנת התקנת ההוראות בתקנות התכנון), ולא הותקנו בו סידורים מיוחדים לנכים כפי שנקבע בתקנות, ולא ניתן לגביו פטור ממילוי התקנות, "תורה הוועדה המקומית, על אף האמור בכל דין, לבעל או למחזיק או לשניהם, באופן וביחס שתקבע הוועדה, להתקין בו סידורים מיוחדים כאמור תוך תקופת זמן שתקבע בהוראתה ושלא תעלה על שלוש שנים". מכאן עולה, כי בכל בניין ציבורי שנבנה לפי היתר בנייה שניתן לאחר 1.4.72 אמורים להיות סידורי נגישות כנדרש בתקנות התכנון. עוד נקבע בחוק התכנון כי בסמכות שר הפנים להורות על התקנת סידורים לנכים בבניינים שנבנו לפי היתר בנייה שניתן לפני 1.4.72. תקנות התכנון מגדירות מהו "בניין ציבורי א" ומהו "בניין ציבורי ב" ומפרטות את הסידורים שיש לכלול בכל אחד מסוגי הבניינים. ברשימת הבניינים המוגדרים בתקנות "בניין ציבורי א" מפורטים הבניינים האלה: אולמות שמחות, אולמות אסיפות, בתי אבות, בתי חולים ומרפאות ציבוריות, מוזאונים, מוסדות להשכלה גבוהה ולחינוך מבוגרים, אולמות ספורט, מבנים מסחריים (ששטחם יותר מ-350 מ"ר) ואולמות נוסעים. בניינים אלה חייבים להיות נגישים בכל קומותיהם. ברשימת הבניינים המוגדרים "בניין ציבורי ב" מפורטים הבניינים האלה: בתי דואר, מקומות תפילה (ששטחם יותר מ-150 מ"ר), אולמות קולנוע, תאטרון וקונצרטים, בתי מלון, בתי מרחץ, בנקים, בריכות שחייה, מסעדות (שיש בהן מקום ליותר מ-25 סועדים), בתי ספר ומוסדות לילדים, משרדי ממשלה ומשרדי רשויות מקומיות וכל בניין אחר הנועד למתן שירות ציבורי. בבניינים אלה חייבים לאפשר נגישות לקומה אחת בלבד. לפי תקנות התכנון, מבני הציבור צריכים להיבנות באופן שיאפשר לאנשים בעלי מוגבלות לגשת אליהם ולהסתובב בהם באופן עצמאי. התקנות כוללות, בין היתר, הוראות בדבר גישה אל הבניין באמצעות כבש-רמפה; הוראות בעניין דלת הכניסה, דלתות הפנים, הפרוזדורים והמעברים, מפלסי הרצפה וכבשים פנימיים והתקנת מעליות; והוראות לגבי חדרי מדרגות ובתי שימוש מיוחדים, הרכבת סימני אזהרות מהבהבים לחירשים והקצאה של מקומות חניה. כמו כן נכללות בתקנות הוראות מיוחדות בעניין מקומות ישיבה באולמות (תאטרון, קולנוע), במסעדות ובחדרי אוכל ציבוריים והוראות מיוחדות בעניין חדרים בבתי מלון. בתקנות התכנון נקבע, בין היתר: 1. הגישה אל בניין ציבורי מהרחוב או ממגרש החניה תהיה באמצעות מישור אופקי או באמצעות כבש ששיפועו לא יעלה על 10%. רוחבו של הכבש לא יפחת מ-1.25 מ´. כבש ששיפועו יותר מ-5% לא יהיה ארוך מ-9 מ´. מצדי הכבש יותקנו מעקות. 2. לדלת הכניסה לבניין ציבורי לא יותקן מפתן, ואם הכרחי להתקינו, הוא לא יתרומם יותר מ-2 ס"מ מעל מפלס הכניסה. 3. בבניין ציבורי יותקנו לפחות שני תאי שירותים המיועדים לנכים - אחד לגברים ואחד לנשים. רוחב הפתח בתא השירותים לא יפחת מ-80 ס"מ, ולפני התא יימצא חדר שירות. בין השאר נקבע המקום להתקנת מוטות אחיזה. 4. 