דיווח מהופעה של כנסיית השכל - נקודת מבט אישית
היי אני חן כהן אני לא קורא מתמיד ובטח לא כותב בפורום הזה, אבל אחרי הערב - הרגשתי מחויבות לעשות כך. אז מה בצעם אני רוצה לכתוב? באתי לספר לכם הלילה, על הערב האחרון שלי בשבת נפלאה זו. השבת שלי ננעלה בהופעה של כנסיית השכל ב"קונצרט רוק" עם 40 נגני תזמורת שונים בקיסריה - כחלק מסיבוב ההופעות לאחר האלבום "אוטוביוגרפיה" (הם עיבדו המון משיריהם עם תזמורת, יצא ממש טוב לטעמי). הסיפור של המופע הוא שמופע זהה לזה התקיים בבנייני האומה בירושלים בפסטיבל ישראל האחרון והיה מוצלח. "עקב הביקוש והביקורות..." בלה בלה - עשו עוד מופע בקיסריה. הפעם אמרתי - אין מצב שאחמיץ ; אני אוהב את הכנסייה, ומאוד אוהב תזמורות, במיוחד בצירוף עם רוק. הבנתי מהעיתונות שכנראה יהיה עוד מופע ברעננה (כי גם לקיסריה אזלו הכרטיסים...) ואת המופע הנוכחי בקיסריה - מסריטים לDVD. בכל מקרה, אני חושב שהערב שלי התחיל מהרגע שיצאתי במחלף קיסריה - מאותו הרגע התחיל הפקק (!!) כן כן חברים - פקק למופע. אני לא חושב שמאז רוג'ר ווטרס נכחתי לפקק רציני שכזה בדרך למופע - זזתי מטר בדקה לערך, מה שעשה את הדרך ממחלף קיסריה עד לגן הלאומי (בו האמפיתאטרון) לארוכה בערך כחצי שעה, אולי אפילו יותר. אני יוצא מרכבי לאחר שכמה שוטרים עם תנועות יד סיזיפיות כיוונו אותי עד למ"מ האחרון של מקום החניה שלי - נקודה בעייתית שעוד תחזור בהמשך. אני ניגש לקופות ומבין שהייתי פרנואיד בנוגע לאופן הכניסה שלי שכן חוצ מהשם שלי לא היה לי כרטיס כניסה ; גיליתי שאני ממש לא היחיד וקופות לפי שם משפחה חיכו לי. אגב, נסעתי לבד להופעה - מה שמתקשר להרגשה המוזרה שליוותה אותי עם תחילת הערב וכניסתי למתחם. סקרתי את המאכלים וההצעות שיש, הכנתי את השלפוחית שלי היטב לכמה שעות יבשות, קניתי סקיטלס (במוקם מנטוס!) ויצאתי לדרכי - למושב שסומן לי באמפי של הורדוס (פעם ראשונה שלי באמפי הזה אגב). אני מגלה שחצי אמפי בצעם עוד לא הגיע / התיישב. אני מכרסם לי סקיטלס חמוצים (אוהב חמוצ, לא מתוק), ומתקשר לחבריי ומספר להם שקצת מוזר לבד - אבל הם התעקשו שכל מה שנותר לי עכשיו זה להנות... מעניין אם הם ידעו מה מצפה לי בהמשך. התזמורת עלתה לבמה כמה דקות לפני 22:00, ומדהים - אבל כנראה בפוקס, חברי הכנסייה עלו בול ב22:00 לבמה. ראיתי שמסריטים אותם ועברה לי בראש מחשבה מבאסת שזו הופעה שכנראה והכל יהיה מתוקתק ומסודר בה - בגלל שהיא צריכה להיות יפה לעריכת DVD. התרשמתי טוב מהמקום שלי - למרות שהיה ביציע עליון אך הורדוס בנה את האמפי מאוד תלול, כך שאי אפשר להיות יותר מדיי רחוק. קלטתי מיד את הפוטנציאל לשבת במדרגות וקדימה יותר - והלכתי על זה, זיהיתי מיקום וירדתי יציע, ההבדל היה ניכר, ולאחר כמה דקות סדרנית אמרה לי שאסור וכו'... עליתי מספר מדרגות וגיליתי מושב מיותם מחכה לישבן לאכלוס. כמובן שלאחר לחיצת יד ביד בסגנון ישבן-מושב הסתדרנו יפה למשך כמה שירים מאוד טובים... האמת היא אפילו אני לא זוכר באיזה שיר - אבל כמה חבר'ה קפצו ישר לסף הבמה וחברת האבטחה ניסתה למנו זאת, אבל מיד התחילו עוד חברים להצטרף אליהם. תבינו - אני בחור אקטיבי מאוד, ולמדתי עם הזמן לזהות פוטנציאל. הייתי בערך הבחור ה-20 שירד