אנימוס ואנימה
אז אם הבנתי נכון דני בוכה בגלל שלדנה לא אכפת ממנו. שלו היה אכפת לה ממנו,הרי לא היה בוכה. ודנה הרי לא רואה אפילו שדני בוכה, שלו הייתה רואה הרי לא הייתה שואלת את כל השאלות האחרות. מכאן יוצא שדני בעצם בוכה בכי שאף אדם אחר אינו רואה. דני בוכה את בכיו של הגבר הצריך לנווט את דרכו בחיים. וקשה לו.קשה לו מאוד לנווט.קשה מאוד להיות גבר בעולם הזה. הוא זקוק לדנה שתעזור לו ודנה הרי נמצאת בתוך דני,כי דני הרי הוא למעשה דנה,ולכן לדנה לא אכפת שדני בוכה משום שלדני עצמו לא אכפת מכך.דני כבר נהיה אדיש לבכי של עצמו.הסבל הקהה את רגשותיו.האם אני צודק ברי? האם אתה מדבר על שני צדדים באותה אישיות? אנימוס ואנימה? אולי כן. אולם למה לדנה(הצד הנשי)לא אכפת מדני(הצד הגברי) היש סיבה מיוחדת לכך? אולי דבר ראשון דני יצטרך להחליט שלו אכפת מעצמו? אולי דבר ראשון דני יצטרך להיות מודע לבכי של עצמו? אולי דבר ראשון על דני להתחיל להרגיש ולחוש? כי אם דני אדיש לדנה(הרגש והחום),הרי אין זה לא מובן לחלוטין שדנה לא תבין את דני,לא? האם הבנתי נכון?