5% ממקומות החניה בבניין ציבורי יהיו מיועדים לנכים, עליהם להימצא קרוב ככל האפשר לדלת הכניסה לבניין הציבורי, ורוחבם יהיה 3 מ´ לפחות. עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - חוק התכנון ותקנות התכנון עמוד 167 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח עמוד 167 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> חוק התכנון ותקנות התכנון חוק התכנון ותקנות התכנון שר הפנים, הממונה על ביצוע חוק התכנון והתקנת תקנות על פיו, הוסיף לתקנות התכנון, כבר בשנת 1972, פרק המחייב התקנת סידורים מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. כדי לתת משנה תוקף לחובות שנקבעו בתקנות, הוסף לחוק התכנון בשנת 1981 פרק ה´1, שעניינו סידורים מיוחדים לנכים בבניינים ציבוריים. בסעיף 158ו´ לחוק התכנון נקבע במפורש, כי ועדה מקומית לתכנון ולבנייה (להלן - ועדה מקומית) "לא תיתן היתר לבנין ציבורי אלא אם נכללו בו הוראות בדבר סידורים מיוחדים לנכים כפי שנקבע בתקנות לפי חוק זה". בעניין בניינים ציבוריים קיימים נקבע בחוק התכנון, כי כל בניין ציבורי, אשר נבנה לפי היתר בנייה שהוצא מיום 1.4.72 ואילך (שנת התקנת ההוראות בתקנות התכנון), ולא הותקנו בו סידורים מיוחדים לנכים כפי שנקבע בתקנות, ולא ניתן לגביו פטור ממילוי התקנות, "תורה הוועדה המקומית, על אף האמור בכל דין, לבעל או למחזיק או לשניהם, באופן וביחס שתקבע הוועדה, להתקין בו סידורים מיוחדים כאמור תוך תקופת זמן שתקבע בהוראתה ושלא תעלה על שלוש שנים". מכאן עולה, כי בכל בניין ציבורי שנבנה לפי היתר בנייה שניתן לאחר 1.4.72 אמורים להיות סידורי נגישות כנדרש בתקנות התכנון. עוד נקבע בחוק התכנון כי בסמכות שר הפנים להורות על התקנת סידורים לנכים בבניינים שנבנו לפי היתר בנייה שניתן לפני 1.4.72. תקנות התכנון מגדירות מהו "בניין ציבורי א" ומהו "בניין ציבורי ב" ומפרטות את הסידורים שיש לכלול בכל אחד מסוגי הבניינים. ברשימת הבניינים המוגדרים בתקנות "בניין ציבורי א" מפורטים הבניינים האלה: אולמות שמחות, אולמות אסיפות, בתי אבות, בתי חולים ומרפאות ציבוריות, מוזאונים, מוסדות להשכלה גבוהה ולחינוך מבוגרים, אולמות ספורט, מבנים מסחריים (ששטחם יותר מ-350 מ"ר) ואולמות נוסעים. בניינים אלה חייבים להיות נגישים בכל קומותיהם. ברשימת הבניינים המוגדרים "בניין ציבורי ב" מפורטים הבניינים האלה: בתי דואר, מקומות תפילה (ששטחם יותר מ-150 מ"ר), אולמות קולנוע, תאטרון וקונצרטים, בתי מלון, בתי מרחץ, בנקים, בריכות שחייה, מסעדות (שיש בהן מקום ליותר מ-25 סועדים), בתי ספר ומוסדות לילדים, משרדי ממשלה ומשרדי רשויות מקומיות וכל בניין אחר הנועד למתן שירות ציבורי. בבניינים אלה חייבים לאפשר נגישות לקומה אחת בלבד. לפי תקנות התכנון, מבני הציבור צריכים להיבנות באופן שיאפשר לאנשים בעלי מוגבלות לגשת אליהם ולהסתובב בהם באופן עצמאי. התקנות כוללות, בין היתר, הוראות בדבר גישה אל הבניין באמצעות כבש-רמפה; הוראות בעניין דלת הכניסה, דלתות הפנים, הפרוזדורים והמעברים, מפלסי הרצפה וכבשים פנימיים והתקנת מעליות; והוראות לגבי חדרי מדרגות ובתי שימוש מיוחדים, הרכבת סימני אזהרות מהבהבים לחירשים והקצאה של מקומות חניה. כמו כן נכללות בתקנות הוראות מיוחדות בעניין מקומות ישיבה באולמות (תאטרון, קולנוע), במסעדות ובחדרי אוכל ציבוריים והוראות מיוחדות בעניין חדרים בבתי מלון. בתקנות התכנון נקבע, בין היתר: 1. הגישה אל בניין ציבורי מהרחוב או ממגרש החניה תהיה באמצעות מישור אופקי או באמצעות כבש ששיפועו לא יעלה על 10%. רוחבו של הכבש לא יפחת מ-1.25 מ´. כבש ששיפועו יותר מ-5% לא יהיה ארוך מ-9 מ´. מצדי הכבש יותקנו מעקות. 