דחייה, צד ב.
כשפעם באף פעם, אחרי הכרות קצרה, אני שואל מישהי משהו יחסית ישיר (מבחינת אם בא לה להיפגש וכו') ונענה בדחייה, יש לי תחושה של חוסר נוחות מבחינת הצורה שבה הצד השני רואה את זה. כאילו המסר שמי שמולי קיבלה היה "לא דיברתי איתך בכיף והייתי נחמד אליך כי נהניתי מהשיחה. סתם רציתי לעשות עליך רושם, כי רציתי משהו ממך".
עד כמה נראה לכם שיש משהו בחששות האלה? איך הרגשתם כשיצא לכם לעמוד בצד הדוחה?
כשפעם באף פעם, אחרי הכרות קצרה, אני שואל מישהי משהו יחסית ישיר (מבחינת אם בא לה להיפגש וכו') ונענה בדחייה, יש לי תחושה של חוסר נוחות מבחינת הצורה שבה הצד השני רואה את זה. כאילו המסר שמי שמולי קיבלה היה "לא דיברתי איתך בכיף והייתי נחמד אליך כי נהניתי מהשיחה. סתם רציתי לעשות עליך רושם, כי רציתי משהו ממך".
עד כמה נראה לכם שיש משהו בחששות האלה? איך הרגשתם כשיצא לכם לעמוד בצד הדוחה?