מיומנה של חרדתית מאובחנת מזה 6 שנים
ללא ספק,הכל תלוי ברמות של התקפי החרדה או הפאניקה,עד כמה הם מונעים מאיתנו לתפקד ולעשות את מה שאנחנו רוצים.עד כמה הם מנהלים אותנו ושולטים בנו במקום שאנחנו לפחות ננסה לחיות בשלום איתם. יש הבטחות שאין למהר לקנות,בדיוק כשם שאין פתרונות אינסטנט שמחזיקים מעמד תחת כל מצב וסיטואציה. טיפול פסיכולוגי הוא כלי מאוד חשוב וקריטי בעניין הזה,בעיקר טיפול קוגניטיבי התנהגותי,שמתעסק בטכניקות התמודדות עם מצבי חרדה והתמודדות עם התקפים.מנסיוני,טיפול פסיכולוגי בשיטה פסיכודינאמית לא ממש עוזר.חפירה בעבר יכולה אולי לסייע להבין איך דברים מסויימים הביאו אותנו להיות חרדתיים,אבל לא מספק כלים לבעיה בהווה ולהתמודדות איתה בהווה. טיפול תרופתי עוזר לשלוט ולמגר או להפחית עוצמות של התקף,או כמויות של התקפים ,שהם משפיעים באופן ישיר על התפקוד שלנו בחיינו. אבל מנסיוני,חרדות,התקפי חרדה, הן בגדר "מתנה" לכל החיים,השימוש במונחים "להיפטר" ו"לשלוט" הם לא הכי נכונים ורלוונטיים מנקודת המבט שלי,אני מחזיקה בדעה שצריך לקבל את העובדה שאתה סובל מהתקפי חרדה,ויהיו לך תקופות בחיים שבהם לא יהיו התקפים בכלל ויהיו תקופות בחיים שיהיו לך התקפים,והעבודה האמיתית והקשה היא לדעת לחיות עם זה מבלי להיות נשלט לגמרי על ידי זה.באופן פרדוקסלי,אנשים שקשה להם לאבד שליטה,או שכל כך חשובה להם השליטה,הם אלו שמתקשים בהתמודדות עם החרדה משום,שכשהחרדה תוקפת,אתה מרגיש שאתה לא בשליטה,שהגוף שלך לא בשליטה,שהמוח שלך לא בשליטתך,והפחד רק הולך ומתעצם = החרדה הולכת ומתעצמת,משמע עוצמת ההתקף ותחושת האיבוד העצמי ו"אני מאבד את שפיות דעתי" מתעצמת למימדים מבעיתים.