2. לדלת הכניסה לבניין ציבורי לא יותקן מפתן, ואם הכרחי להתקינו, הוא לא יתרומם יותר מ-2 ס"מ מעל מפלס הכניסה. 3. בבניין ציבורי יותקנו לפחות שני תאי שירותים המיועדים לנכים - אחד לגברים ואחד לנשים. רוחב הפתח בתא השירותים לא יפחת מ-80 ס"מ, ולפני התא יימצא חדר שירות. בין השאר נקבע המקום להתקנת מוטות אחיזה. 4. 5% ממקומות החניה בבניין ציבורי יהיו מיועדים לנכים, עליהם להימצא קרוב ככל האפשר לדלת הכניסה לבניין הציבורי, ורוחבם יהיה 3 מ´ לפחות. עבור לעמוד דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 - חוק התכנון ותקנות התכנון עמוד 167 כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
יש לדאוג ל"נגישות לרוב המבנים, לכל
להמשך הדו"ח: לפי הנחיות המינהל לפיתוח, יש לדאוג ל"נגישות לרוב המבנים, לכל הקומות ולרוב החצרות בבתי הספר". כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח: לפי הנחיות המינהל לפיתוח, יש לדאוג ל"נגישות לרוב המבנים, לכל הקומות ולרוב החצרות בבתי הספר". כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה
להמשך הדו"ח: בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה ?עמוד 179 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי שמשרד החינוך לא יסתפק במתן אישור לתכניות האדריכליות, אלא ידרוש מהרשויות המקומיות האחראיות לבנייה אישור שהבנייה נעשתה לפי התכניות. בתי ספר שהוקמו לפני שנת 1996: לפי נתוני משרד החינוך, כ-40% מבתי הספר במדינה נבנו לפי היתר בנייה שניתן לפני שנת 1972; בבתי ספר אלה אין חובה חוקית להתקין סידורי נגישות, ושר הפנים לא הורה להתקין בהם סידורים כאלה מכוח סמכותו על פי חוק התכנון. כ-40% מבתי הספר במדינה נבנו בין השנים 1972-1996, ולכן לפי חוק התכנון ותקנות התכנון אמורים להיות בהם סידורי נגישות. כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח: בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה ?עמוד 179 2002 >> דוח שנתי 52ב לשנת 2001 ולחשבונות שנת הכספים 2000 >> בתי ספר ומוסדות להשכלה גבוהה לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי שמשרד החינוך לא יסתפק במתן אישור לתכניות האדריכליות, אלא ידרוש מהרשויות המקומיות האחראיות לבנייה אישור שהבנייה נעשתה לפי התכניות. בתי ספר שהוקמו לפני שנת 1996: לפי נתוני משרד החינוך, כ-40% מבתי הספר במדינה נבנו לפי היתר בנייה שניתן לפני שנת 1972; בבתי ספר אלה אין חובה חוקית להתקין סידורי נגישות, ושר הפנים לא הורה להתקין בהם סידורים כאלה מכוח סמכותו על פי חוק התכנון. כ-40% מבתי הספר במדינה נבנו בין השנים 1972-1996, ולכן לפי חוק התכנון ותקנות התכנון אמורים להיות בהם סידורי נגישות. כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
ומוסדות להשכלה גבוהה
