דיבור קבוע בטון בכייני.

תהילה69

New member
דיבור קבוע בטון בכייני.

שלום, בתי הגדולה בת 3 וחצי, כבר חודשים רבים שמתנהגת ברוגז ובכעס ללא סיבה מובנת. כל דבר שהיא אומרת, אם זה בקשה או סתם רוצה להגיד זה נאמר בטון בכייני או ממש בבכי (מזוייף). דיברנו איתה בלי סוף, כל יום מחדש שאין צורך לבכות פשוט רק לדבר או לבקש יפה והיא תקבל במידה ויש באפשרותינו לתת לה את מבוקשה. זה עובד לדקות הסמוכות, היא מדברת יפה וברוגע ואפילו עם מילות נימוס (בבקשה,תודה) ואז שוב מדברת או מבקשת משהו בטון בכייני. אנחנו דואגים לפנק אותה ולהפגין לה המון אהבה ותשומת לב, רוב הדברים שהיא מבקשת היא גם מקבלת (כמובן שלא כל דבר). למה היא מתנהגת ככה? למה היא ממשיכה לדבר ולהגיד כל דבר בטון בכייני?? זה ממש מתסכל אותנו. אני חייבת לציין שזה נמשך כבר מעל שנה! פשוט מתוסכלים כי באמת שאנחנו עושים את המירב לתת ולהעניק לה דברים חומריים ורגשיים. מקווה שאקבל פה מענה. תהילה.
 
שלב ראשון: בניית תשתית רעיונית

שלום רב תהילה, אני שומעת בין השורות ומעל השורות שאתם הורים מסורים, מטפחים ומעניקים. במשפחות משקיעות כמו שלכם יש סכנה שהילדים יבינו בטעות שהם מרכז העולם, אין עוד אנשים סביבם, המציאות תתאים את עצמה כל הזמן אליהם והם יזכו לקבל את כל מבוקשם כאן ועכשיו ומיד. במשך שנתיים וחצי החוזה הזה עם העולם ואתכם עבד לה כנראה לגמרי לא רע. היא רצתה ואתם נתתם. בשלב זה היא לא נדרשה לפתח את שרירי ההתחשבות, הנתינה, העניין באחר, האיפוק ודחיית הסיפוקים. היא חיה בנחת בגן עדן בו מקבלים ומקבלים. מה קרה לפני שנה? בדרך כלל, יום אחד אנו ההורים מתעייפים מנתינה אינסופית, או נולד אח קטן שדורש גם הוא תשומת לב, או אנו מחליטים שהילדה גדלה ויכולה להבין, להמתין, להיות סבלנית. אלא, שהילדה התאמנה כאמור רק בלקחת ולא בלתת. ועכשיו? עכשיו קשה לה - היא מפונקת - ורוצה לקבל שירותים כמובטח בחוזה הראשוני איתה. האם עד כאן את מתחברת ? מסכימה איתי? אם התשובה תהיה כן , כלומר תהיה ביננו איזו שהיא הסכמה רעיונית, נעבור לשלב המעשים. להשמתע עינת
 

תהילה69

New member
המשך "דיבור קבוע בטון בכייני".

אכן מסכימה איתך, לפני כשנה נולדה לה אחות, היחסים ביניהן מדהים אומנם, היא מפגינה כלפיה אהבה ומשתפת אותה במשחקים אבל איתנו הכל במרדנות. אני מאוד מתחברת למה שכתבת לי כתגובה כי היא באמת אומרת כמה פעמים "אני רוצה עכשיו!" ואני מנסה להסביר לה שצריך לפעמים לחכות בסבלנות והיא תקבל את מבוקשה אבל היא מתעקשת ומתחיל השואו של כעס ורוגז, אני שולחת אותה לחדר שתרגע ואחרי דקה היא יוצאת ואומרת "אני רגועה עכשיו" אבל אחרי זמן מאוד קצר, בדרך כלל פחות משעה היא שוב מתנהגת בכעס ושוב כל דבר אצלה נאמר בטון בכייני. אני משתדלת גם לשחק עם שתי הבנות ביחד, במשחק משותף כדאי למנוע כמה שניתן קנאה ביניהן. היא משתפת פעולה יפה ומשתפת את אחותה.
 
מציעה לכם לעבוד בשני מישורים מקבילים...

תהילה שלום רב, אני מציעה לכם לעבוד בשני מישורים מקבילים האחד הוא בניית הגשר- קשר עם בתכם הבכורה על גישות חינוכיות כגון: שיתוף, התייעצות, בקשת עזרה, העצמה, עידוד, הדהוד המועילות, "חוג אימא", "חוג אבא", מתן אופציות בחירה. כל אלה נלמדים בהרחבה בבית ספר להורים. אלה הן דרכים המספקות לילדה את הצורך בתשומת לב ובהתיחסות אישית בדרכים מועילות בלי שהיא תצטרך לתבוע אותן בכוח (בבכי, ברוגז...) במקביל עליכם להודיע לה שמאחר ואינכם מבינים אותה כאשר היא בוכה,כועסת, לא תוכלו לעזור לה בזמנים אלה. ומכאן יהיה עליכם לנהוג בנחישות, רגישות ועקביות. ואני מדגישה בעקביות. בברכה, עינת.
 
למעלה