דיגיתְמוּן
הפאנקיק מתרחש שנה לאחר העונה הראשונה, ובהחלט מתכחש לקיומה של עונה שניה. פרק א' "מאט" אמר טאי, "אנחנו צריכים לקבוע מפגש כל הדיגיגורלים." "מה? למה?" שאל מאט. "לעלות חוויות ולראות מה ניתן לעשות עם מה שחווינו מעתה שלא אשאר רק בגדר חלום." "אהה..." מלמל מאט. "ששש...." שתיקה אותם המורה. "מימי וגל כל השיעור מדברות, ורק לנו היא מעירה." כתב טאי "כנראה שהיא התייאשה ממימי." כתב מאט לאחר שסובב מבטו לעברה של מימי. "מחר בחמש, זה היום היחיד של סורה אין חוג, ותודיע לטי. קיי ואני יודיע לאחרים." מאט הנהן. *** כל שמונת הילדים ישבו שם: טאי, מאט, ג'ו, סורה, מימי, איזי, טי קיי וקארי. "התכנסו כאן היום." פתח טאי בדברים. "כדי לדבר על הדיגימונים." המשיך מאט באופן אוטומטי. "לא רק בשביל." החזיר טאי את המבטים אליו, "אלא גם כדי לשלוח לדיגימונים האהובים שלנו מתנה." כל החבורה הביטה בו במבט תמוה. "על מה אתה מדבר?" שאל מיד מאט, "זה לא היה בתכנון!" "נכון, חשבתי על זה הרבה לפני העזתי לומר את זה." ושוב כולם הביטו בו במבט מוזר. "מה אני אל יכול לחשוב?" אמר טאי מיד, "עלה בי רעיון, אולי אם נכוון את הדיגיכלים לחפץ מסוים הם יכלו להעביר אותו לעולם הדיגמונים. אז ניסיתי את ז.".. "ו..?" שאלו כל החבורה. "ועכשיו אין לי מחברת מתמטיקה." כולם צחקו. "אבל מה אגומון יעשה אם מחברת חשבון??" שאל איזי. "על זה לא חשבתי..." אמר טאי ומשך בכתפיו. "אני אביא לפאלמון פרח סביון, היא אמרה שאין כזה אצלם." אמרה מימי. "גאגומון יזדקק לאקמול, בטח כואב לו מאד הראש בלעדי." אמר ג'ו. "גאבומון ביקש פעם שאני אקליט לו קלטת עם שירים שניגנתי במפוחית." אמר מאט. "לביומון אני אתן לב גדול, שתדע שלא שכחתי אותה." אמרה סורה. "אני אקנה לאגומון מנת פלאפל." אמר טאי. "אל דאגה טנטומון, אתה תקבל מחשבון." אמר איזי. "לפאטמון אני חזיר, כי שנהם חמודים." אמר טי. קיי. "ואני יודעת מה אני יביא לגאטומון.. היא בטוח תאהב את זה." אמרה קארי. "מה תביאי לה?" שאל טאי. "סוד, אני יספר לך בבית אם תעזור לי." אמרה קארי. "ולנו לא מגיע לדעת?" שאל טי. קיי בשם כולם. *** "אני אספר במפגש הבא." אמרה קארי. "קארי, מה את מתכוונת לתת לגאטומון?" שאל טאי בדרך הביתה. "אח גדול, אני לא רציתי שיצחקו אלי אז לא אמרתי כלום." אמרה קארי. "אני לא אצחק." אמר טאי. "באמת?" שאלה בתקווה "ולא תספר לאיש?" "מבטיח." "רציתי להביא לגאטומון תמונה שלי, היא מתגעגעת אלי מאד, ותמונה בודאי תעודד אותה." "תמונה? טוב.. למה שיצחקו אליך?" שאל טאי. "כי עליך צחקו שאמרת כמה דברים." מלמלה קארי. "הם לא צוחקים עלי, הם סתם צוחקים כי בא להם לצחוק, ומשום מה כל מה שאני אומר הופך למצחיק בעיניהם." "אהה." אמרה בעצבנות "אני רוצה לצייר את עצמי." "קחי תמונה מהאלבום תמונה, ותעתיקי אותה." "רעיון טוב.." אמרה קארי, שניהם הגיעו הביתה. *** למחרת טאי וקארי ישבו אם אלבומי תמונות