דחוף עזרה
- פותח הנושא valeta
- פורסם בתאריך
לאט לאט
איך מתחיל ספר בישול במרוקאית? קודם כל תרגעי. זה דם אדום או חום? (חום הוא ישן - פחות בעיה). את בטוחה שזה דימום מה"מקום הנכון" ולא בניגוב מאחור? (סליחה על הישירות - אבל זה יכול להיות טחור או דימום קל מאחור אחרי יציאה קשה). בכל מקרה לא הייתי נלחצת במיוחד שציינת שעשית אולטרה סאונד היום. קרה לי בהריון עם בילבי דימום פצפון מדי פעם. עשית רק מוניטור חיצוני או גם אולטרה סאונד/בדיקה וגינלית? (אולי זו איזו שריטה מהשניים מהאחרונים?) הדברים ה"מפחידים" הולכים בדרך כלל עם דימום שמגיע גם לפד.
איך מתחיל ספר בישול במרוקאית? קודם כל תרגעי. זה דם אדום או חום? (חום הוא ישן - פחות בעיה). את בטוחה שזה דימום מה"מקום הנכון" ולא בניגוב מאחור? (סליחה על הישירות - אבל זה יכול להיות טחור או דימום קל מאחור אחרי יציאה קשה). בכל מקרה לא הייתי נלחצת במיוחד שציינת שעשית אולטרה סאונד היום. קרה לי בהריון עם בילבי דימום פצפון מדי פעם. עשית רק מוניטור חיצוני או גם אולטרה סאונד/בדיקה וגינלית? (אולי זו איזו שריטה מהשניים מהאחרונים?) הדברים ה"מפחידים" הולכים בדרך כלל עם דימום שמגיע גם לפד.
בנות יקרות-עדכון
התקשרתי אתמול בלילה לרופא שלי ותיארתי לו את המצב (הרי רק אתמול הייתי אצלו ועשיתי מוניטור שהיה תקין), והוא היה מאוד מרגיע. הוא אמר שכל עוד אין לי כאבים ומדובר בטיפות מעטות ולא בדימום ממשי (שגם לא מתחזק) אין כל סיבה לדאוג. לטענתו, באמת כמו שכתבתן יכול להיות מדובר בנים שהתפוצץ או שריטה, או רגישות של צוואר הרחם. בינתיים הטיפות נפסקו לחלוטין ואני מרגישה תנועות כרגיל, אז נרגעתי. אוף כמה שנלחצתי. ההריון הזה גורם לי להזדקן בקצב מסחרר. תודה שעניתן לי מהר
התקשרתי אתמול בלילה לרופא שלי ותיארתי לו את המצב (הרי רק אתמול הייתי אצלו ועשיתי מוניטור שהיה תקין), והוא היה מאוד מרגיע. הוא אמר שכל עוד אין לי כאבים ומדובר בטיפות מעטות ולא בדימום ממשי (שגם לא מתחזק) אין כל סיבה לדאוג. לטענתו, באמת כמו שכתבתן יכול להיות מדובר בנים שהתפוצץ או שריטה, או רגישות של צוואר הרחם. בינתיים הטיפות נפסקו לחלוטין ואני מרגישה תנועות כרגיל, אז נרגעתי. אוף כמה שנלחצתי. ההריון הזה גורם לי להזדקן בקצב מסחרר. תודה שעניתן לי מהר
שמחה שעבר הפחד ומזכירה לך
להשתדל להניח לפחד בצד (צוותי בתי חולים מתים מפחד - את לא רוצה שידביקו אותך). מצד שני כנראה שאני שאננה-אופטימית באופן מיוחד שזה גם לא מציאה גדולה אולי. הלילה שבו הרעלת שלי טיפסה לגבהים שגרמו לקשיי נשימה וכאבים חדים ברום הבטן (אבל ממש למעלה - באזור הסרעפת-מפתח הלב) היה אולי הוכחה לאופטימיות יתר שכזו. התעוררתי באמצע הלילה עם כאב חד שם למעלה גבוה (זה לא היה לגמרי חדש, היו לי כאבים שבאו והלכו באותו אזור בשבוע שקדם לכך). בקיצור - קמתי (סוף שבוע 31), הערתי את בן זוגי החמוד ואמרתי לו: כואב לי מאוד פה למעלה וקשה לי לנשום. בוא, נוסעים למיון יולדות. הוא כמובן נבהל מאוד (תמיד יותר מבהיל להיות "מהצד"). אבל אני באופטימיות הנצחית שלי אמרתי לו: "אל תדאג. זה בטוח לא צירים כי הבנתי שצירים כואבים יותר למטה באזור הרחם כמו כאבי מחזור. אז לא לדאוג - זה לא צירים
