דיון בשאלת הביצה והתרנגולת

[worshipizik]

שיטות טיפול

בוקר טוב, שמי ערן, אני בן 30, נשוי+1, כלכלן במקצועי ומגמגם מגיל 6. עברתי כל מיני טיפולים שלא הועילו (ואם כן, הועילו לזמן קצר). כבר כמה שנים טובות שהגמגום לא מהווה אצלי מטרד גדול, למדתי לחיות איתו (ולחיות טוב). רציתי לדעת אם יש שיטות טיפול חדשות "בשוק" ולקבל עליהם פידבק מגולשים. תודה מראש על ההיענות. שוקי, כל הכבוד על היוזמה - יישר כוח!!!

 

[בתיה של פעם]

ברוך הבא ערן , ולכל הנשואים בפורום

כיצד בן הזוג שלכם קיבל ומקבל את הגמגום

 

[worshipizik]

זוגיות

למזלי, ההכרות עם אשתי לא היתה קונבנציונאלית. הכרנו כשכנים כשעברתי לגור בדירה חדשה. אני ראיתי אותה כשכנה ידידותית ונחמדה ולא חשבתי בכיוון הרומנטי, היות ולא דמיינתי בכלל שבחורה מדהימה כמוה תהיי מעוניינת במגמגם כמוני

)) הקיצר, התידדנו, עזרנו זה לזו לשפץ את הדירות שגרנו בהן... אחרי שבועיים ארוכים מנשוא ורמזים עבים כעורו של בנימין נתניהו, ירד לעבדכם הנאמן האסימון. לקח לנו יומיים תמימים כזוג להחליט ש"זהו זה..". היום אנחנו 3 שנים אחרי עם ילדונת מקסימה ואחד בדרך... לסיכום, תהיו אתם!!!

 

[בתיה של פעם]

הסיפור שלך יפה , לעולם לא האמנתי שא

שאוכל להנשא לאדם "נורמלי" בשל הגמגום , למרות שידעתי שאני אדם טוב , ויש לי הרבה מה להציע ולתת בהרבה בחינות , ראיתי בגמגום כמום . . .ולכן גם פחדתי להכיר אנשים ברמה שלי . . .זה סיפור ארוך - אבל בקיצור בגיל 31 נישאתי לאדם שבכלל לא התאים לי מכל הבחינות שבעולם - והכל היה בהתאם , היבה נורא איתו . . ואחרי 8 חודשים מצאתי עצמי גרושה , וכך בנוסף למום הגמגום נוסף נטל של "גרושה" וכך מצאתי את עצמי במלחמת החיים מנסה לא לחיות לבד ולנסות להקים פרק ב'. אני בחורה דתית מאוד , למדתי במוסדות חינוך של המפד"ל ובני עקיבא , ואני מאמינה גדולה באבינו שבשמים , לא הרפתי ממנו , הייתי נודניקית , התפללתי אליו יום ולילה , התחננתי , בכיתי שיעזור לי , כי איך אמצא בן זוג נורמלי. . . ולפני שנה אבינו שבשמים זימן לידיד שלי חבר חדש לדירה , בחור מקסים , אקדמאי וחוזר בתשובה , יש לו נשמה ע נ ק י ת , והוא הציע לי לצאת איתו . . . בהתחלה קצת פחדתי , אך יצאתי ל"פגישה עיוורת" , חודשיים מיום פגישתנו מצאתי את עצמי תחת החופה , , , מבחינתו הגמגום "בכלל לא ענין" , "הפנימיות היא הקובעת" , והוא לעיתים צוחק איתי ומחקה אותי בגימגומי . בחיים לא חלמתי שאוכל לצאת מהמצב הנואש בו הייתי , אך זה סיפור של אמונה , אהבה ותפילה לבורא עולם - ומטרתי בסיפור זה לתת כח לכולם. אנשים "טובים" לא עושים עסק מגימגום . . . אלא מסתכלים על היופי נפש , ולרוב מגמגמים הם רגישים יותר ויפי נפש. אז זהו אשמח לשמוע סיפורים יפים

 

[paraglider]

יישר כוח בתיה

 

[spidergirl]

זוגיות אצלי

ויחסים עם החברה בכלל: אף אחד לא עושה מהגמגום ענין בכלל - זה לא מפריע לי ביחסים בין אישיים. יותר בלדבר עם אנשים זרים, מול קהל,להגיד את השם שלי וכו'. חוץ מזה יש לי גם adhd ו - odd, הכל מתערבב ביחד ואני לא יודעת מה חוסם אותי יותר, אבל גם לא מתלוננת ממש, מחפשת טיפול טכני(קלינאית תקשורת), רוצה להתקדם בעבודה וכל זה.