פתוחים, "התמונה הזאת היא ביום הראשון ללימודים שלי." אמרה קארי "אתה זוכר איך התרגשתי. "כן, לא הצלחת לישון בלילה ואני אמרתי לך, 'זה רק בי"ס לא צריך להתרגש מזה'." אמר טאי "אל תדאג עכשיו אני ישנה טוב לפני היום הראשון ללימודים." "תראי את התמונה הזאת, היא מהחופשה שלנו בצרפת." אמר טאי. "בזמן האחרון המשפחה שלנו פחות יוצאת לטיולים." אמרה קארי בנימה נוסטלגית. "כן, כשהיית קטנה כל יום שישי טילנו במקום אחר, בואי נשכנע את ההורים לצאת למסע אוהלים." "זה יכול להיות רעיון מצוין!" אמרה קארי בהתלהבות, "אני חושבת שאני יעתיק את התמונה הזאת אני חמודה בתמונה הזאת." קארי הוציאה את התמונה וטאי החזיר את האלבומים למקום. לאחר שעתים קארי מראה לו את התמונה, "איזה תמונה יפה, למה לי את לא מצירת אחת כזו?" שאל טאי. "אחי הגדול, לך יש אותי כל הזמן ולגאטומון לא." "מקנא.." אמר בצחוק, "אני הולך לקנות לאגומון פלאפל חכי לי כמה דקות ואז נשגר אותם. טאי חזר, הם נכנסו לחדר שלהם, "בואי נשים את זה על השטיח" אמר טאי. הם הוציאו את הדיגיכלים וכיוננו אותם לעבר החפצים, ניצוצות יצאו מהדיגיכלי ושאבו את הפלאפל והתמונה. "חמודים, בואו לארוחת ערב." אמרה אמא של טאי וקארי, שניהם עזבו את הדיגיכלים פתוחים והלכו למטבח. הם אכלו שעה קלה, "טאי וקארי לכו לישון כבר תשע, אתם לא תקומו מחר!" אמרה אמם. טאי נכנס ראשון, "קארי, השארנו את הדיגיכלים פתוחים." הם סגרו את הדיגיכלים והלכו לישון.
הפאנקיק מתרחש שנה לאחר העונה הראשונה, ובהחלט מתכחש לקיומה של עונה שניה. פרק א' "מאט" אמר טאי, "אנחנו צריכים לקבוע מפגש כל הדיגיגורלים." "מה? למה?" שאל מאט. "לעלות חוויות ולראות מה ניתן לעשות עם מה שחווינו מעתה שלא אשאר רק בגדר חלום." "אהה..." מלמל מאט. "ששש...." שתיקה אותם המורה. "מימי וגל כל השיעור מדברות, ורק לנו היא מעירה." כתב טאי "כנראה שהיא התייאשה ממימי." כתב מאט לאחר שסובב מבטו לעברה של מימי. "מחר בחמש, זה היום היחיד של סורה אין חוג, ותודיע לטי. קיי ואני יודיע לאחרים." מאט הנהן. *** כל שמונת הילדים ישבו שם: טאי, מאט, ג'ו, סורה, מימי, איזי, טי קיי וקארי. "התכנסו כאן היום." פתח טאי בדברים. "כדי לדבר על הדיגימונים." המשיך מאט באופן אוטומטי. "לא רק בשביל." החזיר טאי את המבטים אליו, "אלא גם כדי לשלוח לדיגימונים האהובים שלנו מתנה." כל החבורה הביטה בו במבט תמוה. "על מה אתה מדבר?" שאל מיד מאט, "זה לא היה בתכנון!" "נכון, חשבתי על זה הרבה לפני העזתי לומר את זה." ושוב כולם הביטו בו במבט מוזר. "מה אני אל יכול לחשוב?" אמר טאי מיד, "עלה בי רעיון, אולי אם נכוון את הדיגיכלים לחפץ מסוים הם יכלו להעביר אותו לעולם הדיגמונים. אז ניסיתי את ז.".. "ו..?" שאלו כל החבורה. "ועכשיו אין לי מחברת מתמטיקה." כולם צחקו. "אבל מה אגומון יעשה אם מחברת חשבון??" שאל איזי. "על זה לא חשבתי..." אמר טאי ומשך בכתפיו. "אני אביא לפאלמון