" [טוב נו - צדקתי - אלה באמת לא היו צירים
]
להשתדל להניח לפחד בצד (צוותי בתי חולים מתים מפחד - את לא רוצה שידביקו אותך). מצד שני כנראה שאני שאננה-אופטימית באופן מיוחד שזה גם לא מציאה גדולה אולי. הלילה שבו הרעלת שלי טיפסה לגבהים שגרמו לקשיי נשימה וכאבים חדים ברום הבטן (אבל ממש למעלה - באזור הסרעפת-מפתח הלב) היה אולי הוכחה לאופטימיות יתר שכזו. התעוררתי באמצע הלילה עם כאב חד שם למעלה גבוה (זה לא היה לגמרי חדש, היו לי כאבים שבאו והלכו באותו אזור בשבוע שקדם לכך). בקיצור - קמתי (סוף שבוע 31), הערתי את בן זוגי החמוד ואמרתי לו: כואב לי מאוד פה למעלה וקשה לי לנשום. בוא, נוסעים למיון יולדות. הוא כמובן נבהל מאוד (תמיד יותר מבהיל להיות "מהצד"). אבל אני באופטימיות הנצחית שלי אמרתי לו: "אל תדאג. זה בטוח לא צירים כי הבנתי שצירים כואבים יותר למטה באזור הרחם כמו כאבי מחזור. אז לא לדאוג - זה לא צירים
הרי פחד זה שמי השני בחודשים אלה..
הנה קראתי את דבריה של אור מגיע, התרגשתי מהאושר שלה על הלידה, אבל הסיפור עצמו החריד אותי (ממש כך, בלי הגזמה), במיוחד העדות שלה על הקושי העצום שהיא חוותה והכאבים שהיא מתמודדת איתם. כשאני שומעת על חתך החיץ אני נהיית תוקפנית ממש. אני נשבעת לכן שאני אתבע אותם אם הם יחתכו אותי, ואני מתכוונת לצרוח את זה בקולי קולות שידעו מראש. פשוט אונס מחריד מבוצע בנשים בחדר לידה. חיתוך של איבר המין. מזעזע. כאילו שבימי התנ"ך וגם מאות בשנים אחרי כן מישהו חשב לעשות כן. זה אבסורד! הרי ברור שהפרינאום מסוגל לעמוד בזה, אחרת הטבע כבר היה דואג לסידור אחר. ובאשר לאופטימיות שלך דבי-את הצלת בזכותה את הנשימה של בתך ואת גופך מניתוח נורא. אולי אזמין אותך ללידה להדביק אותי קצת בשמחת חיים?
הנה קראתי את דבריה של אור מגיע, התרגשתי מהאושר שלה על הלידה, אבל הסיפור עצמו החריד אותי (ממש כך, בלי הגזמה), במיוחד העדות שלה על הקושי העצום שהיא חוותה והכאבים שהיא מתמודדת איתם. כשאני שומעת על חתך החיץ אני נהיית תוקפנית ממש. אני נשבעת לכן שאני אתבע אותם אם הם יחתכו אותי, ואני מתכוונת לצרוח את זה בקולי קולות שידעו מראש. פשוט אונס מחריד מבוצע בנשים בחדר לידה. חיתוך של איבר המין. מזעזע. כאילו שבימי התנ"ך וגם מאות בשנים אחרי כן מישהו חשב לעשות כן. זה אבסורד! הרי ברור שהפרינאום מסוגל לעמוד בזה, אחרת הטבע כבר היה דואג לסידור אחר. ובאשר לאופטימיות שלך דבי-את הצלת בזכותה את הנשימה של בתך ואת גופך מניתוח נורא. אולי אזמין אותך ללידה להדביק אותי קצת בשמחת חיים?
