דיווח אחרון מארה"ב, קצת באיחור
בגלל אילוצי העבודה: במרכז היהודי ב-Y ברחוב 92 במנהטן מתקיים חוג ריקודי העם הגדול ביותר בניו יורק ואולי בכל החוף המערבי של ארה"ב. את החוג מנהלים, כידוע דני עוזיאל ורות גודמן. המקום משמש כמפגש חברתי לישראלים רבים החיים בניו יורק כמו לאלה המבקרים כמוני בעיר. חוג המתחילים מתחיל ב19:30- ובעצם מתנהל כהרקדה של ריקודים פשוטים ולא מהירים מדי. לדברי דני המשתתפים, בחלקם הגדול, אינם משתתפים קבועים אלא אקראיים ולכן הוא לא בונה על הרבה לימוד אלא על החוויה שבריקוד. רותי רוקדת במרכז עם כמה רוקדים יותר מנוסים והשאר מבצעים אחריהם בשיטת החיקוי. אם יש קטע קצת יותר מסובך, עוצרים ומלמדים רק אותו. לאט, לאט מתווספים עוד רוקדים וגם הרפרטואר משתנה. למעשה מהשעה 21:00 מתקיימת הרקדה דומה מאד מבחינת הרפרטואר להרקדה באוניברסיטה. רוב הריקודים הינם הריקודים של השנים האחרונות ומדי פעם משהו גם משנות ה80-. הריקוד שלמדו היה "חבקי אותי". ההבדל העיקרי בחוג זה לעומת מה שקיים אצלנו הוא במעבר התכוף בין ריקודי מעגל לזוגות כ10- דקות עד רבע שעה לכל סוג. בשעות המאוחרות יותר החלק של הזוגות נהייה ארוך יותר. זוגות הרוקדים יחד לאורך כל הערב כמעט ולא קיימים שם. ולכולם אפשרות (לפחות תאורטית) לרקוד עם כולם ללא התחייבויות ומתחים – לדעתי סידור מצויין. בנוסף אפשר כל ריקוד מנוגן עד סוף השיר וללא שינויי מהירות (הזמרים לא נשמעים כאילו חתכו להם איבר חשוב). ביו משתתפי החוג פגשתי חברים רבים מ"מועדון רוקדים" וגם את חברי הפורום - "MosheFromNy" ו"suffavi" (אני מקווה שהכתיב נכון) שמסתבר שגם הוא חי בניו יורק. ההרקדה נמשכת עד 01:00 כשבשעה האחרונה יש ריקודים פחות חדשים וניתן לקבל יותר הזמנות מיוחדות. בערב בו נכחתי היו אורחים רבים שבאו לעיר לאחר הורה כיף ולכן גם הרפרטואר (לפי דברי דני) היה קצת שונה – יותר עכשווי. ס"ה כמות הרוקדים כ200-. דני עוזיאל שאירח אותי בצורה בלתי רגילה ועשה למעני מעל ומעבר מקיים גם שני חוגים למבוגרים בשעות הבוקר וכך לאחר שהגענו הביתה אחרי השעה 02:00 (המרחקים שיש לעבור שם קשים לעיקול עבורי) יצאנו מהבית כבר בשעה 09:00 כדי להגיע לחוג הבוקר. בחוג הבוקר דני עורך להם שולחן עם כל טוב (פיצוחים, אבטיח, עוגות ושתיה) בחוץ היה מבול כמו בחורף קשה בישראל ולמרות זאת הגיעו יותר מ40- רוקדים מתוך ה60- שרוקדים בחוג. הרפרטואר כולל ריקודים מכל הזמנים, אבל רק ריקודי מעגל (יש שם גברים בודדים בלבד). לדעתי אפשר בהחלט לתת להם גם ריקודי זוגות, אבל זה עוד לא נוסה. מבין רוקדים אלה 4 חתמו על מנוי לעיתון רוקדים וזה בהחלט שימח אותי שיש כאלה הרוצים גם לקרוא ולדעת יותר. ארוחת הצהרים שהיתה משהו יוצא דופן מחייבת גם כן סיקור קל: מסעדה ענקית של אכול כפי יכולתך, עם אוכל יפני וסיני מכל הסוגים. מכל מנה למעלה כ20- סוגי מזון, שתיה חופשית, ומנות אחרונות מכל טוב והכל, תקשיבו טוב! - 8$ כולל הטיפ - והם כנראה לא מפסידים. בערב נסענו לחוג נוסף במנהטן – החוג של תמר יבלונסקי. כאן פגשנו עוד מכרים כמו יעקב עשת הטיס מרשפון המבלה את זמנו הפנוי בנכר בריקודים (ראיון עמו התפרסם בעיתון "ביטנועה" של גדי ביטון). גם כאן הרפרטואר היה חדש, חדש ועוד פעם חדש. התחלופה בין ריקודי המעגל לזוגות היתה קצת פחות תכופה, כ30- דקות