ועדיין,
ועדיין, מעל כל הדיבורים האלה על סולם שפות ועל הפרוטושמית הצפ-מזרחית (למדתי משהו חדש), אנגלית, לטינית, פורטוגזית, לא משנה מה. הרוב הכואב של השחקנים הרוסיים הם כאלה שקשה להם להתאקלם בארץ מפני שקשה להם להסתדר עם יותר משפה אחת. קיבלנו הזדמנות, ונפתחה לנו דלת למקום בו הם לא יחושו מאויימים, וירגישו בבית. מקום חמים, מכבד ומכובד, של גאווה ושל -אם אפשר לומר- מורשת, שלא מושתת על פוליטיקה או דמים - מגרש משחקי התפקידים החיים. אולי לנו, הישראלים נחותי הרגשות נשמעת האנגלית שכפה יותר סקסית, כי רוב הסרטים והסדרות שראינו הם באנגלית, אבל למי שלא מבין אותה - היא נשמעת כמו גיבובבים של משהו שתקוע לו עיפרון בפה, כך שהוא לא מסוגל להגיד ר´, או ב´ וכל מה שקשור לספתיים נשמע כמו W. הם בחרו שתי בחירות, ואמרו לנו אותה ברגליים: 1) הם באו ארצה "לבנות ולהבנות" (ולו הן מפני שישראל, עם כל הדתיים, היא עבורם היא הפחות גרועה) 2) הם מוכנים סוף-סוף להיפתח לתרבות הישראלית. אז אנא מכם, גם אם הנוף הישראלי מכיל בחובו גם אנגלית, תשאירו את זה ישראלי, עברי ופשוט.