דו שיח ולאחר מכן שאלה...
דנה רע לי. -> למה רע לך נשמה שלי? תאמיני לי שאני לא יודעת.. זה הפסח הראשון שחולף על ידי שאני מרגישה כ"כ עצובה.. שלא בא לי בכלל על סדר פסח ואין לי כוחות להתחיל לנקות את החדר שלי ואין לי כוחות לנקות משקעים מהעבר ולעשות סדר בחיי. אני כ"כ עצובה ואני לא נוהגת לעדכן את כל העולם שאני עצובה. אני לא ממהרת להצהיר על כך שאני עצובה. אבל כנראה שזה כבר בלתי נסבל. אני רק חושבת על מחר בבוקר, איך אקום ואתחיל לסדר ולנקות? והאם לזרוק את היומן האישי שלי שמכיל בתוכו דברים מן העבר? ואיך אחגוג את ערב פסח עם המשפחה שלי כשאחשוב כל הזמן איך הוא חוגג עכשיו עם המשפחה שלו? ואיך אעביר מחר את כל היום בציפייה לטלפון שלו שיאחל לי חג שמח? וכשהטלפון לא יגיע אני שוב אכנס לדכאונות. איך אמשיך את חיי בידיעה שהוא לא חלק מהם? אך אני מוציאה אותו מחיי? איך אני מוציאה את כל העבר הזה מחיי וממשיכה לבנות את חיי? איך אוכל לשכוח? למה זה כ"כ מכאיב לי כל מה שקשור לשם? איך אני מנתקת עם כולם קשר? איך מוציאה אותם מחיי? אולי הכי פשוט לשים לזה סוף לכל הסבל שלי כי זה לא מועיל לאף אחד. -> שני מה את מדברת שטויות? מה לשים לזה סוף? כן כי המצב הזה שבו אני נמצאת. אני כבר לא יכולה עם כל הדכאונות שלי. אין לי כח לעצמי יותר. קשה לי לשמוח בלב שלם. האמת היא שאני לא מכירה את עצמי בכלל. פשוט נמאס לי מהמצב הזה. -> אבל למה, מה קרה, למה את מדברת ככה? כי רע לי נשמה שלי. פשוט רע לי. לא טוב לי בחיים. אז נכון שזה לא נראה ככה.. אני מתפקדת יפה מאוד.. שומרת על עצמי... מטפחת את עצמי... חייה טוב.. אבל כל אלה- זה לא זה. יש לי משהו בלב שצועק לי. מזה צועק? צורח! יש לי חור ענקי בלב והחור הזה גורם לי לדכאונות. אני יכולה להסתכל על הפלאפון ולהתפלל כל היום לאלוהים שהוא יתקשר וכשזה לא קורה אני עצובה. ככה כל יום.. יום אחרי יום... -> אז זה בגלל מישהו שאת אוהבת כל העיניין? כן. יש לזה חלק נכבד מההרגשה שלי. -> אבל זה כולה בן. את יודעת.. יש עוד מיליון בנים בים... כן. אבל אף אחד לא מעניין אותי מלבדו. -> אסור לך לחשוב ככה. אסור לך להשליך את חייך לפח בגלל סתם בן. הוא לא סתם בן. הלוואי שהוא היה סתם בן. הלוואי שלא הייתי שמה עליו ככה היה לי הרבה יותר קל בחיים. -> אהבה זה דבר כואב אה? חבל לך על הזמן.. כואב עד מוות. -> מה הסיפור? הוא לא מאוהב בך? חחח.... הלוואי וזה היה כל הסיפור. זה לא סיפור פשוט. הלוואי שהיה אכפת לו ממני. הלוואי שהיה מתקשר אליי הרבה. הלוואי שהיה אומר לי שהוא מתגעגע אלי. -> את אוהבת אותו? מאוד. המון. -> והוא אותך? לא כמו שאני אותו. -> מאיפה לך? כי אני יודעת. יש לו מישהי שהוא איתה. ->אה...... את רואה אותו בכלל? אז זהו... יותר לא אראה אותו בחיים וזה הכי כואב לי.. רוצה לשכוח אותו לעזאזל!!! אם אשכח אותו החיים שלי יהיו יפים!!! איך שוכחים בן אדם? אשמח לקבל תשובות....
