sweet bunny
New member
דיברתם על נושא הגייז ולסביות...
אז החלטתי לככתוב את זה כאן-שיר שכתבתי היום, סתם מתוך מצוקה שהייתה לי. ---------------------- חושך. דממה. מלאכים לבושי שחור רוקדים באפילה. מלאכים עטויי צביעות, רשע. אני מרגיש עמוק בתוכי את הקרע. רוקדים ריקוד שקט. תנועות מדודות. שקולות. מכסים כל חלקה טובה בשכול. קוברים את מתיהם הרוחניים תחת מעטה הבדידות, ואותי- אנא, בוא וגאול. ואני לבד, מסייר בשכונת הרפאים, שכונה שצבעה אפור. שכונה מקומטת. מעוותת. צועד אט אט, פסיעה אחר פסיעה- ולפתע, מוצא אותך. מלא צבע אתה, כאילו בלעת את כל צבעי העולם והשארת אותם רק לך. שזוף, נאה ותמיר. אני רוצה שעולמי שלי- יהיה שלך. יחד נחיה לנו, מכוסים ומצוידים אך ורק בכוחה של האהבה, נקרין על העולם שנינו יחד את כל קרנינו, עד שתצא נפשי הנתעבת מתוכי- כי בשם אדוני, אבי, פשעתי. פשעתי בכך שבחרתי לעצמי את האהבה. בכך שאהבתי אותו- אותך. עתה, בחלקת הקבורה הממאנת להיפתח, אשלם על כל פשעי בידיעה- שעונשי שלי- הוא גם העונש שלך. אל תבכה, אני לא רציתי בזאת. רק החברה התקינה פוליטית- שכחה להכליל בתוכה אותי ואותך. כך סתם הוקאנו- מעוררי בחילה שכמונו, פשענו- ועל כך נשלם. אבל תזכור טוב טוב, ולעולם אל תשכח, שאותך לא אפסיק לאהוב, ותמיד בדמיוני אחבק אותך חיבוק חזק- חזק, כי צבעים כמו שלך, קשה למחוק, קשה לשכוח, אין עוד כוח בליבי על מנת להמשיך לברוח. נמשיך כהרגלינו- נדבר שעות בטלפון, נפטפט ונרכל כמו גדולים, אך תמיד יהיה זה תחת שתי דלתות, מחסום ובריח- הפחד לא ייעלם. הבנים. הבנות. ההורים. ---------------------- מאז ומתמיד נהגתי לכתוב שירים על דברים שהטרידו אותי, והשיר הזה גרם לי לאיזושהי הארה. אני בן 14 ותמיד הייתי "מלך" הסטרייטיות- התחלתי עם בנות והן התחילו איתי. יצאנו לבילויים, דיברנו.. ופתאום משהו השתנה אצלי בזמן האחרון.. אני פתאום התחלתי להסתכל על בנים. הם הצליחו לסובב לי את הראש- מה שלא כ"כ קל לעשות לי... והעניין הוא שאני לא יודע מה קורה לי.. זה לא שבנות הפסיקו לעניין אותי- אבל מדובר ברמה אחרת של קשר. מדי פעם בנות מהכיתה שלי מגיעות אליי הביתה, סתם מתוך שיעמום, ואנחנו משחקים כמו ילדים קטנים ומפגרים בתופסת, מונופול, מחבואים ואנחנו ממש עושים "חיים משוגעים" יחד.. כשאנחנו מתעייפים אנחנו סתם מסתכלים ב- MTV והבנות אומרות איזה זמרים הם חתיכים/כוסונים ואני מוצא את עצמי משתתף בדיון... אחרי איזה עשר דקות הבנות התחילו להסתכל עליי בצורה מוזרה, אבל אז עשיתי כאילו כל הקטע ההוא היה בצחוק... בכל אופן- אני כבר דיי בטוח שאני גיי (על הפרנציפ אני לא אומר הומו)- אבל תבינו- אני לא מדבר בצורה אחרת, או מתלבש אחרת- להיפך, אצלי הכל כאילו רגיל.. שורה אחרונה- אני מצטרף לפורום הזה, ואני מקווה שתקבלו אותי כמו שאני... יום כתום..