 

[מירב של פעם]

ספיידר ../images/Emo26.gif

מצטערת על הבורות אבל אני לא מכירה את התסמונת שציינת , האם זה היפר-אקטיביות או שאני טועה? תוכלי להסביר? לגבי טיפול טכני - זה בדיוק מה שאני חיפשתי בזמנו כשהחלטתי שאין , אני עושה משהו נגד הגמגום , אני נלחמת בו ומנצחת. פניתי לקלינאית שכאילו מלמדת לדבר מחדש עם טכניקות שונות , התחלנו לאט והתאמנו....בולשיט בריבוע

השיטה אולי תעזור למקרי גמגום ממש קשים וגם , אני לא בטוחה שהיא תוכיח את עצמה במצבי לחץ והתרגשות. בעיקרון אני לא חושבת שטיפולים טכנים עוזרים מי יודע מה , לדעתי כדאי להשקיע את האנרגיות והכסף בטיפול פסיכולוגי טוב שיעזור לך להשלים עם מי שאת ולקבל את עצמך כמו שאת וימות העולם

 

[spidergirl]

adhd

זה הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, ו- odd זה סרבנות-עקשנות, שתיהן לא בעיות פסיכולוגיות אלא נוירולוגיות. עברתי דווקא טיפול טכני שעזר מאוד אבל, שוב חלה הדרדרות, אז - שוב מחפשת...

לא מאמינה בפסיכולוגים - את כל שנות ההתבגרות שלי ביליתי בטיפולים פסיכולוגיים, ובסוף התברר שמה שיש לי זה adhd, כדור אחד ונהיה סדר בראש, הכל הופף להיות כ"כ קל יותר. עם הגמגום זה מורכב יותר, וכבר ברור לי שלא אפטר ממנו לחלוטין, גם אין לי בעיה עם זה, אבל אם אפשר לשפר - למה לא ?

 

[מירב של פעם]

אוקיי עכשיו אני יודעת ../images/Emo13.gif

את יכולה להגדיר את סוג הגמגמום שלך?(חזרה על הברות , מילים , הוספת מילים לא קשורות וכו'...). את יכולה להגיד מה רמתו? (סתם שואלת מסקרנות....

). בכלל , אשמח אם תספרי על עצמך קצת יותר , בת כמה? מה עושה בחיים? רק אם מתאים לך כמובן

 

[spidergirl]

יש לי גמגום עצירתי חזרתי

וזה נורא משתנה- לפעמים זה על הפנים ולפעמים זה בלתי מורגש בעליל. אני בת 23 סטודנטית למדעי המחשב ועובדת במחשבים. מגמגמת מגיל 9 בערך. מי שכן לעג לי על הגמגום היתה דווקא אמא שלי, אבל למזלי אני לא גרה עם ההורים כבר. הבעיה שלי עם הגמגום שהוא לא נראה כמו גמגום, אני פשוט נתקעת, הלוואי שזה היה נראה כמו גמגום. בדרך כלל זה גורר תגובות כמו "מה שכחת איך קוראים לך?" וכאלה... מהו סיפור חייך???

 

[מירב של פעם]

הממממ..סיפור חיי...

