תיק כבד היפלת עלי...
מסכים אתך במאה אחוז שלכל רוטב יש את דרגת הסמיכות הנכונה לו, אך איך מתארים סמיכות מדויקת במילים? סמיך כמו... מה בדיוק? רוטב אמור להיות בעל סמיכות שתגרום לו להיצמד קלות למזון שאתו הוא מוגש. מחד גיסא רוטב דליל ו"מימי" מדי לא יצמד למזון, ומאידך איננו רוצים להסמיך את הרוטב עד לדרגה בה יהפוך להיות סמיך מדי, "משחתי". הסמיכות המינימלית נבחנת פשוט ע"י טבילת כף עץ ברוטב והפיכתה (כך שגב הכף מופנה כלפי מעלה). הרוטב אמור לזלוג מן הכף, אולם שכבה דקיקה ושלימה אמורה לצפות את גב הכף. אם נעביר אצבע על גב הכף הרוטב ישוב ויכסה את ה"שביל" שהותירה האצבע. רוטב סמיך יותר ייבחן במבחן דומה, אולם כאן אנו מצפים כי השביל שהותירה האצבע ישאר יבש, דהיינו הרוטב לא יזלוג וימלא אותו. אם משני צידי השביל נוצרו "קירות" של רוטב אזי הרוטב סמיך מדי. שני כללים (לכאורה אובייקטיביים) אלה טובים ככללי יסוד, אולם במציאות לא קיימות רק שתי דרגות סמיכות (או ארבע, אם נוסיף את הרוטב המימי ואת הרוטב המשחתי) ואינני מכיר דרך להגדירן במילים או במעשים. כאן הנסיון מדבר. אני חושש שאכזבתך מאי ההצלחה של טבחים רבים להכין רוטב כהלכתו אינה נובעת רק מאי הכרת דרגת הסמיכות הרצויה לרוטב המסוים, אלא בעיקר מאי הבנת היחסים בין מרכיבי הרוטב והשינויים שהם עוברים במהלך הבישול, אבל זה נושא רחב בפני עצמו. סתם דוגמא קטנה: ברוטב השמנת הבסיסי שבשרשור זה מבשלים את היין עם השמנת מבלי לחשוש מקרישה. האמנם? אז אמנם לא צריך לחשוש, אבל קרישה בהחלט יש -- ואנו מעוניינים בה. הסמכת רוטב השמנת הבסיסי, בהיעדר גורמי הסמכה כמו עמילנים, מתבססת על קרישה בשלב הראשון ועל אידוי מים בשלב השני. אנו מסתמכים על הכרת הרכב היין (בעיקר מים, חומצה ואלכוהול) והשמנת (אמולסיה של מים, שומן ומוצקי חלב). חימום מהיר של החומצה (היין) והשמנת יביא להתגבנות מהירה של הפרוטאינים, אבל עקב הרתיחה המהירה הם לא יתגבשו לגושים גדולים (הנוטים להיפרד מהרוטב) אלא ימהלו באופן אחיד והרוטב יוותר חלק. המשך הבישול יביא לאידוי המים (שביין ובשמנת). לפיכך השליטה ברמת הסמיכות נקבעת ע"י שלושה פרמטרים: יחס הכמויות בין היין לשמנת, מהירות ההרתחה ומשך הבישול. זכיתי לראות (ולצערי לטעום) לא מעט רטבים בהם שגה הטבח באחד הפרמטרים (או בכולם).