שאלה מעניינת.
דעתי היא כזו: הרוק כז'אנר ממש לא מת. אמנים ממשיכים ליצור אותו, קהלים ממשיכים לצרוך אותו. ההגדרה 'מת' היא מאוד סופנית, קיצונית ומוחלטת. לא נראה לי שאפשר להצמיד אותה לז'אנר המוזיקלי הזה. לז'אנר עם כזו השפעה והיסטוריה מפוארת יקח זמן להיעלם, אם בכלל. אם בודקים את המצעדים והמכירות, נכון שז'אנר הרוק לא מוכר כמו בעבר. השנים האחרונות הן שנים בהן שולט הפופ, לחלוטין. התופעה המובילה בעולם הזה בשנתיים האחרונות היא כמובן ליידי גהגה (שד"א, מלבד המוזיקה שלה אפשר להגדיר אותה כ"רוק-סטאר" לדעתי). אם נסתכל על המצעדים, נראה שאכן אלבומי הרוק מקרטעים מאחורה (חוץ מכמה מקרים יוצאי דופן) ואילו אלבומי הפופ מככבים בפסגות. אבל, אי אפשר לשפוט את עולם המוזיקה הרחב לפי המצעדים בלבד. הם לא מייצגים אותו בכבוד. הכי קל לנתח את מצעד 200 האלבומים של בילבורד ולבכות על מותו בטרם עת של הרוק. אבל זה דבר לא נכון לעשות. מה עם אנשי הפסטיבלים? מה עם חובבי הרוק המושבעים שעדיין קונים דיסקים? מה עם אין ספור להקות הרוק האלטרנטיביות שפועלות היום? מה עם ההכרה שלהקות הרוק עדיין מקבלות? (דוגמה: אלבום השנה האחרון בטקס הגראמי הוא The Suburbs של ארקייד פייר). נכון שאין כרגע "רוקר שסוחף את כולנו". הפופ שולט במצעדים והרוק נדחק אחורה מהבחינה הזו. אבל הרוק לא מת, הוא פשוט "שינה פאזה", שינה מצב.