דנה רע לי. -> למה רע לך נשמה שלי? תאמיני לי שאני לא יודעת.. זה הפסח הראשון שחולף על ידי שאני מרגישה כ"כ עצובה.. שלא בא לי בכלל על סדר פסח ואין לי כוחות להתחיל לנקות את החדר שלי ואין לי כוחות לנקות משקעים מהעבר ולעשות סדר בחיי. אני כ"כ עצובה ואני לא נוהגת לעדכן את כל העולם שאני עצובה. אני לא ממהרת להצהיר על כך שאני עצובה. אבל כנראה שזה כבר בלתי נסבל. אני רק חושבת על מחר בבוקר, איך אקום ואתחיל לסדר ולנקות? והאם לזרוק את היומן האישי שלי שמכיל בתוכו דברים מן העבר? ואיך אחגוג את ערב פסח עם המשפחה שלי כשאחשוב כל הזמן איך הוא חוגג עכשיו עם המשפחה שלו? ואיך אעביר מחר את כל היום בציפייה לטלפון שלו שיאחל לי חג שמח? וכשהטלפון לא יגיע אני שוב אכנס לדכאונות. איך אמשיך את חיי בידיעה שהוא לא חלק מהם? אך אני מוציאה אותו מחיי? איך אני מוציאה את כל העבר הזה מחיי וממשיכה לבנות את חיי? איך אוכל לשכוח? למה זה כ"כ מכאיב לי כל מה שקשור לשם? איך אני מנתקת עם כולם קשר? איך מוציאה אותם מחיי? אולי הכי פשוט לשים לזה סוף לכל הסבל שלי כי זה לא מועיל לאף אחד. -> שני מה את מדברת שטויות? מה לשים לזה סוף? כן כי המצב הזה שבו אני נמצאת. אני כבר לא יכולה עם כל הדכאונות שלי. אין לי כח לעצמי יותר. קשה לי לשמוח בלב שלם. האמת היא שאני לא מכירה את עצמי בכלל. פשוט נמאס לי מהמצב הזה. -> אבל למה, מה קרה, למה את מדברת ככה? כי רע לי נשמה שלי. פשוט רע לי. לא טוב לי בחיים. אז נכון שזה לא נראה ככה.. אני מתפקדת יפה מאוד.. שומרת על עצמי... מטפחת את עצמי... חייה טוב.. אבל כל אלה- זה לא זה. יש לי משהו בלב שצועק לי. מזה צועק? צורח! יש לי חור ענקי בלב והחור הזה גורם לי לדכאונות. אני יכולה להסתכל על הפלאפון ולהתפלל כל היום לאלוהים שהוא יתקשר וכשזה לא קורה אני עצובה. ככה כל יום.. יום אחרי יום... -> אז זה בגלל מישהו שאת אוהבת כל העיניין? כן. יש לזה חלק נכבד מההרגשה שלי. -> אבל זה כולה בן. את יודעת.. יש עוד מיליון בנים בים... כן. אבל אף אחד לא מעניין אותי מלבדו. -> אסור לך לחשוב ככה. אסור לך להשליך את חייך לפח בגלל סתם בן. הוא לא סתם בן. הלוואי שהוא היה סתם בן. הלוואי שלא הייתי שמה עליו ככה היה לי הרבה יותר קל בחיים. -> אהבה זה דבר כואב אה? חבל לך על הזמן.. כואב עד מוות. -> מה הסיפור? הוא לא מאוהב בך? חחח.... הלוואי וזה היה כל הסיפור. זה לא סיפור פשוט. הלוואי שהיה אכפת לו ממני. הלוואי שהיה מתקשר אליי הרבה. הלוואי שהיה אומר לי שהוא מתגעגע אלי. -> את אוהבת אותו? מאוד. המון. -> והוא אותך? לא כמו שאני אותו. -> מאיפה לך? כי אני יודעת. יש לו מישהי שהוא איתה. ->אה...... את רואה אותו בכלל? אז זהו... יותר לא אראה אותו בחיים וזה הכי כואב לי.. רוצה לשכוח אותו לעזאזל!!! אם אשכח אותו החיים שלי יהיו יפים!!! איך שוכחים בן אדם? אשמח לקבל תשובות....