דיון- למה דווקא חומריו האפלים?

[ליידי סלמאקיה]

דיון- למה דווקא חומריו האפלים?

אני מניחה שכל שוכני הפורום, בתור משתתפים פעילים (ופחות פעילים) בדיונים בפורום, אוהבים את הטרילוגיה 'חומריו האפלים'. אבל לכל אחד יש את סיבותיו שלו לאהבתו את הטרילוגיה. בגלל שאני שמה לב שקצת מת כאן (טוב, וגם בגלל שאודי הכריח אותי), אני פותחת בזאת דיון- מה משך אתכם אל הטרילוגיה? למה אתם כל כך אוהבים אותה? האם זוהי צורת הכתיבה, אחת הדמויות, העלילה עצמה, הרעיונות והמסרים, או שמא זהו משהו אחר? מה מבדיל את הטרילוגיה מספרי פנטזיה אחרים?

 

[IamNoa]

וואי.

לא נכנסתי לכאן הרבה זמן, אבל פשוט ממש התחשק לי לקרוא את זה ועכשיו נכנסתי לקטע של לקרוא את כל הטרילוגיה בשבוע. נשאר לי משקפת הענבר ויומיים.. ובקשר לשאלה, למה דווקא הטרילוגייה הזאת? אני מניחה שזה בגלל מה שעושה כל ספר לספר טוב, וזה השילוב של כל הדברים- עלילה מעניינת וסוחפת, דמויות עמוקות ומלאות באופי, מקוריות.. זה פשוט ספר כזה שאי אפשר להוציא אותו מהידיים ברגע שנכנסים אליו, שסוחף אותך לגמרי ושגורם לך נורא לרצות דמון. (אני בקטע של אנירוצהדמון עכשיו כמו בקריאה הראשונה.. )

 

[SNTD]

שאלה טובה

ואני חושב שזה משתנה בין אדם לאדם. מה שסחף אותי בעיקר זו הכתיבה הקלילה של פולמן, אבל יותר מזה - המדע והרעיונות והאידיאולוגיה מאחורי הספרים, ויש שם הרבה, מתיאוריית העולמות המקבילים שכרגע מוצגת כהיפותזה, ובקצב של היום תהפוך לתזה (לפי דעתי) בתוך עשור או שניים, ועד רעיון המוות של אלוהים. הרשו לי לצטט קטע מנאום שנשא פולמן: "רפובליקת גן העדן במקום ממלכת גן עדן. המלך מת. הכוונה היא שאני מאמין שהמלך מת. אני אתיאיסט. אך בכל זאת אנו זקוקים לגן העדן, אנו זקוקים למשמעות של גן העדן, אנו זקוקים לשמחה, אנו זקוקים לפיסת משמעות הקיום שלנו, אנו זקוקים לקשר עם היקום, אנו זקוקים לכל אותם דברים שממלכת גן עדן הבטיחה ונכשלה בקיומם", הצירוף האחרון, "ממלכת גן עדן הבטיחה ונכשלה בקיומם" היא למעשה התזה של הספרים, כפי שאני רואה אותם, ואיתם אני שלם במאה אחוז, אני מניח שזה בעיקר מה שמשך אותי.

 

[JustRain]

שאלה קשה...

אבל טובה. אני חושבת שמה שאהבתי זה שהמלים הן לא סתם תיאור עלילה חסר משמעות, אלא משהו מעבר למלים... מאז שסיימתי את הטרילוגיה אני שוברת את הראש על אמו של ויל, על המשפט ההוא של ויל "הם קיימים בעולם שלנו אבל אנחנו לא מזהים אותם" או משהו כזה, על הרפאים... קשה להגיד בדיוק. יש משהו בטרילוגיה, משהו עמוק, משהו שלא מסתכם בגיבוב מלים. יותר ויותר סופרים הבינו שזה מה שהקהל רוצה, אבל העניין הוא, שהם כותבים את זה כי זה מה שהקהל רוצה והעומק הוא... רדוד לחלוטין, ואצל פולמן זה לא ככה. אצל פולמן מרגישים במלים שהוא *נהנה* לכתוב את זה. באמת מרגישים את זה. זה לא כבד מדי. זה קל אבל עמוק, חזק אבל מהיר... מהספרים ש... אי אפשר להניח מהיד... אני חושבת. זה באמת משהו, אני מתכוונת, *משהו*, כי כל הספרים המטופשים של גלילה רון פדר וה"אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות" זה לא משהו. והטרילוגיה של פולמן היא כן משהו! יותר ממשהו, משהו-משהו!

