דחיה בין אחים

[איןאריותכאלה]

דחיה בין אחים

כשהיינו בפארק בסופ"ש שיחקתי מסירות עם שתי הבנות, והבחור שיחק משחקי דמיון לא רחוק מאיתנו. באיזשהוא שלב הקטנה השתוללה ונשכה את הגדולה. הקטן שמע את הגדולה צועקת, עזב את ענייניו, והגיע בריצה ובידיים פשוטות לחבק את אחותו הדואבת. היא מצידה דחפה אותו ממנה וצעקה שהיא לא רוצה חיבוקים.
אמרתי לה מיד שזה לא נעים שמרחיקים אותך ככה. היא אמרה שלא אכפת לה.
אחרי שנרגעה והלכנו לאיזור אחר בפארק רצתה לתת לי יד. לא הסכמתי, משכתי את היד ממנה. היא ניסתה שוב. ואז אמרתי שלא מתחשק לי לתת יד עכשיו. וקישרתי את זה לסיטואציה המוקדמת יותר. אבל אני לא חושבת שזה ישנה משהו לגבי הפעם הבאה שתתרחש סיטואציה מסוג זה. אני יודעת שבאותו רגע היא היתה כואבת ולא התאים לה מגע, אבל זה קורה בכל מיני סיטואציות איתו.
הוא ילד מאד פיזי, ומאד רגיש, וכשמישהו נפגע הוא תמיד הראשון לבוא ולחבק. היה איזה לילה בשבוע שעבר שנפלתי כשנכנסתי לחדר הילדים להביא משהו בחושך. בבוקר כשנפגשנו הוא שאל איך הרגל שלי, ולקח לי זמן להבין שהוא זוכר את הנפילה עוד מהלילה.
כואב לי על הדחיה הפיזית והמילולית שהוא חווה, גם עם הגדולה, לפעמים גם עם הקטנה, ובוודאי עוד יחווה, כי רוב הילדים והאנשים לא כאלה. לא יודעת איך לגונן עליו. לא חושבת שאפשר.

 

[אורים כהורים]

רק שיידע שאת מבינה אותו ורואה אותו

את הכאב שחווה כשקורה, ואת הייחודיות שלו.
זה הדבר שהכי הכי חשוב עבור הילדים. במיוחד הרגישים.

 

[אנה חדשה]

למה שלא תדברי איתו על זה?

שהרגישות שלו היא מקסימה בעיניך, אבל יש אנשים שדווקא נרתעים ממגע כשהם עצובים.
ותחשבי על הקטנה - היא לא רוצה מגע והיא עצובה - אז את מצפה שהיא תתן לו לחבק אותה אם זה לא מתאים לה? בלי קשר לכוונות הטובות שלו.
להיפך, את לא רוצה שהיא תגדל ותחשוב שזה בסדר שייגעו בה גם אם זה לא מתאים לה.
אני רוצה לספר לך על עצמי - כשאני בלחץ, אני לא סובלת מגע. ובעלי מכיר את זה. אז כל פעם שהיינו בבדיקה חשובה בהריון, כל פעם דרשו ממנו להחזיק לי יד. ממש רמזו לו שהוא בעל גרוע. וכל פעם היינו צריכים להסביר שהוא מתחשב בי ולא מתעלם.

 

[אולי ואולי]

דחיה?

בעיני זו לא סיטואציה של דחיה, אלא של תקשורת לא מותאמת ביניהם.
כלומר, שניהם עם כוונות טובות, שהתפספסו בהבעה שלהן.
זה טוב מאד שילדה יכולה להגיד שלא מתאים לה חיבוק עכשיו, כדאי ללמד אותה איך לומר את זה בצורה נעימה ובלי לדחוף.
טוב מאד שילד רוצה להביע תמיכה באחותו, צריך ללמד אותו לבדוק אם ובאיזה אופן מתאים לה לקבל תמיכה ממנו. ואם הוא לא מכיר דרכים אחרות מלבד חיבוק, יתכן שכדאי גם להכיר לו דרכים כאלו.

 

[MotheRonit]

תגובה מדויקת ובונה.

 

[מ י כ ל10]

זה חוטא למציאות שהיא נתפסת כלא רגישה

אילו הוא היה מאוד רגיש *אליה* הוא היה יודע לשאול אם היא רוצה חיבוק.
כמו שנכתב כאן - שניהם צריכים ללמוד לתקשר את רצונותיהם בדרך לגיטימית. וזה בסדר שהם לא מצליחים. זה משהו שלומדים כל החיים.

 

[איןאריותכאלה]

תודה לכולכן - עכשיו אני מחפשת עצה

איך ללמד אותם לדבר באופן נעים יותר אחד עם השני? איך הייתן מתווכות סיטואציה כזו?