מכל סוג, ונדמה לי שגם הזוגות היו, פחות או יותר, קבועים – כמו בארץ. לקראת סוף הערב, לאחר שניגשתי למחשב, קיבלנו ריקודים קצת יותר מוכרים לי (משנות ה70- וה80-) וראה זה פלא, כולם רקדו ולא התלוננו (אפילו נהנו). את שני הערבים האחרונים ביליתי ב"שורשים" – סמינר לריקודי נוסטלגיה (כמו שקוראים להם אצלנו) המתקיים בקביעות בסוף אוגוסט במרכז למחול הנמצא ברחוב ברודווי פינת רחוב 94. את הסמינר מנהל חיים קאופמן הרוקד הרבה בארץ. בערב שבת הדריך חברנו סעדי עמישי שלימד מריקודיו את שלום לבוא שבת, שבת אחים, הורה הגליל, מנגינת הדרור ועוד. בהמשך לימדה נשאה אילה גורן (ביתה של גורית קדמן), המתארחת במקום בכל שנה, דברים לזכרו של צבי פרידהבר שנפטר לא מזמן ולימדה את ריקודו "חג הגז". אני התכבדתי בלימוד ריקודו של צבי "על גמלי". למחרת הצטרפו לצוות המדריכים גם שמעון מרדכי, חברנו ודני פולוק (מדריך ורקדן כשרוני ביותר החי בניו יורק). דני לימד את "מה נאוו" של רעיה ספיבק, "צאנה צאנה" (לא יודע אם זו הוורסיה של יואב אשריאל או אחרת) ואת "מחול השבת" (של ממן, לא של יענקל´ה). שמעון לימד את אוורה טו, כנרת, הפייטן, שיר ערש נגבי ועוד. בס"ה היה נחמד עם כ30- משתתפים בכל פעם בסדנאות הנמשכות משישי עד ראשון (בשעות אחה"צ והערב בלבד). בין לבין זכיתי להרבה שיחות עם רוקדים צעירים וותיקים, על כוס קפה או בשעת הארוחות, ובהחלט יש מה לשמוע מהם על כל מה שקורה בארץ ובעולם בשטח ריקודי העם. מעניין אבל לעת עתה לא לציטוט (היו גם דברים לא כל כך מחמיאים). זהו לגבי החוויות הנפלאות שהיו לי בארה"ב. בעוד חודשיים אני מבטיח לספר לכם על יפן, אני מקווה בשידור ישיר משם.
בגלל אילוצי העבודה: במרכז היהודי ב-Y ברחוב 92 במנהטן מתקיים חוג ריקודי העם הגדול ביותר בניו יורק ואולי בכל החוף המערבי של ארה"ב. את החוג מנהלים, כידוע דני עוזיאל ורות גודמן. המקום משמש כמפגש חברתי לישראלים רבים החיים בניו יורק כמו לאלה המבקרים כמוני בעיר. חוג המתחילים מתחיל ב19:30- ובעצם מתנהל כהרקדה של ריקודים פשוטים ולא מהירים מדי. לדברי דני המשתתפים, בחלקם הגדול, אינם משתתפים קבועים אלא אקראיים ולכן הוא לא בונה על הרבה לימוד אלא על החוויה שבריקוד. רותי רוקדת במרכז עם כמה רוקדים יותר מנוסים והשאר מבצעים אחריהם בשיטת החיקוי. אם יש קטע קצת יותר מסובך, עוצרים ומלמדים רק אותו. לאט, לאט מתווספים עוד רוקדים וגם הרפרטואר משתנה. למעשה מהשעה 21:00 מתקיימת הרקדה דומה מאד מבחינת הרפרטואר להרקדה באוניברסיטה. רוב הריקודים הינם הריקודים של השנים האחרונות ומדי פעם משהו גם משנות ה80-. הריקוד שלמדו היה "חבקי אותי". ההבדל העיקרי בחוג זה לעומת מה שקיים אצלנו הוא במעבר התכוף בין ריקודי מעגל לזוגות כ10- דקות עד רבע שעה לכל סוג. בשעות המאוחרות יותר החלק של הזוגות נהייה ארוך יותר. זוגות הרוקדים יחד לאורך כל הערב כמעט ולא קיימים שם. ולכולם אפשרות (לפחות תאורטית) לרקוד עם כולם ללא התחייבויות ומתחים – לדעתי סידור מצויין. בנוסף אפשר כל ריקוד מנוגן עד סוף השיר וללא שינויי מהירות (הזמרים לא נשמעים כאילו חתכו להם איבר חשוב). ביו משתתפי החוג פגשתי חברים רבים מ"מועדון רוקדים" וגם את חברי הפורום - "MosheFromNy" ו"suffavi" (אני מקווה שהכתיב נכון) שמסתבר שגם הוא חי בניו יורק. ההרקדה נמשכת