ממלית,
המקום הוא טוב ונכון. מרבית האנשים חוששים כשהם צריכים להגיע לביקור תנחומים שכזה, בייחוד אם הם לא חוו זאת קודם. קשה המפגש עם המוות, קשה חוסר האונים וחוסר הביטחון שאכן אנו יכולים לנחם ולעזור במשהו. אך למשפחה האבלה, ביקורי התנחומים חשובים, חשוב להם להרגיש שלא נרתעים מאבלם ומכאבם. לכן, הקושי הוא בעיקר שלנו. אני מציעה לך להכנס בפשטות ולהביע את השתתפותך בצערם. להיות שם איתם ולהתאים את עצמך לאווירה - אולי הם ירצו לדבר על הבן, על הכאב, אולי על דברים אחרים - שלא קשורים לאבל ואולי אפילו לצחוק - וזה בסדר. בדרך כלל בביקורים כאלה יש עוד אנשים, יש כיבוד ושתייה ומתפתחת שיחה באופן טבעי לגמרי. ה"שבעה" מאפשרת לאנשים תקופה של הסתגלות, שבה הם לא לבד ויכולים גם להשתחרר קצת בעזרת המפגש החברתי ולא להיות שקועים רק בעצמם ובאבלם. לכן, אני מציעה לך לסמוך על עצמך ולהיות בטוחה שיש תרומה רבה לביקורך וגם אם תרגישי מעט לא בנוח, ולא ממש תדעי מה לעשות - זה בסדר.