ארוך.... אני בת 30 נשואה ואמא , מגמגמת מאז שאני זוכרת את עצמי מדברת ומקבלת תגובות מהסביבה. פעם אחת חויתי הסתלבטות מילדה שהיתה במקרה גם בת דוד שלי , רבנו והיא פשוט הצביעה עלי ואמרה :"מגמגמת אחת". אז לראשונה הבנתי שמשהו לא בסדר איתי ושגם שומעים את זה. מאז היו פאדיחות אין ספור - בכיתה אף פעם לא השתתפתי או הסכמתי לקרוא שיעורים , גם בכיתות גבוהות היתה מורה אחת שהיתה עושה בוחן בע"פ בתחילת כל שיעור , תמיד התחפרתי לי בתוך הכסא ושכבר נשאלתי , עמדתי ואמרתי שאני לא יודעת את התשובה וקיבלתי 4. אין ספק שהגמגום הרס לי את הלימודים כיוון שבגילאים קטנים בזמני , ההשתתפות בכיתה היתה קובעת גם לציון ומכיוון שלא השתתפתי היה יורד לי ציון אוטומטי , אז החלטתי שאני לא תלמידה חרוצה וההרגשה הזו של כישלון ליוותה אותי שנים. רק כשהלכתי ללמוד אחרי הצבא הוכחתי לעצמי שאני תלמידה מעולה ביותר ואת הלימודים סיימתי בהצטיינות. הגמגום שלי לא חזק ולעיתים לא מורגש , אני לא מגמגמת בסגנון של התקעויות קשות וחזרה על הברות או מילים , אני מדברת רגיל וכשאני נתקעת אני מכניסה את המילה "זה" וממשיכה הלאה. הגמגום תלוי במצב הנפשי בו אני נמצאת ובעוד כל מיני מצבים. כשאני לחוצה אני נתקעת יותר וכשאני לא לחוצה אני שוטפת לגמרי. הגמגום שלי מציק לי מאוד ואני לא יכולה להתגבר על הבושה מעצם היותי מגמגמת , אני כל החיים מנסה להסתיר וזה לא קל , אני נמצאת במלחמה מתמדת , מלחמה אבודה מראש. הצרה היא שאמא שלי , הבן אדם הכי קרוב לי כל הזמן אמרה שאני לא מגמגמת ושאין לי שום בעיה , ההתכחשות הזו תסכלה אותי יותר ורק בגיל יחסית מאוחר (28) לקחתי את עצמי לטיפול. אני מרגישה שהגמגום עוצר אותי וכראיה אני לא מוצאת את עצמי מבחינת קריירה כי כל דבר שמצריך דיבור מפחיד אותי. פעם אמרתי שהייתי מעדיפה להיות אילמת כי כך היו מקבלים אותי לעבודה בתור אילמת ולא דורשים ממני דברים שאני לא מסוגלת לעשות אבל בגמגום אני תקועה באמצע , לא מסוגלת אבל חייבת! בעלי לא מבין על מה המהומה , אבל הוא תומך ועוזר לי מאוד. לפעמים אני חושבת שאולי התמיכה הגדולה הזו שלו (כמו להתקשר בשבילי) תוקעת אותי יותר ומשאירה אותי מאחור...

 

[paraglider]

אז מתי בעצם ?

אז מתי בעצם זה בא לידי ביטוי אצלך ? זה מתשנה לפי מצבי רוח או קריזות ? היית מעדיפה לחזור על הברות ולא להתקע ? מחכה לך ! באהבה מהמרחף לאיטו.

 

[מירב של פעם]

זה בא לידי ביטוי כל הזמן...

לפעמים יותר

לפעמים פחות

ולפעמים בכלל לא

. שמתי לב שכשאני מתרגשת או לחוצה זה קורה יותר

. לא הייתי מעדיפה לחזור על הברות כי מבחינתי לחזור על הברות זה גמגום קשה יותר משלי , אני רוב הזמן מדברת רגיל ואם היו שואלים אותי מה עדיף , לדבר כמו עכשיו או בצורת גמגום אחרת הייתי מעדיפה להשאר כמו שאני

.

 

[בתיה של פעם]

איך בדיוק אמא שלך לעגה לך ?????

זה בוודאי היה כואב מאוד?

 

[מירב של פעם]

אמא שלי מעולם לא לעגה לי ../images/Emo5.gif

בתיה את הבנת לא נכון... אמא שלי פשוט התכחשה לגמגום שלי , מעולם לא דיברה איתי עליו או הסכימה איתי שיש לי בעיה גם אחרי שאני העלתי בפניה את הנושא. כשהייתי ממש קטנה אזרתי אומץ ושאלתי אותה למה אני מדברת ככה (לא היה לי אומץ להגיד מגמגמת) אז היא ענתה שכשאגדל זה יעבור לי. מאז עזבתי את הנושא שנים ולא עסקתי בו למרות שתמיד בתוכי הייתה מלחמה מתמדת. רק בגיל 28 כשהתחלתי טיפול פניתי אליה שוב ואמרתי לה שאני בטיפול אצל קלינאית תקשורת והיא אמרה שהיא לא מבינה למה אני צריכה כי אני לא מגמגמת , פשוט יש לי בעיה של ביטחון עצמי. כמובן שאיך שהיא אמרה לי את זה רבתי איתה ודרשתי ממנה להודות ולהפסיק להכחיש. לפני כחודשיים אכלתי איתה בקניון ולפתע ראיתי את קלינאית התקשורת שטיפלה בי עוברת מרחוק , אז אמרתי לאמא שלי :"הנה זו הקלינאית שטיפלה בי" ושוב עלה נושא הגמגום. הפעם דיברנו בצורה רגועה ונראה לי שהיא סוף סוף השלימה עם העובדה או יותר נכון הודתה שמשהו בדיבור שלי דפוק. אבל עלי לציין לזכותה שהיא מעולם לא ירדה עלי או צחקה עלי או פגעה בי באיזושהי צורה , היא פשוט התכחשה לגמגום והעדיפה לא לדבר עליו או לעסוק בו. בדיעבד אני חושבת שההכחשה הזו פגעה בי כי בעצם זו הסיבה שאני מנסה להסתיר את הגמגום שלי עד היום וכ"כ מתביישת בו.

