דיבור קטן
הבת שלי חולה. אשתי חזרה לעבוד רק לפני מספר ימים והיא בחפיפה עם הבחור שהיא מחליפה בתפקיד. לכן, אני נשארתי איתה אתמול והיום. הבוסית שלי לא קיבלה את זה שאני נשאר בבית עם הילדה בהבנה. היא לא הבינה מדוע אשתי לא יכולה להשאר. כשהסברתי לה שאשתי עוברת חפיפה והבחור שמעביר לה את החפיפה עוזב ביום שלישי, היא פשוט לא קיבלה את זה ואמרה שגם לי יש עבודה לעשות ושאני חייב להגיע לעבודה. היא פשוט לא הייתה מוכנה לקבל את העובדה שאני נשאר בבית עם הילדה. אגב, היא לא מבינה למה אני יוצא הביתה בשעה חמש (אחרי שאני מגיע בשבע וחצי לעבודה)... היא אומרת שאני הייתי בגילך, הילדים היו אצל המטפלת ואני הייתי הולכת לקורסים ולבלות עם חברות.. כל-כך קשה להבין שאבא רוצה להיות עם הילדים שלו? להיות חלק מהעולם שלהם? אני לא רוצה להיות מהאבות האלו שמגיעים בשבע וחצי שמונה והתפקיד שלהם זה רק מקלחת לילד ולילה טוב.. מה אתם אומרים? איך זה אצלכם?
הבת שלי חולה. אשתי חזרה לעבוד רק לפני מספר ימים והיא בחפיפה עם הבחור שהיא מחליפה בתפקיד. לכן, אני נשארתי איתה אתמול והיום. הבוסית שלי לא קיבלה את זה שאני נשאר בבית עם הילדה בהבנה. היא לא הבינה מדוע אשתי לא יכולה להשאר. כשהסברתי לה שאשתי עוברת חפיפה והבחור שמעביר לה את החפיפה עוזב ביום שלישי, היא פשוט לא קיבלה את זה ואמרה שגם לי יש עבודה לעשות ושאני חייב להגיע לעבודה. היא פשוט לא הייתה מוכנה לקבל את העובדה שאני נשאר בבית עם הילדה. אגב, היא לא מבינה למה אני יוצא הביתה בשעה חמש (אחרי שאני מגיע בשבע וחצי לעבודה)... היא אומרת שאני הייתי בגילך, הילדים היו אצל המטפלת ואני הייתי הולכת לקורסים ולבלות עם חברות.. כל-כך קשה להבין שאבא רוצה להיות עם הילדים שלו? להיות חלק מהעולם שלהם? אני לא רוצה להיות מהאבות האלו שמגיעים בשבע וחצי שמונה והתפקיד שלהם זה רק מקלחת לילד ולילה טוב.. מה אתם אומרים? איך זה אצלכם?