דיברו פה הרבה על ימי הולדת לאחרונה

[תמרה*]

דיברו פה הרבה על ימי הולדת לאחרונה

ולי יש ביום רביעי, ושנה ראשונה מזה 28 שנה היא לא תעיר אותי בבוקר עם חיבוק ונשיקה. אמא שלי. אני יודעת שזו דרך העולם, ושילדים קוברים הורים, אבל לא כ"כ מהר. ה"יתמות" שאליה אני רגילה מאז שאבא שלי נהרג, כשהייתי בת 6, כ"כ השתנתה בחודשים האחרונים מאז שאמא נפטרה. אני עוקבת אחריכם בשקט כבר הרבה זמן, ורק היום הגוש בגרון התגבש למילים. היום מצאתי את עצמי עומדת בשירותים מול המראה ומדברת אליה, כמו שמדברים אל ילדה קטנה, כמו שדיברנו אליה בחודש האחרון, בו כבר לא היתה צלולה לגמרי. משחזרת בראש את השנים האחרונות, מאז שחלתה לפני כמעט 3 שנים. "כרוניקה של מוות ידוע מראש", אולי? אבל שום הכנה בעולם לא מכינה אותך לריקנות האדירה ולחלל שנפער. וירון, הבעל המקסים והנדיר שיש לי, לא מצליח להבין אנחנו נשואים כמעט 6 חודשים, מתוכם קצת יותר מארבעה אני כבר לא שמחה. כאילו החיים נמשכים, חגגנו לו יומולדת לפני שבוע, ומחרתיים הוא לוקח אותי לפראג, ולא מצליח להבין שאני לא כולי איתו, לא מצליחה לשמוח. היה לי איתה קשר מדהים, שהוא לא מצליח להבין, הוא מנסה למלא את החסר, ולא יודע שאי אפשר בכל זאת לא הייתי שורדת את התקופה הזו בלעדיו...

 

[הלן...אמא של אמיר]

תמרה....לא משנה מתי

ובאיזה גיל הורינו נפטרים...תמיד...תמיד... נרגיש יתמות.... מזלך שיש לך את ירון...חבקי אותו...שתפי אותו... וסעי לך לפראג...אולי שם בגולה הדוויה..יאיר איזשהו אור חדש בחייך. שולחת לך חיבוק.

 

[אורי_ח]

תמרה.. כמובן שבן זוג לחיים

אינו יכול למלא חלל, גם אם הוא מאד אוהב ומאד רוצה ומשתדל. ואמא זו אמא... בחייה ובמותה אין ולא יהיה לה תחליף. הרבה בני זוג מרגישים דחויים אם הרצון שלהם למלא חלל אינו מתקבל. היי סלחנית אל ירון שלך. אמרי לו מה שאמרת לנו: שהוא מקסים ונדיר ותומך. אני חושב שזה יעזור, בכלל ובעניין זה בפרט. ושתהיה לכם פראג נהדרת, כמו שהיא יודעת להיות!