דיאטה או דרך חיים-הגיגים לשבת
טוב, זה כנראה יצא קצת פילוסופי, הזהרה מראש! הדיאטה שלי, היא מאוד מאוד אנושית, אני ממש לא סובלת, חישוב גס הראה לי שאני אוכלת 1500 קלוריות ביום שזה בחלט לא סבל, יש לי צ´ופרים טעימים ובקיצור, באמת הדיאטה מתאימה לי (וזאת גם הסיבה שאני ממליצה על דיאטנית). אני במסגרת הזאת חודשיים וחצי, נכון ללפני שבועיים הורדתי 8 ק"ג (השבוע דיאטנית, ניראה מה יהיה), ודי התרגלתי לחיות ככה. כשאני בתוך המשטר הזה, אני שמה לב כמה דברים אני לא אוכלת שהייתי אוכלת בהזדמנות אחרת. הילד נירדם אתמול אחה"צ? בטוח הייתי חוטפת איזה שטות. היינו אצל חברים שפתחו בובובניירה שווה, בטח הייתי אוכלת כמה קוביות, אפילו שמתי לב לזה כשהיינו בניחום אבלים ובעלי לקח לו באופן הכי טבעי קוראסון שוקולד, חשבתי לעצמי שבטח הייתי לוקחת אחד, לפחות. קראתי איפה שהוא שאנשים אוכלים700-800 קלוריות ביום ב"נישנושים" האלה, ומשם בעצם משמינים. אני לא יודעת מה לגבי אחרות, אבל לי יש עודפים מלפני ההריון, אפשר לעשות ניתוח שלם שכותרתו ,האוכל כפיצוי" על למה עליתי 8 ק"ג בין ההריון הראשון לשני (דיכאון, כן) וזה לא ישנה כלום, על העבר. השאלה לגבי העתיד, איך נמנעים מהיו-יו המפורסם? אני לא רוצה להגיע למידה 40 כדי להתחיל לטפס משם בחזרה למעלה. אני לא מדברת על הריון, אני מדברת על השיגרה. החלום הרטוב שלי בנושא זה להמשיך להמנע מנישנושים בין הארוחות, להוריד שוקולד ובורקס מהתפריט שלי (נעים מאוד, שני החבר´ה האלה אחראים בלעדית על כמה ק"ג טובים שיושבים עלי) אבל לחלוטין. וכן להמשיך בהליכות (עוד יותר קשה) האם זה אפשרי? אני יודעת שהדרך לאושר עוד ארוכה (17 ק"ג כמו שאני כותבת כאן 17 פעם ביום), אבל אחרי שהגענו לאושר איך נישארים שם? שבת שלום לכולן חן
טוב, זה כנראה יצא קצת פילוסופי, הזהרה מראש! הדיאטה שלי, היא מאוד מאוד אנושית, אני ממש לא סובלת, חישוב גס הראה לי שאני אוכלת 1500 קלוריות ביום שזה בחלט לא סבל, יש לי צ´ופרים טעימים ובקיצור, באמת הדיאטה מתאימה לי (וזאת גם הסיבה שאני ממליצה על דיאטנית). אני במסגרת הזאת חודשיים וחצי, נכון ללפני שבועיים הורדתי 8 ק"ג (השבוע דיאטנית, ניראה מה יהיה), ודי התרגלתי לחיות ככה. כשאני בתוך המשטר הזה, אני שמה לב כמה דברים אני לא אוכלת שהייתי אוכלת בהזדמנות אחרת. הילד נירדם אתמול אחה"צ? בטוח הייתי חוטפת איזה שטות. היינו אצל חברים שפתחו בובובניירה שווה, בטח הייתי אוכלת כמה קוביות, אפילו שמתי לב לזה כשהיינו בניחום אבלים ובעלי לקח לו באופן הכי טבעי קוראסון שוקולד, חשבתי לעצמי שבטח הייתי לוקחת אחד, לפחות. קראתי איפה שהוא שאנשים אוכלים700-800 קלוריות ביום ב"נישנושים" האלה, ומשם בעצם משמינים. אני לא יודעת מה לגבי אחרות, אבל לי יש עודפים מלפני ההריון, אפשר לעשות ניתוח שלם שכותרתו ,האוכל כפיצוי" על למה עליתי 8 ק"ג בין ההריון הראשון לשני (דיכאון, כן) וזה לא ישנה כלום, על העבר. השאלה לגבי העתיד, איך נמנעים מהיו-יו המפורסם? אני לא רוצה להגיע למידה 40 כדי להתחיל לטפס משם בחזרה למעלה. אני לא מדברת על הריון, אני מדברת על השיגרה. החלום הרטוב שלי בנושא זה להמשיך להמנע מנישנושים בין הארוחות, להוריד שוקולד ובורקס מהתפריט שלי (נעים מאוד, שני החבר´ה האלה אחראים בלעדית על כמה ק"ג טובים שיושבים עלי) אבל לחלוטין. וכן להמשיך בהליכות (עוד יותר קשה) האם זה אפשרי? אני יודעת שהדרך לאושר עוד ארוכה (17 ק"ג כמו שאני כותבת כאן 17 פעם ביום), אבל אחרי שהגענו לאושר איך נישארים שם? שבת שלום לכולן חן