דיווח על מלון וילה גליליי בצפת
לפני שהזמנתי מלון לסוף השבוע שעבר, נכנסתי לפורום הזה, כדי לראות אם יש בו דיווחים על מלון וילה גליליי בצפת. היות שלא מצאתי, אני מעלה לכאן דיווח שהעליתי גם בפורום שאני מנהלת.
התלבטתי לא מעט בעניין המלון לסוף השבוע. רצינו שקט, פינוק וחופש אמיתי. שאלתי חברות וחברים, הם שאלו את החברות והחברים שלהם, וקיבלתי המלצות על וילה גליליי בצפת.
המלון מגדיר עצמו כמלון בוטיק בניחוח גלילי-צרפתי. יש בו 21 חדרים.
החדר שהזמנו הוא חדר דלקס, עם נוף להרים ואמבטיה (להבדיל מחדר סופריור שיש בו רק מקלחת).
המחיר: 1,190 ₪ לחדר וארוחת בוקר, ולחצי פנסיון – 1,490 ₪.
היות שהכוונה היתה לנוח ולא לנהוג יותר מדי, הזמנו חצי פנסיון ללילה הראשון, כלומר אכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון (על-כך כתבתי בפורום ביקורת מסעדות).
המלון חביב, אם כי מעט מיושן בעיצובו, וצבעים כהים שולטים בשטחים הציבוריים.
לרשות האורחים עומדת ספרייה עם ספרים וסרטים בפורמט DVD, פינות ישיבה שונות בלובי ובגינה, בריכה עם הרבה שמשיות ומיטות שיזוף.
גילוי נאות: לא עשינו שימוש בכל אלה.
החדר התגלה כבסיסי ביותר: הדלתות הן דלתות עץ פשוטות, כאשר דלת חדר האמבטיה נפתחה ונסגרה בקושי רב.
חדר האמבטיה לא ראה חומר להסרת אבן כבר הרבה מאד זמן - הדבר ניכר בברזים, בזכוכית שמכסה חלק מהאמבטיה, ובאמבט עצמו.
בחדר האמבטיה היה רק מתלה אחד למגבות שממוקם על הדלת. שני אנשים ומתלה אחד, עליו תלינו את חלוקי האמבטיה, מגבות הפנים והמגבת בה השתמשתי אחרי חפיפת השיער.
בחדר יש ארון קיר גדול ונוח, שהדלתות שלו חרקו בצורה יוצאת דופן. אם אחד מאתנו ישן, החריקות העירו אותו.
אין בחדר כספת. הלקוחות מוזמנים להשתמש בכספת המלון.
ארוחת הבוקר:
התחושה היא שחסכו בכל מקום בו אפשר היה לחסוך.
המלון מגדיר עצמו מלון בוטיק, ויש כל כך הרבה מחלבות בוטיק כשרות בגליל. למה להגיש את הגבינות הפשוטות ביותר שיש לתנובה או טרה להציע?
במקום אריזות חמאה אישיות, הונחו בצלחת על המזנון קוביות חמאה קטנטנות, בלי כלי להעברת החמאה לצלחת האישית.
על השירות אין מה לדבר, משום שהוא בקושי היה קיים. אבל הצוות הצעיר לא אשם בכך, משום שאף אחד מעולם לא לימד אותם איך לתת שירות.
למזלנו, מכונת הקפה התקלקלה אחרי שהכנו לעצמו את הקפוצ'ינו הראשון. על נוסף כבר לא היה מה לדבר. תקלות קורות, וזה לא נורא, אבל למה לא לתלות פתק בעניין?
שאלנו בקבלה איפה אפשר לאכול ארוחת צהריים קלה, ושלחו אותנו למקומות מרוחקים, כאשר סמוך למלון יש מסעדה חלבית.
שורה תחתונה: תימחור גבוה מאד לעומת התמורה. לא נחזור.
לפני שהזמנתי מלון לסוף השבוע שעבר, נכנסתי לפורום הזה, כדי לראות אם יש בו דיווחים על מלון וילה גליליי בצפת. היות שלא מצאתי, אני מעלה לכאן דיווח שהעליתי גם בפורום שאני מנהלת.
התלבטתי לא מעט בעניין המלון לסוף השבוע. רצינו שקט, פינוק וחופש אמיתי. שאלתי חברות וחברים, הם שאלו את החברות והחברים שלהם, וקיבלתי המלצות על וילה גליליי בצפת.
המלון מגדיר עצמו כמלון בוטיק בניחוח גלילי-צרפתי. יש בו 21 חדרים.
החדר שהזמנו הוא חדר דלקס, עם נוף להרים ואמבטיה (להבדיל מחדר סופריור שיש בו רק מקלחת).
המחיר: 1,190 ₪ לחדר וארוחת בוקר, ולחצי פנסיון – 1,490 ₪.
היות שהכוונה היתה לנוח ולא לנהוג יותר מדי, הזמנו חצי פנסיון ללילה הראשון, כלומר אכלנו ארוחת ערב במסעדת המלון (על-כך כתבתי בפורום ביקורת מסעדות).
המלון חביב, אם כי מעט מיושן בעיצובו, וצבעים כהים שולטים בשטחים הציבוריים.
לרשות האורחים עומדת ספרייה עם ספרים וסרטים בפורמט DVD, פינות ישיבה שונות בלובי ובגינה, בריכה עם הרבה שמשיות ומיטות שיזוף.
גילוי נאות: לא עשינו שימוש בכל אלה.
החדר התגלה כבסיסי ביותר: הדלתות הן דלתות עץ פשוטות, כאשר דלת חדר האמבטיה נפתחה ונסגרה בקושי רב.
חדר האמבטיה לא ראה חומר להסרת אבן כבר הרבה מאד זמן - הדבר ניכר בברזים, בזכוכית שמכסה חלק מהאמבטיה, ובאמבט עצמו.
בחדר האמבטיה היה רק מתלה אחד למגבות שממוקם על הדלת. שני אנשים ומתלה אחד, עליו תלינו את חלוקי האמבטיה, מגבות הפנים והמגבת בה השתמשתי אחרי חפיפת השיער.
בחדר יש ארון קיר גדול ונוח, שהדלתות שלו חרקו בצורה יוצאת דופן. אם אחד מאתנו ישן, החריקות העירו אותו.
אין בחדר כספת. הלקוחות מוזמנים להשתמש בכספת המלון.
ארוחת הבוקר:
התחושה היא שחסכו בכל מקום בו אפשר היה לחסוך.
המלון מגדיר עצמו מלון בוטיק, ויש כל כך הרבה מחלבות בוטיק כשרות בגליל. למה להגיש את הגבינות הפשוטות ביותר שיש לתנובה או טרה להציע?
במקום אריזות חמאה אישיות, הונחו בצלחת על המזנון קוביות חמאה קטנטנות, בלי כלי להעברת החמאה לצלחת האישית.
על השירות אין מה לדבר, משום שהוא בקושי היה קיים. אבל הצוות הצעיר לא אשם בכך, משום שאף אחד מעולם לא לימד אותם איך לתת שירות.
למזלנו, מכונת הקפה התקלקלה אחרי שהכנו לעצמו את הקפוצ'ינו הראשון. על נוסף כבר לא היה מה לדבר. תקלות קורות, וזה לא נורא, אבל למה לא לתלות פתק בעניין?
שאלנו בקבלה איפה אפשר לאכול ארוחת צהריים קלה, ושלחו אותנו למקומות מרוחקים, כאשר סמוך למלון יש מסעדה חלבית.
שורה תחתונה: תימחור גבוה מאד לעומת התמורה. לא נחזור.