מהיציעים והגיע הישר לקדמת הבמה. קצת דחיפות וחיכוכים, סליחה מרגל שדרכתי עליה, והגעתי לנקודה מהממת ואולטמטיבית - ממש הייתי על סף הבמה, ידיים שעונות על כבלי החשמל האחראים להנאה המוסיקלית שבאוזניי. נהיה שמח בהחלט, ומאחוריי ראיתי המון מצטרפים. חברת האבטחה לא יכלה למנוע את זה, ולאט לאט אפילו המאבטחים שהיו איתנו נדחקו החוצה. היה נהדר. תהיתי מה יהיה גורל הפקת ההופעה לDVD במצב הנוכחי... מספר פעמים ביקש הקהל את "השיר מהגן", יורם ענה לעתים "סבלנות". ובכן חברים, כשהגיע השיר מהגן - וכשהגיע החלק בו נהיה רעש, יורם התעלה על עצמו והעלה את הבחור החלוץ מקדמת הבמה שהגיע לשם מהראשונים, ואחריו פשוט התחילו לעלות עוד כמה. שאני לא אעלה?! התרוממתי מיד אך המאבטח לידי החזיר אותי למטה. "אחשלי, כולם עולים תסתכל"... נסיון שני גם החזיר אותי... ובשלישית - הייתי שוב בערך הבחור ה-15 שעלה לבמה ורקד היטב ולעניין עם כל החברים - חברי הכנסייה ושאר הקהל הבימתי. המראה אגב מהבמה לאמפי - מדהים. הי הכיף כיף, ובהתחלה אפילו לא הבנתי מה לעשות עם עצמי על הבמה - ואז הבנתי שכל מה שנותר לי הוא לרקוד כאילו אין מחר! לאחר כחצי דקה כבר המאבטחים ועובדי הבמה הורידו אותנו כמעט אחד אחד מהבמה... בהתחלה התנגדתי, אבל בשורה התחתונה אני ילד טוב, אז ירדתי... וכל מי שאחריי הרי גם ירד. היה פשוט... לעניין! הקהל אוהב את יורם, ויורם אוהב את הקהל... "יורם" אחד הבחורים קורא לו... עיניו של יורם מורמות והוא בחצי חיוך מביע תשומת לב. "אתה מלך" עונה המעריץ. מי מהמעמיקים מאיתנו יודע - שיורם מוכשר ופרונטמן לא רע בכלל, אבל המלך והמוסיקאי בכנסייה הוא רן אלמליח... אגב אלמליח - הוא היה שיא האדישות במופע, קצת מאכזב. חברים יקרים, בהמשך המופע, מעמדת מרחק של מטרים מכל החברים על הבמה, תקשרתי עינית עם הקליריניסט - היה אחלה ריקוד.. והצ'לנית - אחת מעוד בת-תזמורת סופר-מוכשרת ומאגניבה לחלוטין - שלחנו חיוכים לא מעט, כאילו שנינו יודעים איזה כיף לתת קצת ביחד בכפיים... מספר פעמים הצלמיות שהיו איתנו בקדמת הבמה תפסו אותי נראה לי רוקד על הבמה, או שר צמוד לבמה כשהיינו למטה... מעניין יהיה לראות את התמונות האלה
בין השאר בחנתי את הציוד של חברי הבמה, וראיתי היטב את כל חברי התזמורת - ששוב, היו מעולים, כולל הנער הערבי-כנראה שהפציץ בדרבוקות, כלי נשיפה וקולות. אחי - סלח לי אם אינך ערבי. היו שני הדרנים, ודומני שבראשון יורם חזן קרע את מיתר הE התחתון של האקוסטית שלו. בהדרן השני יורם חזן הודה להמון האנשים שעזרו למופע להתקיים, וגיליתי ש"חן כהן" הוא לא רק מעריץ חביב מקדמת הבמה - אלא מפיקה ראשית של המופע שיורם הודה לה. השתעשעתי לבדי עם הרעיון שיום אחד מאחורי ה"חן כהן" הזה יכול בעצם לעמוד - אני. היה מאוד קל להבחין שנשאר הדרן מכיוון שחברי התזמורת לא קמו ממקומם - ואף הקדימו את חברי הלהקה בנגינה מקדימה, ערבה מאוד לאוזן. בחיי לא ראיתי תזמורת כל כך עשירה, אגב. כל הכבוד להפקת התזמורת (עמי וייס על ההופעה, שאול מזרחי על הרעיון וההפקה) אגב החבר'ה המפיקים - שאול מזרחי הודה לקהל המון המון, והעניק לארבעת חברי הלהקה ועמי וייס מתנת אלבום זהב לאלבום אוטוביוגרפיה - על כך שמכר למעלה מ-20,000 עותקים.