להמשך הדו"ח: מוסדות להשכלה גבוהה משרד מבקר המדינה בדק שבעה מבתי הספר שמשרד החינוך התחייב בשנים 2000 ו-2001 לסייע להם בעניין הנגישות ומצא, כי יש חיסרון תפקודי בפתרון הנפוץ ביותר שניתן לבעיית הנגישות, שהוא זחליל, מכיוון שמדובר במתקן שהשימוש בו מצריך סיוע של מלווה צמוד, והדבר עלול להנציח את תלותו של התלמיד בסיוע של אדם נוסף. אף לא באחדמבתי הספר שנבדקו היו כל הסידורים הנדרשים לפי תקנות התכנון. בתשובותיהן מנובמבר ומדצמבר 2001 מסרו הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר למשרד מבקר המדינה, כי מקצת הליקויים יתוקנו בהקדם, מקצתם ייבדקו לאור הערות הביקורת, והטיפול בליקויים שנמצאו בשני בתי ספר שהם בבעלות פרטית יועבר לבעלים. כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח: מוסדות להשכלה גבוהה משרד מבקר המדינה בדק שבעה מבתי הספר שמשרד החינוך התחייב בשנים 2000 ו-2001 לסייע להם בעניין הנגישות ומצא, כי יש חיסרון תפקודי בפתרון הנפוץ ביותר שניתן לבעיית הנגישות, שהוא זחליל, מכיוון שמדובר במתקן שהשימוש בו מצריך סיוע של מלווה צמוד, והדבר עלול להנציח את תלותו של התלמיד בסיוע של אדם נוסף. אף לא באחדמבתי הספר שנבדקו היו כל הסידורים הנדרשים לפי תקנות התכנון. בתשובותיהן מנובמבר ומדצמבר 2001 מסרו הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר למשרד מבקר המדינה, כי מקצת הליקויים יתוקנו בהקדם, מקצתם ייבדקו לאור הערות הביקורת, והטיפול בליקויים שנמצאו בשני בתי ספר שהם בבעלות פרטית יועבר לבעלים. כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
המוסד לביטוח לאומי
המשך דו"ח מבקרק המדינה: המוסד לביטוח לאומי מוסדות סטטוטוריים ואחרים כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
המשך דו"ח מבקרק המדינה: המוסד לביטוח לאומי מוסדות סטטוטוריים ואחרים כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
בולטים ומוארים על דלתות ומתגים
להמשך הדו"ח : בולטים ומוארים על דלתות ומתגים בולטים ומוארים על דלתות ומתגים, הדגשת שולי המדרגות בפס בולט, והתקנת שלטים בכתב ברייל במקומות מסויימים (כגון, מעליות). בתשובתו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 הודיע משרד הפנים, כי התקן לנגישות הסביבה הבנויה יעסוק גם בנגישות לאנשים בעלי מוגבלות חושית. 3. נגישות לבניינים שהוסבו לשימוש ציבורי: חוק התכנון ותקנות התכנון מחייבים התקנת סידורי נגישות לנכים רק בבניינים ציבוריים כהגדרתם בתקנות. בפועל בבניינים רבים שניתנים בהם שירותים לציבור, אך מלכתחילה לא נועדו להיות בניינים ציבוריים, אין סידורים לנכים. בשאלה אם בניין המשמש הלכה למעשה לתכלית ציבורית אף שעל פי היתר הבנייה תכליתו אחרת, ניתן לראות בו "בניין אחר הנועד למתן שירות ציבורי", כלשון חוק התכנון, קבע בג"ץ: "דעתנו הינה כי הדיבור ´נועד´ בהקשר שלפנינו אינו מתייחס אך לייעוד המקורי, אלא משתרע על כל פעולה כדין המבוצעת בו הלכה למעשה"[19]. חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, קובע כי על רשות הרישוי הפועלת על פי חוק זה לוודא כי קוימו הדינים הנוגעים לתכנון ולבנייה, וכי רשות הרישוי רשאית להתנות את מתן רישיון העסק בתנאים שיש לקיימם קודם שיינתן הרישיון. לדעת משרד מבקר המדינה, כאשר עסק המוגדר בתקנות התכנון "בניין ציבורי" קובע את משכנו בבניין שלא הוגדר בעת בנייתו "בניין ציבורי", ולא הותקנו בו סידורי נגישות לנכים, על רשות הרישוי לשקול להשתמש בסמכותה האמורה, בעת הגשת בקשה לרישיון עסק, ולהתנות את מתן הרישיון לאותו עסק בהתקנת סידורים לנכים על פי הנדרש בתקנות התכנון. כשמדובר בשימושים שאינם נדרשים לרישיון עסק, כמו