עד 01:00 כשבשעה האחרונה יש ריקודים פחות חדשים וניתן לקבל יותר הזמנות מיוחדות. בערב בו נכחתי היו אורחים רבים שבאו לעיר לאחר הורה כיף ולכן גם הרפרטואר (לפי דברי דני) היה קצת שונה – יותר עכשווי. ס"ה כמות הרוקדים כ200-. דני עוזיאל שאירח אותי בצורה בלתי רגילה ועשה למעני מעל ומעבר מקיים גם שני חוגים למבוגרים בשעות הבוקר וכך לאחר שהגענו הביתה אחרי השעה 02:00 (המרחקים שיש לעבור שם קשים לעיקול עבורי) יצאנו מהבית כבר בשעה 09:00 כדי להגיע לחוג הבוקר. בחוג הבוקר דני עורך להם שולחן עם כל טוב (פיצוחים, אבטיח, עוגות ושתיה) בחוץ היה מבול כמו בחורף קשה בישראל ולמרות זאת הגיעו יותר מ40- רוקדים מתוך ה60- שרוקדים בחוג. הרפרטואר כולל ריקודים מכל הזמנים, אבל רק ריקודי מעגל (יש שם גברים בודדים בלבד). לדעתי אפשר בהחלט לתת להם גם ריקודי זוגות, אבל זה עוד לא נוסה. מבין רוקדים אלה 4 חתמו על מנוי לעיתון רוקדים וזה בהחלט שימח אותי שיש כאלה הרוצים גם לקרוא ולדעת יותר. ארוחת הצהרים שהיתה משהו יוצא דופן מחייבת גם כן סיקור קל: מסעדה ענקית של אכול כפי יכולתך, עם אוכל יפני וסיני מכל הסוגים. מכל מנה למעלה כ20- סוגי מזון, שתיה חופשית, ומנות אחרונות מכל טוב והכל, תקשיבו טוב! - 8$ כולל הטיפ - והם כנראה לא מפסידים. בערב נסענו לחוג נוסף במנהטן – החוג של תמר יבלונסקי. כאן פגשנו עוד מכרים כמו יעקב עשת הטיס מרשפון המבלה את זמנו הפנוי בנכר בריקודים (ראיון עמו התפרסם בעיתון "ביטנועה" של גדי ביטון). גם כאן הרפרטואר היה חדש, חדש ועוד פעם חדש. התחלופה בין ריקודי המעגל לזוגות היתה קצת פחות תכופה, כ30- דקות מכל סוג, ונדמה לי שגם הזוגות היו, פחות או יותר, קבועים – כמו בארץ. לקראת סוף הערב, לאחר שניגשתי למחשב, קיבלנו ריקודים קצת יותר מוכרים לי (משנות ה70- וה80-) וראה זה פלא, כולם רקדו ולא התלוננו (אפילו נהנו). את שני הערבים האחרונים ביליתי ב"שורשים" – סמינר לריקודי נוסטלגיה (כמו שקוראים להם אצלנו) המתקיים בקביעות בסוף אוגוסט במרכז למחול הנמצא ברחוב ברודווי פינת רחוב 94. את הסמינר מנהל חיים קאופמן הרוקד הרבה בארץ. בערב שבת הדריך חברנו סעדי עמישי שלימד מריקודיו את שלום לבוא שבת, שבת אחים, הורה הגליל, מנגינת הדרור ועוד. בהמשך לימדה נשאה אילה גורן (ביתה של גורית קדמן), המתארחת במקום בכל שנה, דברים לזכרו של צבי פרידהבר שנפטר לא מזמן ולימדה את ריקודו "חג הגז". אני התכבדתי בלימוד ריקודו של צבי "על גמלי". למחרת הצטרפו לצוות המדריכים גם שמעון מרדכי, חברנו ודני פולוק (מדריך ורקדן כשרוני ביותר החי בניו יורק). דני לימד את "מה נאוו" של רעיה ספיבק, "צאנה צאנה" (לא יודע אם זו הוורסיה של יואב אשריאל או אחרת) ואת "מחול השבת" (של ממן, לא של יענקל´ה). שמעון לימד את אוורה טו, כנרת, הפייטן, שיר ערש נגבי ועוד. בס"ה היה נחמד עם כ30- משתתפים בכל פעם בסדנאות הנמשכות משישי עד ראשון (בשעות אחה"צ והערב בלבד). בין לבין זכיתי להרבה שיחות עם רוקדים צעירים וותיקים, על כוס קפה או בשעת הארוחות, ובהחלט יש מה לשמוע מהם על כל מה שקורה בארץ ובעולם בשטח ריקודי העם. מעניין אבל לעת עתה לא לציטוט (היו גם דברים לא כל כך מחמיאים). זהו לגבי החוויות הנפלאות שהיו לי בארה"ב. בעוד חודשיים אני מבטיח לספר לכם על יפן, אני מקווה בשידור ישיר משם.