פרח סביון, היא אמרה שאין כזה אצלם." אמרה מימי. "גאגומון יזדקק לאקמול, בטח כואב לו מאד הראש בלעדי." אמר ג'ו. "גאבומון ביקש פעם שאני אקליט לו קלטת עם שירים שניגנתי במפוחית." אמר מאט. "לביומון אני אתן לב גדול, שתדע שלא שכחתי אותה." אמרה סורה. "אני אקנה לאגומון מנת פלאפל." אמר טאי. "אל דאגה טנטומון, אתה תקבל מחשבון." אמר איזי. "לפאטמון אני חזיר, כי שנהם חמודים." אמר טי. קיי. "ואני יודעת מה אני יביא לגאטומון.. היא בטוח תאהב את זה." אמרה קארי. "מה תביאי לה?" שאל טאי. "סוד, אני יספר לך בבית אם תעזור לי." אמרה קארי. "ולנו לא מגיע לדעת?" שאל טי. קיי בשם כולם. *** "אני אספר במפגש הבא." אמרה קארי. "קארי, מה את מתכוונת לתת לגאטומון?" שאל טאי בדרך הביתה. "אח גדול, אני לא רציתי שיצחקו אלי אז לא אמרתי כלום." אמרה קארי. "אני לא אצחק." אמר טאי. "באמת?" שאלה בתקווה "ולא תספר לאיש?" "מבטיח." "רציתי להביא לגאטומון תמונה שלי, היא מתגעגעת אלי מאד, ותמונה בודאי תעודד אותה." "תמונה? טוב.. למה שיצחקו אליך?" שאל טאי. "כי עליך צחקו שאמרת כמה דברים." מלמלה קארי. "הם לא צוחקים עלי, הם סתם צוחקים כי בא להם לצחוק, ומשום מה כל מה שאני אומר הופך למצחיק בעיניהם." "אהה." אמרה בעצבנות "אני רוצה לצייר את עצמי." "קחי תמונה מהאלבום תמונה, ותעתיקי אותה." "רעיון טוב.." אמרה קארי, שניהם הגיעו הביתה. *** למחרת טאי וקארי ישבו אם אלבומי תמונות פתוחים, "התמונה הזאת היא ביום הראשון ללימודים שלי." אמרה קארי "אתה זוכר איך התרגשתי. "כן, לא הצלחת לישון בלילה ואני אמרתי לך, 'זה רק בי"ס לא צריך להתרגש מזה'." אמר טאי "אל תדאג עכשיו אני ישנה טוב לפני היום הראשון ללימודים." "תראי את התמונה הזאת, היא מהחופשה שלנו בצרפת." אמר טאי. "בזמן האחרון המשפחה שלנו פחות יוצאת לטיולים." אמרה קארי בנימה נוסטלגית. "כן, כשהיית קטנה כל יום שישי טילנו במקום אחר, בואי נשכנע את ההורים לצאת למסע אוהלים." "זה יכול להיות רעיון מצוין!" אמרה קארי בהתלהבות, "אני חושבת שאני יעתיק את התמונה הזאת אני חמודה בתמונה הזאת." קארי הוציאה את התמונה וטאי החזיר את האלבומים למקום. לאחר שעתים קארי מראה לו את התמונה, "איזה תמונה יפה, למה לי את לא מצירת אחת כזו?" שאל טאי. "אחי הגדול, לך יש אותי כל הזמן ולגאטומון לא." "מקנא.." אמר בצחוק, "אני הולך לקנות לאגומון פלאפל חכי לי כמה דקות ואז נשגר אותם. טאי חזר, הם נכנסו לחדר שלהם, "בואי נשים את זה על השטיח" אמר טאי. הם הוציאו את הדיגיכלים וכיוננו אותם לעבר החפצים, ניצוצות יצאו מהדיגיכלי ושאבו את הפלאפל והתמונה. "חמודים, בואו לארוחת ערב." אמרה אמא של טאי וקארי, שניהם עזבו את הדיגיכלים פתוחים והלכו למטבח. הם אכלו שעה קלה, "טאי וקארי לכו לישון כבר תשע, אתם לא תקומו מחר!" אמרה אמם. טאי נכנס ראשון, "קארי, השארנו את הדיגיכלים פתוחים." הם סגרו את הדיגיכלים והלכו לישון.