משרד ממשלתי הקובע את משכנו בבניין משרדים שלא הוגדר בניין ציבורי, אין בידי הרשות המקומית אמצעי אכיפה יעיל למנוע שימוש בבניין שאין בו סידורי נגישות, אלא אם כן מוגשת לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר לביצוע שינויים בבניין, או בקשה לשימוש חורג. יש אפוא לתת את הדעת למקרים שבהם אין נדרשים רישיון עסק או בקשה לשימוש חורג, ולשקול הכנת תיקוני חקיקה שיבהירו כי חובה על הבעלים או המחזיקים של בניין שניתנים בו שירותים לציבור, להתקין בו סידורי נגישות לנכים. 4. מקומות חניה לנכים: בתקנות התכנון אין חובה להסדיר מקום חניה סמוך לבניין ציבורי שאין לו מגרש חניה, ואין חובה להקצות מקום חניה במגרש שבו פחות מ-20 מקומות חניה. מדובר גם במקומות חניה ליד שטחי ציבור, כגון גנים ציבורים וחופי רחצה. כמו כן אין בתקנות הוראה המחייבת להקצות בחזית מבנה ציבורי מקום מיוחד לעצירת רכב לשם העלאת נכים לרכב או הורדתם ממנו. לדעת משרד מבקר המדינה, על הגופים האחראים לנושא לשקול לעגן בתקנות את החובה להקצות מקומות חניה לנכים במקומות המפורטים דלעיל, לרבות דרכי אכיפה למניעת חניה במקומות השמורים לנכים. עבור לעמוד כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח : בולטים ומוארים על דלתות ומתגים בולטים ומוארים על דלתות ומתגים, הדגשת שולי המדרגות בפס בולט, והתקנת שלטים בכתב ברייל במקומות מסויימים (כגון, מעליות). בתשובתו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2001 הודיע משרד הפנים, כי התקן לנגישות הסביבה הבנויה יעסוק גם בנגישות לאנשים בעלי מוגבלות חושית. 3. נגישות לבניינים שהוסבו לשימוש ציבורי: חוק התכנון ותקנות התכנון מחייבים התקנת סידורי נגישות לנכים רק בבניינים ציבוריים כהגדרתם בתקנות. בפועל בבניינים רבים שניתנים בהם שירותים לציבור, אך מלכתחילה לא נועדו להיות בניינים ציבוריים, אין סידורים לנכים. בשאלה אם בניין המשמש הלכה למעשה לתכלית ציבורית אף שעל פי היתר הבנייה תכליתו אחרת, ניתן לראות בו "בניין אחר הנועד למתן שירות ציבורי", כלשון חוק התכנון, קבע בג"ץ: "דעתנו הינה כי הדיבור ´נועד´ בהקשר שלפנינו אינו מתייחס אך לייעוד המקורי, אלא משתרע על כל פעולה כדין המבוצעת בו הלכה למעשה"[19]. חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, קובע כי על רשות הרישוי הפועלת על פי חוק זה לוודא כי קוימו הדינים הנוגעים לתכנון ולבנייה, וכי רשות הרישוי רשאית להתנות את מתן רישיון העסק בתנאים שיש לקיימם קודם שיינתן הרישיון. לדעת משרד מבקר המדינה, כאשר עסק המוגדר בתקנות התכנון "בניין ציבורי" קובע את משכנו בבניין שלא הוגדר בעת בנייתו "בניין ציבורי", ולא הותקנו בו סידורי נגישות לנכים, על רשות הרישוי לשקול להשתמש בסמכותה האמורה, בעת הגשת בקשה לרישיון עסק, ולהתנות את מתן הרישיון לאותו עסק בהתקנת סידורים לנכים על פי הנדרש בתקנות התכנון. כשמדובר בשימושים שאינם נדרשים לרישיון עסק, כמו משרד ממשלתי הקובע את משכנו בבניין משרדים שלא הוגדר בניין ציבורי, אין בידי הרשות המקומית אמצעי אכיפה יעיל למנוע שימוש בבניין שאין בו סידורי נגישות, אלא אם כן מוגשת לוועדה המקומית בקשה לקבלת היתר לביצוע שינויים בבניין, או בקשה לשימוש חורג. יש אפוא לתת את הדעת למקרים שבהם אין נדרשים רישיון עסק או בקשה לשימוש חורג, ולשקול הכנת תיקוני חקיקה שיבהירו כי חובה על הבעלים או המחזיקים של בניין שניתנים בו שירותים לציבור, להתקין בו סידורי נגישות לנכים. 