אז החלטתי לככתוב את זה כאן-שיר שכתבתי היום, סתם מתוך מצוקה שהייתה לי. ---------------------- חושך. דממה. מלאכים לבושי שחור רוקדים באפילה. מלאכים עטויי צביעות, רשע. אני מרגיש עמוק בתוכי את הקרע. רוקדים ריקוד שקט. תנועות מדודות. שקולות. מכסים כל חלקה טובה בשכול. קוברים את מתיהם הרוחניים תחת מעטה הבדידות, ואותי- אנא, בוא וגאול. ואני לבד, מסייר בשכונת הרפאים, שכונה שצבעה אפור. שכונה מקומטת. מעוותת. צועד אט אט, פסיעה אחר פסיעה- ולפתע, מוצא אותך. מלא צבע אתה, כאילו בלעת את כל צבעי העולם והשארת אותם רק לך. שזוף, נאה ותמיר. אני רוצה שעולמי שלי- יהיה שלך. יחד נחיה לנו, מכוסים ומצוידים אך ורק בכוחה של האהבה, נקרין על העולם שנינו יחד את כל קרנינו, עד שתצא נפשי הנתעבת מתוכי- כי בשם אדוני, אבי, פשעתי. פשעתי בכך שבחרתי לעצמי את האהבה. בכך שאהבתי אותו- אותך. עתה, בחלקת הקבורה הממאנת להיפתח, אשלם על כל פשעי בידיעה- שעונשי שלי- הוא גם העונש שלך. אל תבכה, אני לא רציתי בזאת. רק החברה התקינה פוליטית- שכחה להכליל בתוכה אותי ואותך. כך סתם הוקאנו- מעוררי בחילה שכמונו, פשענו- ועל כך נשלם. אבל תזכור טוב טוב, ולעולם אל תשכח, שאותך לא אפסיק לאהוב, ותמיד בדמיוני אחבק אותך חיבוק חזק- חזק, כי צבעים כמו שלך, קשה למחוק, קשה לשכוח, אין עוד כוח בליבי על מנת להמשיך לברוח. נמשיך כהרגלינו- נדבר שעות בטלפון, נפטפט ונרכל כמו גדולים, אך תמיד יהיה זה תחת שתי דלתות, מחסום ובריח- הפחד לא ייעלם. הבנים. הבנות. ההורים. ---------------------- מאז ומתמיד נהגתי לכתוב שירים על דברים שהטרידו אותי, והשיר הזה גרם לי לאיזושהי הארה. אני בן 14 ותמיד הייתי "מלך" הסטרייטיות- התחלתי עם בנות והן התחילו איתי. יצאנו לבילויים, דיברנו.. ופתאום משהו השתנה אצלי בזמן האחרון.. אני פתאום התחלתי להסתכל על בנים. הם הצליחו לסובב לי את הראש- מה שלא כ"כ קל לעשות לי... והעניין הוא שאני לא יודע מה קורה לי.. זה לא שבנות הפסיקו לעניין אותי- אבל מדובר ברמה אחרת של קשר. מדי פעם בנות מהכיתה שלי מגיעות אליי הביתה, סתם מתוך שיעמום, ואנחנו משחקים כמו ילדים קטנים ומפגרים בתופסת, מונופול, מחבואים ואנחנו ממש עושים "חיים משוגעים" יחד.. כשאנחנו מתעייפים אנחנו סתם מסתכלים ב- MTV והבנות אומרות איזה זמרים הם חתיכים/כוסונים ואני מוצא את עצמי משתתף בדיון... אחרי איזה עשר דקות הבנות התחילו להסתכל עליי בצורה מוזרה, אבל אז עשיתי כאילו כל הקטע ההוא היה בצחוק... בכל אופן- אני כבר דיי בטוח שאני גיי (על הפרנציפ אני לא אומר הומו)- אבל תבינו- אני לא מדבר בצורה אחרת, או מתלבש אחרת- להיפך, אצלי הכל כאילו רגיל.. שורה אחרונה- אני מצטרף לפורום הזה, ואני מקווה שתקבלו אותי כמו שאני... יום כתום..
