DoronModan
New member
דיווח על ערב זמנהוף
הרושם שלי מהערב הוא מעורב. השורה התחתונה: הערב היה מאורגן בצורה משלומפרת מאוד, אבל היו תכניות אמנותיות יפות.
נתחיל בצד השלילה: היו מעט מאוד אנשים, אני מניח שראו בפעם הקודמת שהערב מייגע (גם זה בלשון המעטה. הוא נמשך כ-4 שעות, כמו אופרה ואגנרית קצרה חחח). ההתכנסות היתה ב-5:30, ואז רק בודדים ממש הגיעו. כאשר רואים שאפילו היושב ראש, שבמקום להגיע ראשון, מאחר ומגיע בצורה אופיינית רק ב-6:20 אז למה להם להגיע בזמן?
כמו-כן, בגלל שהערב נמשך עד 9:30 או אולי אפילו קרוב ל-10 בלילה, אנשים עזבו לפני הסוף, "בלי להרגיש טעם של עוד".
אין כמעט ספק שקיבלנו במחיר של ערב אחד אחד שני ערבים, ערב יחיד וארוך מדי. צריך להפריד בין ערב עם תכנים של ישיבה שבה דנים באופן פומבי בעניינים של הפרק (מקסימום עם קטע אמנותי בודד וקצרצר כדי לשבור את המלל), לבין ערב חברתי ואמנותי.
על צד החיוב - היו דברים מאוד יפים בתכנית: עבדכם פתח בשירת המוזיקה של המקורי של אספרנטו, שנראה לי שלא נשמע בעולם האספרנטו אולי מאה שנה ויותר.
לואיזה הדגימה על הפסנתר וגרמה לנו לשיר שיר שחיברה, מילים ומנגינה, והיה ספוג רוח נאיבית נחמדה.
טלי רקדה שני ריקודים אוריתמיים (ברוח האנתרופוסופיה), ונראתה בחוללה כמו פיה מקסימה.
אנריקה ואני ביצענו שני שירים - אחד מאת יונה וולך ("איי החיים") והשני מאת קריס אונגר מבריטניה, שניהם בלחנים שלי. השיר הייחודי של וולך בביצוע המוקפד של אנריקה זכה להצלחה.
אמיר הרצה על זמנהוף כמשורר, והדגים בעיקר על השיר Mia penso.
אחרי ההפסקה, בין דיונים מעניינים יותר או פחות, אך מחויבי המציאות לפי החוק, ומפאת השעה המאוחרת לא אכנס אליהם, ביצעה ישראלה באופן רגיש וחכם, איתי ליד הפסנתר את השיר של רחל 'עקרה' ('אורי'/'בן לו היה לי') בלחן שלי, ועוד שני שירים של אלתרמן בלחנים של וילנסקי וסשה ארגוב, בתרגום המופתי של אמיר. שלושתנו זכינו לתשואות, כשאמיר עומד, בצדק, ביני לבין ישראלה. אנחנו מכנים אותו 'המאסטרו'. ובכן, לא רק צביקה פיק...
בלטו בהיעדרן יואלה (שלא הרגישה טוב) ולאה (שעברה דירה).
אביגיל כמדומני דאגה לכיבוד וגם עזרה לסדר לפני וגם אחרי (אם מישהו אחר גם עזר, אני מצטער, אני פשוט לא יודע), וישראל הפתיע עם בלינצים טעימים מעשה ידיו להתפאר, במילוי פודינג. מיכל עזרה מאחורי הקלעים בעניינים הטכניים.
לסיכום, מי שמאוד רצה (ורק מי שמאוד רצה) יכול היה ליהנות, והיו פנינים ליהנות מהן.
הרושם שלי מהערב הוא מעורב. השורה התחתונה: הערב היה מאורגן בצורה משלומפרת מאוד, אבל היו תכניות אמנותיות יפות.
נתחיל בצד השלילה: היו מעט מאוד אנשים, אני מניח שראו בפעם הקודמת שהערב מייגע (גם זה בלשון המעטה. הוא נמשך כ-4 שעות, כמו אופרה ואגנרית קצרה חחח). ההתכנסות היתה ב-5:30, ואז רק בודדים ממש הגיעו. כאשר רואים שאפילו היושב ראש, שבמקום להגיע ראשון, מאחר ומגיע בצורה אופיינית רק ב-6:20 אז למה להם להגיע בזמן?
כמו-כן, בגלל שהערב נמשך עד 9:30 או אולי אפילו קרוב ל-10 בלילה, אנשים עזבו לפני הסוף, "בלי להרגיש טעם של עוד".
אין כמעט ספק שקיבלנו במחיר של ערב אחד אחד שני ערבים, ערב יחיד וארוך מדי. צריך להפריד בין ערב עם תכנים של ישיבה שבה דנים באופן פומבי בעניינים של הפרק (מקסימום עם קטע אמנותי בודד וקצרצר כדי לשבור את המלל), לבין ערב חברתי ואמנותי.
על צד החיוב - היו דברים מאוד יפים בתכנית: עבדכם פתח בשירת המוזיקה של המקורי של אספרנטו, שנראה לי שלא נשמע בעולם האספרנטו אולי מאה שנה ויותר.
לואיזה הדגימה על הפסנתר וגרמה לנו לשיר שיר שחיברה, מילים ומנגינה, והיה ספוג רוח נאיבית נחמדה.
טלי רקדה שני ריקודים אוריתמיים (ברוח האנתרופוסופיה), ונראתה בחוללה כמו פיה מקסימה.
אנריקה ואני ביצענו שני שירים - אחד מאת יונה וולך ("איי החיים") והשני מאת קריס אונגר מבריטניה, שניהם בלחנים שלי. השיר הייחודי של וולך בביצוע המוקפד של אנריקה זכה להצלחה.
אמיר הרצה על זמנהוף כמשורר, והדגים בעיקר על השיר Mia penso.
אחרי ההפסקה, בין דיונים מעניינים יותר או פחות, אך מחויבי המציאות לפי החוק, ומפאת השעה המאוחרת לא אכנס אליהם, ביצעה ישראלה באופן רגיש וחכם, איתי ליד הפסנתר את השיר של רחל 'עקרה' ('אורי'/'בן לו היה לי') בלחן שלי, ועוד שני שירים של אלתרמן בלחנים של וילנסקי וסשה ארגוב, בתרגום המופתי של אמיר. שלושתנו זכינו לתשואות, כשאמיר עומד, בצדק, ביני לבין ישראלה. אנחנו מכנים אותו 'המאסטרו'. ובכן, לא רק צביקה פיק...
בלטו בהיעדרן יואלה (שלא הרגישה טוב) ולאה (שעברה דירה).
אביגיל כמדומני דאגה לכיבוד וגם עזרה לסדר לפני וגם אחרי (אם מישהו אחר גם עזר, אני מצטער, אני פשוט לא יודע), וישראל הפתיע עם בלינצים טעימים מעשה ידיו להתפאר, במילוי פודינג. מיכל עזרה מאחורי הקלעים בעניינים הטכניים.
לסיכום, מי שמאוד רצה (ורק מי שמאוד רצה) יכול היה ליהנות, והיו פנינים ליהנות מהן.