ועוד משהו לגבי החיתוך
צר לי לאכזבך אבל אלא אם כן תצליחי לראות את המספריים - סביר להניח שלא תוכלי לצרוח ב"רגע האמת" כי לא תרגישי את זה. אמנם לא חתכו אותי, אבל הסבירו לי שב"רגע האמת" הכל שם כל כך מתוח ומעקצץ שלא ממש מרגישים מה קורה. ואני יכולה באמת להעיד מנסיוני - כאמור לא חתכו אותי - אבל המיילדת חשבה שהיא בהופעה בקרקס ומתחה שם את ה"עניין" בטירוף/ברוטליות לכל מיני כיוונים. בעלי נחרד, אבל אני לא הרגשתי - מה שכן שמעתי את המניפולציות שהיא עושה שם (כי היא לקחה תנופה עם היד שגם נחבטה לה שם במנורה- קצת קשה לי להסביר). ולכל אורך הזמן הזה זה לא כאב לי פשוט הרגשתי מין מתיחה מאלחשת. שימחת את ליבי כשהזכרת לי שהאופטימיות אכן השתלמה לי ולריאות של בילבי-זוטא. ולא, לא כדאי לך להביא אותי ללידה. כי בניגוד ללידה שלי עצמי, אני לא אהיה קשורה למיטה עם המוניטור/אינפוזית מגנזיום-פיטוצין/רגליים משותקות. מה שאומר שיהיו לי ידיים ורגליים חופשיות ואני עלולה בהחלט להחטיף כאפה למיילדת שלך אם אני רואה אותה מרימה מספריים בלי להתייעץ איתך ולקבל את אישורך. גם לי יש פתיל קצר כשזה מגיע לזה
צר לי לאכזבך אבל אלא אם כן תצליחי לראות את המספריים - סביר להניח שלא תוכלי לצרוח ב"רגע האמת" כי לא תרגישי את זה. אמנם לא חתכו אותי, אבל הסבירו לי שב"רגע האמת" הכל שם כל כך מתוח ומעקצץ שלא ממש מרגישים מה קורה. ואני יכולה באמת להעיד מנסיוני - כאמור לא חתכו אותי - אבל המיילדת חשבה שהיא בהופעה בקרקס ומתחה שם את ה"עניין" בטירוף/ברוטליות לכל מיני כיוונים. בעלי נחרד, אבל אני לא הרגשתי - מה שכן שמעתי את המניפולציות שהיא עושה שם (כי היא לקחה תנופה עם היד שגם נחבטה לה שם במנורה- קצת קשה לי להסביר). ולכל אורך הזמן הזה זה לא כאב לי פשוט הרגשתי מין מתיחה מאלחשת. שימחת את ליבי כשהזכרת לי שהאופטימיות אכן השתלמה לי ולריאות של בילבי-זוטא. ולא, לא כדאי לך להביא אותי ללידה. כי בניגוד ללידה שלי עצמי, אני לא אהיה קשורה למיטה עם המוניטור/אינפוזית מגנזיום-פיטוצין/רגליים משותקות. מה שאומר שיהיו לי ידיים ורגליים חופשיות ואני עלולה בהחלט להחטיף כאפה למיילדת שלך אם אני רואה אותה מרימה מספריים בלי להתייעץ איתך ולקבל את אישורך. גם לי יש פתיל קצר כשזה מגיע לזה
ובכן-אכן התחלתי לרכך את האיזור
למרות שאני מודה שאני מטילה ספק ביעילות של זה (קראתי קצת מחקרים, ויצא שאין באמת קשר מוכח בין עיסוי פרינאום לבין אופציית החיתוך, אולי גם כי בבתי חולים זו אופציה מאוד אהובה עליהם). בכל מקרה דבי-אני כנראה צריכה לאיים מראש (אני אומרת את זה בכל הרצינות), שאם יקרה כזה דבר בלי ידיעתי ואישורי אני ארדוף אותם. מצידי שיחשבו שאני משוגעת (ואני בדר"כ אדם מאוד עדין ואדיב אם יורשה לי להחמיא לעצמי). זה לא מקובל עליי ברמות גבוהות. לכל פעולה רפואית הרי חייבת להיות הסכמה של הפציינט, גם לדברים הרבה יותר קלים מאשר חיתוך (שזה מעין מיני ניתוח). אני מדברת על זה עם בעלי המון ומכינה אותו לזה. שישים לב ושישאג כשצריך ושבשום אופן לא יתן לזה לקרות. דבי-את בטוחה שעברת לידה? התיאורים שלך כתובים בהרבה הומור , אבל המציאות עצמה פשוט זוועתית. כל פעם שאת כותבת על הלידה שלך אני חושבת על עינויי האינקוויזיציה או על סרט אימה מבהיל במיוחד. עשית עם זה משהו? כתבת מכתב תלונה למשל?
