לא מתנפל
מעיר שלדעתי ומנסיוני על אף שהסבל ניכר ומתסכל מאוד הדבר לא ניתן לפתרון בדרכך,
לדעתי,
גם כי הפער בין העולם הפנימי לחיצוני, בין השפה היחודית והמקורית לזאת הכללית והמוסכמת אינו מקרי אלא מבטא משהו הכי מהותי.
אז לדעתי,
ומקווה שמותר לבטא אותה בלי שתטפלי עלי כל הזמן התנפלות,
התפישה שאת מציגה כאן, שממנה גם נגזר היחס אל השפה ככלי, כעוד כלי שאפשר וצריך להעניק לאוטיסטים על מנת שיבחרו,
מהדהדת דרך היבטים רבים במה שנחשב לצערי כטיפול.
לא הכחשתי שאוטיסטים סובלים, אני עצמי סובל מאוד, כתבתי שהנטיה להתעלם מורכבות על בסיס הסבל והכאב סופה שמחוללת יותר סבל וכאב.
לא במקרה אוטיסטים רבים נוטים למדע ולאמנות או לנסיונות לביטוי המבוסס על התמסרות מלאה לדבר זה או אחר,
גם מעבר למה שנחשב כהגיוני וראוי בעיני הסביבה הנורמטיבית.
אוטיזם מתבטא כנטיה שפתית שונה, יחודית, עמוקה ורגישה, ופחות אינסטרומנטלית ופרגמטית (לכאורה) מסיבות שיש לתת עליהם את הדעת.
לומר שבגלל ובשם הסבל והכאב עדיף לוותר על מה שהופך אותך לא מובן לכלל זה בעייתי מאוד לדעתי,
ביחוד לאוטיסטים אבל לא רק .
אני סובל מאוד בגלל שאיני מובן מעולם ולעולם ,מכל בחינה אפשרית, מהתנסותי, מאז ילדותי, כל הנסיונות לפשרה שפתית סיבכו אותי עוד יותר,
גם בכאב של ניתוק מעצמי למען אשליית מובנות שסתם לכדה אותי לקיום עוד יותר מכאיב,
את נסיוני אני מספר כאן ולא יותר.
ויודע מאוד שהוא לא מתאים לתפישה המקובלת,
תפישתי גם לא מקובלת על רוב האוטיסטים,
וברור למה,
כי אכן זה כואב, ומאוד, אלא שלצערנו הדברים אינם פשוטים כפי שאת מציגה אותם כאן