כמעט אותן דו-משמעויות קיימות בשפות אחרות
אמממ... השפה הראשונה שעולה לי לראש היא לאטינית.
רוחניות (spiritualitas), מילה שלא הייתה קיימת בלאטינית הקלאסית, ונכנסה ללקסיקון בתקופת הלאטינית הכנסייתית. כמובן שהאטימולוגיה של מילה זו מקורה במילה 'רוח' spiritus. רוח הקודש למשל - spiritus sanctus.
מצפן וצפון, בעברית משום שהמצפן מורה על הצפון. בימים קדומים יותר, האוריינטציה (התמצאות, מלשון אוריינס, oriens, בלאטינית=מזרח), נקבעה לפי מקום זריחת השמש. דיסאוריינטציה זו אי התמצאות במרחב. בעברית אומרים 'איבד את הצפון'. קביעת הצפון כנקודת ההתמצאות והכיוון במפות נעשתה בתקופות מאוחרות יותר.
באנגלית המצפן נקרא compass משום שהוא מודד את הצפון, ומקור המילה מהפועל הלאטיני compassare ('ללכת ביחד', זכר לאותם ימים שאז היו מודדים כמה אנשים ביחד, אחד עומד עם מוט לציון הנקודה ואחר מותח חוט).
גם בצמד המילים כיוון/כוונה יש מקבילה בלאטינית: intentio, כוונה, משמעה פרישה, מתיחה, השתרעות', שמצביעה להיכן הגוף/יד/איבר אחר פונה', והפועל intendo, 'אני פונה, אני מותח/מושיט/פורש' ומכאן גם מתכוון, כלומר מכוון עצמי לכיוון מסויים, לפעולה מסויימת.
ויש עוד ועוד מקבילות, אך אני חושב שהבהרתי את העניין.
בהרבה שפות אני חושב שניתן למצוא קשרים אטימולוגיים בין פעלים ושמות עצם, אחד נגזר מן השני, שלמעשה מוכיחים שאמנם השפות שונות, אבל הרעיונות דומים. אולי ישנן שפות שהמערכות הלשוניות שלהן שונות ומוזרות לנו, כדוברי עברית, שאצלן ניתן למצוא קשרים אטימולוגיים שונים לגמרי.