4. מקומות חניה לנכים: בתקנות התכנון אין חובה להסדיר מקום חניה סמוך לבניין ציבורי שאין לו מגרש חניה, ואין חובה להקצות מקום חניה במגרש שבו פחות מ-20 מקומות חניה. מדובר גם במקומות חניה ליד שטחי ציבור, כגון גנים ציבורים וחופי רחצה. כמו כן אין בתקנות הוראה המחייבת להקצות בחזית מבנה ציבורי מקום מיוחד לעצירת רכב לשם העלאת נכים לרכב או הורדתם ממנו. לדעת משרד מבקר המדינה, על הגופים האחראים לנושא לשקול לעגן בתקנות את החובה להקצות מקומות חניה לנכים במקומות המפורטים דלעיל, לרבות דרכי אכיפה למניעת חניה במקומות השמורים לנכים. עבור לעמוד כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
אתי אברהמי
New member
לפי חוק הרשויות המקומיות
להמשך הדו"ח לפי חוק הרשויות המקומיות (סידורים לנכים), התשמ"ח-1988 (להלן - חוק סידורים לנכים), ליד כל צומת שבו רשאים הולכי רגל לחצות את הכביש, ובכל מעבר חצייה מסומן - יהיו המדרכה, אי-התנועה ואבני השפה מונמכים באופן המאפשר לנכה בכיסא גלגלים לרדת מהם ולעלות עליהם בנוחות, ובשיפוע שלא יעלה על 10%. החוק, שנכנס לתוקף ב-1988, קובע כי במדרכה, באי-תנועה ובאבני שפה שהיו קיימים במועד כניסתו לתוקף, ייעשו הנמכות בתוך חמש שנים מאותו מועד, ובלבד שייעשו בהזדמנות הראשונה, בעת תיקונה או שיפוצה של מדרכה קיימת. עוד נקבע בו, שמדי שנה בשנה ייעשו הנמכות ב-20% לפחות מהמדרכות הקיימות, אגב מתן עדיפות למעברים שבקרבת בניינים ציבוריים. מהאמור לעיל עולה שהרשויות המקומיות היו צריכות לסיים את ביצוע ההנמכות בכל תחומיהן עד סוף שנת 1993. בחוק גם נקבע, כי שר הפנים, הממונה על ביצוע החוק, רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו[20]. ביוני 1996 פורסם חוזר מנכ"ל משרד הפנים לרשויות המקומיות בנוגע להנמכת מדרכות. בחוזר צוין, כי במדרכות רבות בארץ טרם נעשו הנמכות במקומות הדרושים, אף שעל פי חוק סידורים לנכים הרשויות המקומיות כבר היו צריכות להשלים את ביצוען. בחוזר נקבע, כי על הרשויות לבדוק את המדרכות שבתחומיהן ולהכין תכנית עבודה לביצוע מסודר ועקבי של ההנמכות. נמצא, כי עד מועד כתיבת דוח זה, סוף שנת 2001, לא יושמו הוראות חוק סידורים לנכים במלואן ברשויות המקומיות. יתר על כן, יש רשויות שלא עשו סקר על מצב המדרכות, הדרוש כדי לקבוע תכנית עבודה להנמכתן. עוד נמצא, כי שר הפנים לא השתמש בסמכות שהקנה לו חוק סידורים לנכים, ולא התקין תקנות שיבטיחו את ביצועו של החוק. מן הראוי היה להתקין תקנות כדי להסדיר את המפרט הטכני וההנדסי שעל פיו יש לבצע את החוק, ולקבוע אמצעים לפיקוח על ביצועו. בחוק סידורים לנכים נקבע השיפוע שבין המדרכה לבין הכביש אך לא נקבע מהו הגובה המרבי של סף המדרכה המותר. בהעדר תקנות המגדירות את הגובה המרבי של המדרכה לאחר ההנמכה, הסף במדרכות רבות שהונמכו עדיין גבוה מדי ואינו מאפשר לנכים לעלות עליהן או לרדת מהן ללא סיוע. נגישות פיזית בבניינים ובמקומות ציבוריים במהלך שנת 2001 אסף משרד מבקר המדינה נתונים, ובדק סידורי נגישות בכמה בניינים ומקומות ציבוריים: משרדי ממשלה 1. משרד האוצר - נציבות מס הכנסה: בשנים 1999 ו-2000 בדקה נציבות מס הכנסה את נושא השירות לציבור הניתן במשרדיה, ובין היתר נבדקה הנגישות לאנשים בעלי מוגבלות בתשעה משרדי שומה. בדיקת הנציבות העלתה ליקויים בנגישות בחמישה מתשעת המשרדים האלה. עד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2001, תוקנו הליקויים רק בשני משרדים. עבור לעמוד כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