 

[shuky63]

גם אצלי בבית היה חוסר התיחסות לגמגו

אף פעם לא דיברו עליו לפני כמה שנים התראיינתי לעיתון במסגרת אמבי וציינתי בראיון את העובדה הזאת,בעקבות זאת אחותי אמרה לי:פשוט ידענו שקשה לך ולא רצינו להציק לך. אני בכל אופן בעד לדבר על זה.

 

[freearth10]

בטחון עצמי וקבלת עצמך

היי מירב, למרות שעל פניו את מקבלת את הגמגום כחלק ממך, את עדיין מאשימה גורמים חיצוניים (במקרה הזה, אמא שלך) בפגיעות שלך. אז קודם כל זה ממש לא נכון להאשים מישהו אחר במה שקורה לך ושנית אני די מסכימה עם אמא שלך, שאחת הבעיות המרכזיות שלך הוא חוסר בטחון שהגמגום שהיא צורה של תקיעות באה להבליטו. טיפול רגשי יכול מאוד לעזור אולי לא להתגבר על הבעיה הפיזית, אך לפחות להתמודד איתה בשלמות יתר. ביום בו תפסיקי להתבייש בעצמך - פרצת את הדרך אל עצמך. זוהי דרך ארוכה, מלאה בעליות וירידות, דרך עם המון עוצמה, שדורשת הרבה מאוד אומץ לב.

מאיה

 

[מירב של פעם]

מאיה בדיוק פה נשאל השאלה../images/Emo26.gif

מה בא קודם , הביצה או התרנגולת? אבל אני יודעת את התשובה , חוסר הביטחון שלי נובע מהגמגום ולא להיפך , לכן אין זה נכון להגיד שהבעיה המרכזית שלי היא חוסר ביטחון כי הבעיה המרכזית שלי היא גמגום וכתוצאה מהגמגום ומסיונות ההסתרה נוצר גם חוסר ביטחון. אבל אני עובדת על זה ביתר שאת וגם מאמינה שטיפול פסיכולוגי הוא הרבה פעמים התשובה , למרות שעדיין לא ניסיתי. האם את קרובה איכשהו לנושא הגמגום?

 

[freearth10]

מה בא קודם../images/Emo35.gif

היי מירב, אז הגענו לשאלת השאלות. מה בא קודם. אני אדם שלא מאמין במקרים והאמונה הזאת לא באה לי בטבעיות, לאחר שנים שבהם אני מלמדת ילדים דיסלקטים והיפר אקטיבים ותשאול על מחלות ולידה מתברר שהרבה מאוד ילדים עם קשיי למידה נולדו בתקופת מתחים כלליים במדינה, או מתחים אישיים בבית, במצוקה עוברית (פגים,צהבת,קוצר נשימה בליעת מי שפיר וכו). לדעתי כל בעייה איתה נולדנו יש לה איזושהי השלכה רגשית. מאחר שאני יודעת שקשה מאוד לקבל הנחה שכזאת (וגם אני כששמעתי אותה לראשונה - הרמתי גבה) ולכן אני לפחות יודעת שטיפול רגשחי יכול לעזור אם לא במחלה עצמה אז לפחות לחיות איתה ועם קרובי משפחה שלה טוב יותר. הקירבה שלי לגמגום: אחי גמגם הרבה מאוד שנים קצת לאחר תקופת הצבא זה החל להיות פחות ופחות משמעותי. היום הוא לא מגמגם, אבל סובל מליחה רבה, לעיתים איבוד קול, שמבחינתי זו אותה הגברת בשינוי אדרת. אני עוסקת בקנסיולוגיה חינוכית ובנטרול מתחים שליליים. אין לי נסיון עם גמגום - רק אמונה שזו עוד חסימה שבאה להגן על פחד שיושב על טראומה ישנה. ובלי שום קשר למה שאני היום עוסקת בו, אני מאמינה באמונה שלמה שאהבה עצמית ואהבת האחר, קבלה עצמית וקבלת האחר וסליחה עצמית וסליחה לאחר - יש בהם כדי להקל מאוד על חיינו. מאיה

 

[בתיה של פעם]

מאיה , את סובלת מגמגום?