היי אני חן כהן אני לא קורא מתמיד ובטח לא כותב בפורום הזה, אבל אחרי הערב - הרגשתי מחויבות לעשות כך. אז מה בצעם אני רוצה לכתוב? באתי לספר לכם הלילה, על הערב האחרון שלי בשבת נפלאה זו. השבת שלי ננעלה בהופעה של כנסיית השכל ב"קונצרט רוק" עם 40 נגני תזמורת שונים בקיסריה - כחלק מסיבוב ההופעות לאחר האלבום "אוטוביוגרפיה" (הם עיבדו המון משיריהם עם תזמורת, יצא ממש טוב לטעמי). הסיפור של המופע הוא שמופע זהה לזה התקיים בבנייני האומה בירושלים בפסטיבל ישראל האחרון והיה מוצלח. "עקב הביקוש והביקורות..." בלה בלה - עשו עוד מופע בקיסריה. הפעם אמרתי - אין מצב שאחמיץ ; אני אוהב את הכנסייה, ומאוד אוהב תזמורות, במיוחד בצירוף עם רוק. הבנתי מהעיתונות שכנראה יהיה עוד מופע ברעננה (כי גם לקיסריה אזלו הכרטיסים...) ואת המופע הנוכחי בקיסריה - מסריטים לDVD. בכל מקרה, אני חושב שהערב שלי התחיל מהרגע שיצאתי במחלף קיסריה - מאותו הרגע התחיל הפקק (!!) כן כן חברים - פקק למופע. אני לא חושב שמאז רוג'ר ווטרס נכחתי לפקק רציני שכזה בדרך למופע - זזתי מטר בדקה לערך, מה שעשה את הדרך ממחלף קיסריה עד לגן הלאומי (בו האמפיתאטרון) לארוכה בערך כחצי שעה, אולי אפילו יותר. אני יוצא מרכבי לאחר שכמה שוטרים עם תנועות יד סיזיפיות כיוונו אותי עד למ"מ האחרון של מקום החניה שלי - נקודה בעייתית שעוד תחזור בהמשך. אני ניגש לקופות ומבין שהייתי פרנואיד בנוגע לאופן הכניסה שלי שכן חוצ מהשם שלי לא היה לי כרטיס כניסה ; גיליתי שאני ממש לא היחיד וקופות לפי שם משפחה חיכו לי. אגב, נסעתי לבד להופעה - מה שמתקשר להרגשה המוזרה שליוותה אותי עם תחילת הערב וכניסתי למתחם. סקרתי את המאכלים וההצעות שיש, הכנתי את השלפוחית שלי היטב לכמה שעות יבשות, קניתי סקיטלס (במוקם מנטוס!) ויצאתי לדרכי - למושב שסומן לי באמפי של הורדוס (פעם ראשונה שלי באמפי הזה אגב). אני מגלה שחצי אמפי בצעם עוד לא הגיע / התיישב. אני מכרסם לי סקיטלס חמוצים (אוהב חמוצ, לא מתוק), ומתקשר לחבריי ומספר להם שקצת מוזר לבד - אבל הם התעקשו שכל מה שנותר לי עכשיו זה להנות... מעניין אם הם ידעו מה מצפה לי בהמשך. התזמורת עלתה לבמה כמה דקות לפני 22:00, ומדהים - אבל כנראה בפוקס, חברי הכנסייה עלו בול ב22:00 לבמה. ראיתי שמסריטים אותם ועברה לי בראש מחשבה מבאסת שזו הופעה שכנראה והכל יהיה מתוקתק ומסודר בה - בגלל שהיא צריכה להיות יפה לעריכת DVD. התרשמתי טוב מהמקום שלי - למרות שהיה ביציע עליון אך הורדוס בנה את האמפי מאוד תלול, כך שאי אפשר להיות יותר מדיי רחוק. קלטתי מיד את הפוטנציאל לשבת במדרגות וקדימה יותר - והלכתי על זה, זיהיתי מיקום וירדתי יציע, ההבדל היה ניכר, ולאחר כמה דקות סדרנית אמרה לי שאסור וכו'... עליתי מספר מדרגות וגיליתי מושב מיותם מחכה לישבן לאכלוס. כמובן שלאחר לחיצת יד ביד בסגנון ישבן-מושב הסתדרנו יפה למשך כמה שירים מאוד טובים... האמת היא אפילו אני לא זוכר באיזה שיר - אבל כמה חבר'ה קפצו ישר לסף הבמה וחברת האבטחה ניסתה למנו זאת, אבל מיד התחילו עוד חברים להצטרף אליהם. תבינו - אני בחור אקטיבי מאוד, ולמדתי עם הזמן לזהות פוטנציאל. הייתי בערך הבחור ה-20 שירד מהיציעים והגיע הישר