להמשך הדו"ח לפי חוק הרשויות המקומיות (סידורים לנכים), התשמ"ח-1988 (להלן - חוק סידורים לנכים), ליד כל צומת שבו רשאים הולכי רגל לחצות את הכביש, ובכל מעבר חצייה מסומן - יהיו המדרכה, אי-התנועה ואבני השפה מונמכים באופן המאפשר לנכה בכיסא גלגלים לרדת מהם ולעלות עליהם בנוחות, ובשיפוע שלא יעלה על 10%. החוק, שנכנס לתוקף ב-1988, קובע כי במדרכה, באי-תנועה ובאבני שפה שהיו קיימים במועד כניסתו לתוקף, ייעשו הנמכות בתוך חמש שנים מאותו מועד, ובלבד שייעשו בהזדמנות הראשונה, בעת תיקונה או שיפוצה של מדרכה קיימת. עוד נקבע בו, שמדי שנה בשנה ייעשו הנמכות ב-20% לפחות מהמדרכות הקיימות, אגב מתן עדיפות למעברים שבקרבת בניינים ציבוריים. מהאמור לעיל עולה שהרשויות המקומיות היו צריכות לסיים את ביצוע ההנמכות בכל תחומיהן עד סוף שנת 1993. בחוק גם נקבע, כי שר הפנים, הממונה על ביצוע החוק, רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו[20]. ביוני 1996 פורסם חוזר מנכ"ל משרד הפנים לרשויות המקומיות בנוגע להנמכת מדרכות. בחוזר צוין, כי במדרכות רבות בארץ טרם נעשו הנמכות במקומות הדרושים, אף שעל פי חוק סידורים לנכים הרשויות המקומיות כבר היו צריכות להשלים את ביצוען. בחוזר נקבע, כי על הרשויות לבדוק את המדרכות שבתחומיהן ולהכין תכנית עבודה לביצוע מסודר ועקבי של ההנמכות. נמצא, כי עד מועד כתיבת דוח זה, סוף שנת 2001, לא יושמו הוראות חוק סידורים לנכים במלואן ברשויות המקומיות. יתר על כן, יש רשויות שלא עשו סקר על מצב המדרכות, הדרוש כדי לקבוע תכנית עבודה להנמכתן. עוד נמצא, כי שר הפנים לא השתמש בסמכות שהקנה לו חוק סידורים לנכים, ולא התקין תקנות שיבטיחו את ביצועו של החוק. מן הראוי היה להתקין תקנות כדי להסדיר את המפרט הטכני וההנדסי שעל פיו יש לבצע את החוק, ולקבוע אמצעים לפיקוח על ביצועו. בחוק סידורים לנכים נקבע השיפוע שבין המדרכה לבין הכביש אך לא נקבע מהו הגובה המרבי של סף המדרכה המותר. בהעדר תקנות המגדירות את הגובה המרבי של המדרכה לאחר ההנמכה, הסף במדרכות רבות שהונמכו עדיין גבוה מדי ואינו מאפשר לנכים לעלות עליהן או לרדת מהן ללא סיוע. נגישות פיזית בבניינים ובמקומות ציבוריים במהלך שנת 2001 אסף משרד מבקר המדינה נתונים, ובדק סידורי נגישות בכמה בניינים ומקומות ציבוריים: משרדי ממשלה 1. משרד האוצר - נציבות מס הכנסה: בשנים 1999 ו-2000 בדקה נציבות מס הכנסה את נושא השירות לציבור הניתן במשרדיה, ובין היתר נבדקה הנגישות לאנשים בעלי מוגבלות בתשעה משרדי שומה. בדיקת הנציבות העלתה ליקויים בנגישות בחמישה מתשעת המשרדים האלה. עד מועד סיום הביקורת, אוגוסט 2001, תוקנו הליקויים רק בשני משרדים. עבור לעמוד כל הזכויות שמורות למבקר המדינה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.