דיאטנית - אושר ענקי

[אמא של דפנה]

דיאטנית - אושר ענקי

מלווה בהמון מחמאות.
אני מאוזנת כבר שבוע.

מורגש היטב.


עכשיו רק שאלה אחת: מה עושים כשאני לא מסוגלת לסיים כריך (אני ממש מכריחה את עצמי לאכול)
ואז הרווחים בין הארוחות גם מסוגלים לעבור את ה-4 שעות ויותר.

והכי כייף מותר לי במבה וגלידה. כמובן כמויות.
והוסיפו לי היום תפוחי אדמה ופסטה.
גדול. זה באמת היה חסר לי.

 

[IrisPeleg]

אינסולין מהיר

אם את לא לקחת אינסולין מהיר עבור הכריך את לא חייבת לגמור

כל הכבוד לאיזון ולהצלחה.

איזה כיף לתוספות

 

[אמא של דפנה]

לא. לדעת הרופא שלי אין צורך בינתיים

ומותר לי את כל הכריך רק שאני לא מסוגלת לאכול את כולו ואני די מכריחה את עצמי להגיע לביסים האחרונים.

ומעבר לזה תודה.


ובינתים הכי נמוך שהגעתי לאחר ארוחה טובה של כריך הוא 103.
שזה מעולה שבמעולים. הלוואי ישאר לי ככה כל הזמן.

 

[IrisPeleg]

אין שום סיבה שתכריחי את עצמך

אוכל זה לא עונש.

שאלתי אותך על אינסולין מהיר כי אם לוקחים אותי בשביל כמות מסויימת של פחמימות צריך לצרוך את הכמות.

אם אין לך בעיה כזו, תאכלי רק כשאת רוצה.

בהצלחה

 

[אמא של דפנה]

תודה הוסיפו לי היום לתפריט 40 פחחמות

הכוונה כמובן ל-40 גרם שעד עכשיו לא צרכתי אותן בכלל מסתבר.
לא ידעתי שאני צריכה למשל בארוחה גדולה לצרוך 30 וצרכתי פחות מ-20.

וחוזרים לשאלה שלי שאני לא מסוגלת לסיים ארוחה בעבודה. תמיד נשארות לי
שאריות שהולכות לפח בסוף.
נכון שנחמד שהפח מרוויח אבל הייתי שמחה אם הייתי מצליחה לסיים את כל מה
שכתוב לי בתפריט מבחינת כמויות.

 

[IrisPeleg]

לא חייבת לסיים בכח

זה בדיוק הנזק שעשינו לילדים שלנו: הכרחנו אותם לסיים מה שבצלחת.

תאכלי כמו הרזים: כששבעים מניחים את המזלג

 

[הברווזה עליזה84]

למה היית שמחה? למה לאכול בכוח?

 

[אמא של דפנה]

כמו רבים לפני שנולדו להורים ניצולי שואה

אותנו למדו שלא זורקים אוכל, אם יש חיות בבית הם מקבלות את השאריות, אצלי יש חיות שלא אוכלות שאריות,
אלא אוכל מיוחד לדגים ולבעלי כנף. לפיכך אני נאלצת או באמת לזרוק (וכואב לי נורא בלב כי שנים מחנכים אותך
שלא זורקים אוכל לזבל כי יש ילדים רעבים בעולם ובמיוחד כשאתה ילד לניצולי שואה) ושנית שחייבים לגמור הכל
מהצלחת שוב החינוך של הורי.

קשה לי נורא עם זה ולכן בשנים האחרונות אני משתדלת לשים לי בצלחת מנות קטנות יותר שאם אני רוצה עוד
אני מוסיפה לי כף אבל בכריכים זה קשה יותר. כמו שאמרתי בשבילי לזרוק לחם לזבל זה סבל אדיר.

 

[ladybug4NLP]

גם אני דור שני לניצולי שואה

ומצד אבי אפילו יתומת שואה (אבי נפטר בגיל צעיר בגלל מה שעבר בשואה)

על פי השיטות שאני עובדת אתן, הבעיות והתובנות שהיו לנו בילדותנו הן בהתאם לכלים שהיו ברשותינו אז.

יש גיל שאפשר להתחיל... בעיקר לקחת אחריות ולהתייחס לבעיות השונות בהאם לכלים שיש ברשותינו עכשיו, כשבגרנו והחכמנו.

ומי שקשה לו לעשות את השינוי כדאי שיפנה ללימוד/הנחיה/טיפול של שיטה קצרת מועד כדי לחיות חיים טובים יותר,
אחרת יש סיכוי להנחיל את הבעיות האלה לדור הבא.
ולא רק ניצולי שואה, גם אנשים שהכו אותם, התעללו בהם וכד'.

יש אפשרות לשינוי.
ונדמה לי שאיינשטיין אמר: מי שממשיך לעשות את אותם הדברים, שלא יצפה לתוצאות שונות.

שבת שלום