 

[Fairywitch]

דווקא קל לי לענות על זה-

קודם כל, זה לא ספר הפנטזיה היחידי שאהבתי, ואפילו לא ספר הפנטזיה שהכי אהבתי (רחמנא ליצלן

). במקום הראשון נמצא התנ"ך שלי (ראו חתימה), במקום השני טרילוגיית "סוחרי הספינות החיות" של רובין הוב, ורק אח"כ "חומריו

ולמה אהבתי אותו? א. אני אוהבת את הרעיון של עולמות מקבילים- זה פשוט מסקרן אותי. בגלל זה גם הייתי מאוהבת בסדרה SLIDERS (עונות ראשונות!). הרעיון שיש עוד עולמות, שבגלל משהו קטן בהיסטוריה התפתחו אחרת- הוא מאוד מעניין. ב. הספר הראשון גם הזכיר לי כל מיני סדרות שאהבתי (ספרים וגם טלוויזיה), כמו "ילדי צ'וקי", או הסרט "ג'ק פעמיים" (על כלא לילדים, מתחת לאדמה, משהו הזוי שלא ניתן להשיג היום, ושודר אז בכבלים פיראטיים

). אז ג. אני אתיאיסטית מגיל 15, כלומר חצי מחיי. זה כבר הפך אצלי לאמונה ואידיאולוגיה בפני עצמה- אז מאוד מאוד התחברתי לזה. זה הדבר בהא הידיעה שאני הכי אוהבת בספר. ד. הכתיבה באופן כללי. בשהט"ב נרדמתי מרוב תיאורי נוף, קורליין היה מרוח נורא (

), האלף האפל היה סתם קקה (פעם ראשונה שהנחתי ספר מהיד אחרי 5 עמודים)- וכאן נכבשתי די מהר. ה. חשוב מאוד- וזה הדבר שהכי התחברתי אליו אחרי האתיאיזם- כל הרעיון של דמונים פשוט מדהים. המשמעות הפסיכולוגית שלהם, התהיה של "אילו היה לי דמון" וכל זה, כל התעלומות לגביהם- זה פשוט מרתק. מה גם שהרבה לפני שקראתי את הספר טענתי, שהכלב שלי הוא פשוט חלק מהנשמה שלי

יש לי קשר קרוב וחזק מאוד עם הכלב שלי, ונורא נורא הזדהיתי עם הרגשות של לייר ופאן, ועם הקשר ביניהם. זה פשוט ריגש אותי

ואגב- בימים שאני קוראת את "חומריו"- הכלב שלי זוכה לאקסטרה צומי ופינוק

שורה תחתונה- משך אותי מה שתמיד מושך אותי לספרים: ככל שאני יותר מזדהה עם דמויות ו/או חוויות ו/או תכנים בספר- כך אני יותר אוהבת את הספר

 

[JustRain]

אוף, אוף, חנה!

קורליין הוא כן טוב! כן טוב! כן טוב! אבל האלף האפל באמת קקה

 

[Fairywitch]

../images/Emo3.gif

 

[נטעש]

שאלה טובה.

אוקי. אני אתחיל בזה שהספרים בטריולוגיה הם הספרים הכי הכי אהובים עלי. אני אוהבת את המיסתורין, את הרעיון שיש יותר מעולם אחד, אלא יש הרבה עולמות. ובסופו של דבר גם את העלילה אני אוהבת...

 

[האבק]

../images/Emo32.gif גליון 9 של הרפובליקה שוחרר

לפרטים נוספים: http://www.hdm.co.il/page.php?id=139

 

[האבק]

שאלה מצויינת! חשבת עליה לבד? ../images/Emo3.gif

זו שאלה באמת מעניינת, וזה מתחלק אצלי לחלקים. בהתחלה התחברתי ל'חומריו' בגלל שהספר זרם לי, העלילה הייתה מעניינת ומקורית (דבר נדיר בספריה פנטסיה) ופשוט היה כיף לקרוא את הספרים. עם הזמן, כשהתחלתי לחקור את הטרילוגיה ולהכיר את פולמן מעבר ל'חומריו האפלים' הבנתי עד כמה הספרים האלה עמוקים ובעלי משמעות עם המון מסרים וזה מאד עניין אותי. בעקרון כרגע זה באמת בגלל הכל - הדמויות מצויינות (במיוחד הגברת קולטר ולורד עזריאל), העלילה מקורית וטובה, המסרים, הסופר.. הכל. באמת