לקדמת הבמה. קצת דחיפות וחיכוכים, סליחה מרגל שדרכתי עליה, והגעתי לנקודה מהממת ואולטמטיבית - ממש הייתי על סף הבמה, ידיים שעונות על כבלי החשמל האחראים להנאה המוסיקלית שבאוזניי. נהיה שמח בהחלט, ומאחוריי ראיתי המון מצטרפים. חברת האבטחה לא יכלה למנוע את זה, ולאט לאט אפילו המאבטחים שהיו איתנו נדחקו החוצה. היה נהדר. תהיתי מה יהיה גורל הפקת ההופעה לDVD במצב הנוכחי... מספר פעמים ביקש הקהל את "השיר מהגן", יורם ענה לעתים "סבלנות". ובכן חברים, כשהגיע השיר מהגן - וכשהגיע החלק בו נהיה רעש, יורם התעלה על עצמו והעלה את הבחור החלוץ מקדמת הבמה שהגיע לשם מהראשונים, ואחריו פשוט התחילו לעלות עוד כמה. שאני לא אעלה?! התרוממתי מיד אך המאבטח לידי החזיר אותי למטה. "אחשלי, כולם עולים תסתכל"... נסיון שני גם החזיר אותי... ובשלישית - הייתי שוב בערך הבחור ה-15 שעלה לבמה ורקד היטב ולעניין עם כל החברים - חברי הכנסייה ושאר הקהל הבימתי. המראה אגב מהבמה לאמפי - מדהים. הי הכיף כיף, ובהתחלה אפילו לא הבנתי מה לעשות עם עצמי על הבמה - ואז הבנתי שכל מה שנותר לי הוא לרקוד כאילו אין מחר! לאחר כחצי דקה כבר המאבטחים ועובדי הבמה הורידו אותנו כמעט אחד אחד מהבמה... בהתחלה התנגדתי, אבל בשורה התחתונה אני ילד טוב, אז ירדתי... וכל מי שאחריי הרי גם ירד. היה פשוט... לעניין! הקהל אוהב את יורם, ויורם אוהב את הקהל... "יורם" אחד הבחורים קורא לו... עיניו של יורם מורמות והוא בחצי חיוך מביע תשומת לב. "אתה מלך" עונה המעריץ. מי מהמעמיקים מאיתנו יודע - שיורם מוכשר ופרונטמן לא רע בכלל, אבל המלך והמוסיקאי בכנסייה הוא רן אלמליח... אגב אלמליח - הוא היה שיא האדישות במופע, קצת מאכזב. חברים יקרים, בהמשך המופע, מעמדת מרחק של מטרים מכל החברים על הבמה, תקשרתי עינית עם הקליריניסט - היה אחלה ריקוד.. והצ'לנית - אחת מעוד בת-תזמורת סופר-מוכשרת ומאגניבה לחלוטין - שלחנו חיוכים לא מעט, כאילו שנינו יודעים איזה כיף לתת קצת ביחד בכפיים... מספר פעמים הצלמיות שהיו איתנו בקדמת הבמה תפסו אותי נראה לי רוקד על הבמה, או שר צמוד לבמה כשהיינו למטה... מעניין יהיה לראות את התמונות האלה
בין השאר בחנתי את הציוד של חברי הבמה, וראיתי היטב את כל חברי התזמורת - ששוב, היו מעולים, כולל הנער הערבי-כנראה שהפציץ בדרבוקות, כלי נשיפה וקולות. אחי - סלח לי אם אינך ערבי. היו שני הדרנים, ודומני שבראשון יורם חזן קרע את מיתר הE התחתון של האקוסטית שלו. בהדרן השני יורם חזן הודה להמון האנשים שעזרו למופע להתקיים, וגיליתי ש"חן כהן" הוא לא רק מעריץ חביב מקדמת הבמה - אלא מפיקה ראשית של המופע שיורם הודה לה. השתעשעתי לבדי עם הרעיון שיום אחד מאחורי ה"חן כהן" הזה יכול בעצם לעמוד - אני. היה מאוד קל להבחין שנשאר הדרן מכיוון שחברי התזמורת לא קמו ממקומם - ואף הקדימו את חברי הלהקה בנגינה מקדימה, ערבה מאוד לאוזן. בחיי לא ראיתי תזמורת כל כך עשירה, אגב. כל הכבוד להפקת התזמורת (עמי וייס על ההופעה, שאול מזרחי על הרעיון וההפקה) אגב החבר'ה המפיקים - שאול מזרחי הודה לקהל המון המון, והעניק לארבעת חברי הלהקה ועמי וייס מתנת אלבום זהב לאלבום אוטוביוגרפיה - על כך שמכר למעלה מ-20,000 עותקים.