למרות שאני מודה שאני מטילה ספק ביעילות של זה (קראתי קצת מחקרים, ויצא שאין באמת קשר מוכח בין עיסוי פרינאום לבין אופציית החיתוך, אולי גם כי בבתי חולים זו אופציה מאוד אהובה עליהם). בכל מקרה דבי-אני כנראה צריכה לאיים מראש (אני אומרת את זה בכל הרצינות), שאם יקרה כזה דבר בלי ידיעתי ואישורי אני ארדוף אותם. מצידי שיחשבו שאני משוגעת (ואני בדר"כ אדם מאוד עדין ואדיב אם יורשה לי להחמיא לעצמי). זה לא מקובל עליי ברמות גבוהות. לכל פעולה רפואית הרי חייבת להיות הסכמה של הפציינט, גם לדברים הרבה יותר קלים מאשר חיתוך (שזה מעין מיני ניתוח). אני מדברת על זה עם בעלי המון ומכינה אותו לזה. שישים לב ושישאג כשצריך ושבשום אופן לא יתן לזה לקרות. דבי-את בטוחה שעברת לידה? התיאורים שלך כתובים בהרבה הומור , אבל המציאות עצמה פשוט זוועתית. כל פעם שאת כותבת על הלידה שלך אני חושבת על עינויי האינקוויזיציה או על סרט אימה מבהיל במיוחד. עשית עם זה משהו? כתבת מכתב תלונה למשל?
אני בעד עיסוי
לדעתי העיסוי הועיל לי. היו לי רק שתי שריטות בשני צידי השפתיים (לא עמוקים וגם לא במקום שאפשר לתפור) עשיתי את העיסוי עם השמן בערך 3 שבועות ולדעתי זה עזר מאוד ביחוד בשלב שהראש של דנזל כבר היה חצי בחוץ ונשאר כך די הרבה זמן כי לא הגיע ציר וכבר הייתי בטוחה שהולכים לחתוך כדי שיצא כבר.. אבל הגישה של מיילדות בהולנד לפי ספר של מיילדות שקראתי היא שרקמה שנקרעת היא רקמה חלשה ורקמה שחותכים היא עלולה להיות רקמה חזקה עם יותר כלי דם ולכן עדיפים קרעים ספונטנים על חיתוך.
לדעתי העיסוי הועיל לי. היו לי רק שתי שריטות בשני צידי השפתיים (לא עמוקים וגם לא במקום שאפשר לתפור) עשיתי את העיסוי עם השמן בערך 3 שבועות ולדעתי זה עזר מאוד ביחוד בשלב שהראש של דנזל כבר היה חצי בחוץ ונשאר כך די הרבה זמן כי לא הגיע ציר וכבר הייתי בטוחה שהולכים לחתוך כדי שיצא כבר.. אבל הגישה של מיילדות בהולנד לפי ספר של מיילדות שקראתי היא שרקמה שנקרעת היא רקמה חלשה ורקמה שחותכים היא עלולה להיות רקמה חזקה עם יותר כלי דם ולכן עדיפים קרעים ספונטנים על חיתוך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.