 

[galilit11]

הייתי מחזקת את ההתנהגות שלה ו"מכווננת" את הרגישות שלו

ראשית הייתי מתווכת את הרגישויות של כל אחד מהם לשני: אומרת לה שהוא רצה לחבק/ לעודד בגלל שהיא חשובה לו והוא רגיש אליה; ואומרת לו שהיא לא רוצה מגע לפעמים/ כשהיא כועסת.
לאחר מכן, הייתי מדגישה בפניו שהוא צריך לשאול אותה אם מתחשק לה חיבוק. וגם להראות דוגמה אישית: כשמישהו מהם כועס למשל את שואלת אם הוא רוצה חיבוק ורק אח"כ מחבקת.
&nbsp
חשוב שהיא *תשמור* על הידיעה הברורה שלה של מה היא רוצה ועל היכולת לדחות על בסיס מה שהיא רוצה (בלי שהיא תשאף לרצות אותו או אותך), ובעיקר לגבי מגע גופני.
וחשוב גם שהוא יבין שהוא צריך לשאול לפני ולא להמשיך אם קיבל דחיה, גם אם מדובר באדם קרוב, גם אם האדם השני עצוב וגם אם כל מה שהוא רוצה זה לנחם והכל מכוונות טובות ומהרגישות שלו שהיא באמת ייחודית ומיוחדת (וגם אותה לא צריך "למחוק").
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

לי אישית

נשמע תמוה לכעוס על מישהי שכואב לה כי היא לא רוצה חיבוק. האם הייתה לה דרך אחרת להימנע מלקבל חיבוק נגד רצונה באותו רגע מאשר להדוף אותו? אולי זה לא כל כך נחמד שהיא צעקה וזה לא היה הכרחי, אבל כשלמישהו כואב והוא כועס, גם לא כל כך סביר לשפוט אותו על זה שהוא צועק (מה גם שהיא צעקה גם עד אותו רגע).
לדעתי בסיטואציה הזאת קצת יותר מדי ראית את טובת הבן שאוהב לחבק ופחות מדי את טובת הבת שהיא בעצם זו שנפגעה - לא יודעת ממה זה נובע, אבל בהחלט כדאי לדבר איתו ולהגיד שלא תמיד אנשים רוצים חיבוק ואסור לחבק אותם אם הם לא רוצים. אני לא יודעת למה זה כואב לך שאנשים דוחים את החיבוק שלו, ולמה נראה לך כל כך חשוב שהוא תמיד ייענה ויהיה רשאי לחבק, גם אם הוא נהנה מחיבוק. אם הוא אוהב חיבוקים, הוא יכול לבקש אותם כשהוא רוצה. אבל לקבל את החופש לחבק אחרים כשהוא חושב שהם רוצים וזה לא נכון - זה בלתי אפשרי וזו בכלל לא גישה סבירה לחשוב שזו מין זכות שצריכה להיות לו, בעיניי. אגב, אצלנו בבית לפעמים חלק מנוהל ההשכבה (תלוי אם הילדה מבקשת), ולפעמים הפרידה בגן הוא "מיעוך" - כלומר חיבוק חזק חזק. אולי אם תנהיגי יותר רגעים כאלה במשך היום הוא יהיה קצת יותר מסופק מבחינת הצורך שלו בחיבוקים.

 

[MotheRonit]

אני מבינה את המקום שאת נמצאת בו, את כיוון המחשבה שלך. אבל

אני חושבת שאת טועה. וגם אני הייתי שם. אל מול שני הצדדים והשורה התחתונה שלי הייתה "זה מקסים שאתה רוצה לעזור, אתה יכול להציע, אבל הצד השני לא חייב לקבל אותה" -- כן לחזק בו את הרגישות המקסימה הזו אבל כחלק ממנה הוא צריך ללמוד לקרוא את הצד השני. בוודאי לא לכפות את הנחמה שלו. זו מילה קשה לכפות. אבל זה בדיוק מה שהצד השני, שנמצא כרגע בסערה/עוררות רגשית חווה. וזה אולי מתאים ונהדר לבן שלך להעניק את זה - אבל זה לא מתאים לצד השני לקבל את זה.

 

[yaelal1]

לדעתי הבעיה היא אחרת

אם אני קוראת נכון בין השורות, את נורא רוצה שהילדים יאהבו אחד את השני ויהיה ביניהם רעות ויחסים טובים. ואת נלחצת אם זה נראה שהם לא באינטראקציה טובה.
אני מציעה לך להוריד את הלחץ הזה מעצמך כי זה לא פרודוקטיבי.
אני מלמדת את ילדי לכבד זה את זו ובזה זה מסתכם. הם לא צריכים לחבק אחד את השני, הם לא צריכים לאהוב אחד את השני או לעשות שום דבר שלא נעים להם. אבל.
&nbsp
אם הם מתנהגים בצורה לא מכבדת - אם הם קוטעים אחד את השני, אם הם חוטפים צעצועים אחד לשני, קוראים אחד לשני בשמות, או מכים אחד את השני - על זה אני לא שותקת. מיד אני אומרת "את לא תתנהגי ככה כלפי אף אדם וגם לא כלפי אחותך" וזה בד"כ מספיק.
לסיכום, אני חושבת שאם את תופסת את ההתנהגות של ביתך כהתנהגות לא מכבדת, אז דברי איתה על כך. תגידי לה, "זה לא נעים לצעוק", "זה לא יפה לדחוף" ו"היתה לו כוונה טובה".
אבל לא הייתי ממשיכה את זה מעבר. מקוה שזה לא פוגע בך אבל נראה לי מוגזם לא לתת לה יד כעבור זמן. את מה שיש לך לומר תגידי לה באירוע, או בשיחה פרטית ביניכן. אל תמשכי את האירוע מעבר כי זה לא נעים לא לך ובטח לא לה.